הבלוג של לליב

לליב

ברוכים הבאים לבלוג שלי. על הדברים הטובים בחיים ועוד קצת. אימייל [email protected] פייסבוק https://www.facebook.com/laliv.gal אינסטגרם https://www.instagram.com/laliv.gal/ יוטיוב https://www.youtube.com/user/ismeralda100

עדכונים:

פוסטים: 328

החל מיולי 2011

משהו קצר על סנוביות, לוקאליות קצת פסח ואף מילה על אהבה.

24/07/2011

דמעות של ילד בדרך-כלל לא עוברות לידי ככה בלי לשים לב. לא בטוחה למה אבל איכשהו נדמה לי שככל שהילדים גדולים יותר כך עצוב יותר לראות אותם בוכים. בליל הסדר האחרון, שוב חגגנו (הפעם במסגרת אינטימית משהו…) יציאה מעבדות לחירות. תוך כדי “והיא שעמדה” בווליום קצת יותר מידי גבוה, וחרוסת מעולה אבל עם קצת יותר מידי סוכר, לא יכולתי להתעלם מהדרמה הקטנה שהתרחשה בכיסאות הסמוכים אליי. ילד בן 10, כבר ממש  לא נראה כמו ילד קטן, ישב בשולחן  ולא הפסיק להזיל דמעות. הפנים שלו היו אדומות וניכר היה שליל הסדר הוא המקום האחרון בו הוא רוצה להיות.

הסבתא שלו, שהיא במקרה גם חברה שלי, סיפרה לי שקצת קשה לו, וכנראה שהוא מתגעגע לחברים שלו. היא סיפרה שהוא ילד מאוד רגיש. הילד יצא לשחק בחוץ עם הילדים המקומיים, והם כנראה לא ממש קיבלו אותו בידיים פתוחות. הסבתא סיפרה לי שהאווירה במקום ממנו הילד בא (המקום ההוא באמת משהו מיוחד, אבל זה כבר לפוסט אחר) שונה לגמרי. שם כולם משחקים עם כולם. כשבא ילד חדש כולם נורא מתלהבים ומקבלים אותו בשמחה. “פה” אמרה לי הסבתא “כולם נורא סנובים. רגע מה-  את לא יודעת את זה? גם את בעצמך מאוד סנובית“. ממממ….אופס. “אני??” שאלתי אותה בתמיהה.

משם המשכנו אני והסבתא הזו לשיחה על למה זה ככה ולמה דווקא פה, ואיך זה שאנשים חדשים לא ממש מוצאים פה חברים. אחרי האפיקומן אני חייבת לציין שהערב הזה גרם לי לחשוב.

שאלתי את עצמי על כל עניין הסנוביות הזה, ואולי מה שאמרה הסבתא, קשור לעצם העובדה שאני ביישנית. ביישנות זו תכונת אופי שהגיוני שתיוחס בטעות לסנוביזם. עוד שאלתי את עצמי האם זה קשור לעובדה שמעולם לא חיבבתי את השאלה “אז מה קורה איתך עכשיו” ובשנים האחרונות התחלתי פשוט להתעלם ממנה באלגנטיות. המחשבות על סנוביזם הביאו אותי להיזכר בתקופת הילדות. לא שכחתי ואני די בטוחה שאף אחד מהבנים בכיתה שלי לא שוכח את הסבא שהיה בא בכל חופש ובכל חג עם הנכד שלו, שגר שנים בארה”ב, וממש מתחנן אל הבנים שיצרפו את הילד לכדורגל.

אז אחרי שחשבתי הלכתי לי לאורבן (*או בשמו המלא ה”מילון העירוני”) כדי לבדוק איך בדיוק מוגדר סנוב, והאם זה מזכיר לי אותי. אחרי שעברתי בקפידה על הדוגמאות שם, ומיד לאחר שהלכתי למראה ווידאתי בוודאות שאני עדיין לא נראית כמו פאריס הילטון או אחת מהתאומות אולסן, הסתבר לי שכל אחד בעצם יכול להכנס תחת ההגדרה סנוב. לפי המילון העירוני סנוב הוא כל מי שחושב שהוא טוב יותר ממישהו אחר על בסיס מאפיינים שטחיים 

בנוסף הסנוב בדרך כלל רואה את עצמו כחכם יותר מאחרים, ורואה את שאר האוכולוסייה כנחותים  ביחס אליו

וכמובן גם פחות חכמים ממנו.

למרות שלא ממש מצאתי את עצמי בהגדרות האלו, לא יכולתי שלא להיזכר בכמה מחבריי הטובים שסיפרו לי שכשפגשו בי לראשונה- לפני שהכירו אותי ממש – לא אהבו אותי כי נראיתי להם נורא סנובית (יודעת שחלק ממכם קוראים את זה. מתה עליכם) .

תהיתי אם יש משהו בהתנהגות שלנו או בהוויה שלנו שיכול להפוך אותנו לסנובים במקרה הגרוע, או להפוך אותנו לכאלו שנתפסים כסנובים על-ידי הסביבה במקרה הפחות גרוע. למה האופצייה השנייה גרועה פחות? אולי כי היא ניתנת לתיקון ואולי כי פחות חשוב איך אנחנו נתפסים על-ידי הסביבה מאשר מה אנחנו באמת.

אז רגע – מי אשם בכך? האם זה החלק הקיבוצניקי שמגדיר אותנו ככאלו, גם שנים אחרי שיצאנו מהלינה המשותפת והשלווה/בוקרטוב בחלב, או שמא גם כאן ניתן להאשים את המודרניזציה שמחבלת בהכל? הנה כמה דברים:

  •  אין לנו שום בעיה להצטרף בלחיצת לייק אחת לכל קבוצה שמציעים לנו, וכך למשל אנחנו יכולים למצוא את עצמנו בלחיצת עכבר אחת חברים בקבוצה בפייסבוק שמיועדת לאנשים עם שמות-מיוחדים-שמתחילים-באות-ל’, אבל באותו זמן ממש אין לנו מושג איך קוראים לשכן שלנו, ורבים גם לא טורחים לשאול. השכנים הקודמים גם לא נהגו לפתוח לי את הדלת כשנתקעתי בלי פריט חשוב כלשהו, אבל זה כבר קשור לפערים תרבותיים ואחרים.
  •  למוכר/ת שימכרו לנו את הג’ינס אנחנו מספרים את כל ההיסטוריה הקצרה שלנו ומי עשה לנו מה, ובסטטוס בפייסבוק אנחנו משתפים את כל העולם באיזה יום מדהים היה לנו, אבל כשאבא שואל מה שלומנו אנחנו לא מסוגלים להגיד הרבה יותר מ”הכל בסדר”. ואין לו חשבון פייסבוק. אה – ואם היה לו סביר להניח שהיינו מפלטרים אותו למוות.
  •  יותר מידי פעמים אנחנו לוחצים על “התעלם” בסלולארי ומתעלמים מחבר שמתקשר, רק כי אנחנו באמצע משהו. לפעמים גם שוכחים לחזור אליו יום אחרי זה ולשאול אם הכל בסדר. אבל נוסעים עד תת-היבשת בשביל לגור באיזה אשראם לשבוע, לפתוח את הלב בפני כל מי שרק רוצה לשמוע ואחרי זה לחזור ולספר לכולם על ה”גורו המדהים” שגילינו.

סביר להניח שגם אתם תחשבו על זה, אולי עוד איזה פעם או פעמיים. ו היי! אל תהיו סנובים, תבואו למסיבה ב 13

הערות סנוביות יתקבלו בברכה

;-)

וכך תזהו סנוב ע”פי האורבן*

http://www.urbandictionary.com/define.php?term=snob

עוד מהבלוג של לליב

תצוגה מקדימה

אהבה - טייק 2

את אסף הכרתי במסגרת העבודה. כשהוא סיפר לי את הסיפור שלו ידעתי שאת זה אני חייבת לכתוב. לחתונות אני בדרך כלל לא הולכת, אבל זו הייתה משהו מיוחד. תשמעו סיפור. אהבה ממבט ראשון ורד ואני הכרנו צעירים, בבית קפה בו היא עבדה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

להפוך לעצמאית ולאהוב את העבודה

אלה זיו היא עצמאית ומקסימה. יש לה מכון יופי ומספרה באווירה ביתית, שזה כולל הכל: איפור ותסרוקות, טיפוח ויופי, פדיקור מניקור, הסרת שיער וכל מה שקשור בזה. ...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

פרויקט הדייטים הגדול: חלק א' - חוקי הזהב

לפני כמה ימים צדה את עיניי מודעה באחת מקבוצות הפייסבוק בהן אני חברה. הנושא: כתבה בנושא דייטים. דרושים: אנשי מקצוע היכולים לתרום ממשנתם בעניין, ודייטרים המעוניינים לתרום מניסיונם בעניין. דייטרית אה!! אני דייטרית....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה