יהלי ואני ביום כיף של צילומי סטודיו.

מאחורי הקלעים של יום הצילום בסטודיו של אליסיה שחף.

כשהוצע לי לצרף את יהלי ביתי לצילומים אצל אליסיה שחף בסטודיו, מיד עניתי איפההההה אין מצב שיסתדר לנו,

יש לה שני בנים קטנים ואני הסבתא בעצמי לא אהיה לגיבוי אז עדיף שלא.

אח”כ חשבתי לעצמי מה אני צריכה אותה איתי? לא מספיק שאנחנו גרות בשכנות, ועובדות יחד כשחקניות במופע שלנו “טיפול 10,000″?

וכשהתקשרתי בכדי לשמוע את ה”לא” שלה, פתאם זה היה כן מוחלט.

לא שאלתי כלום, איך? מה? קבענו בינינו את היום ושעת היציאה העברתי לה את הוראות ההפעלה של הפרוייקט ונפגשנו ליד האוטו לסע יחד לאליסיה.

ערב קודם בחדר השינה שלנו, “פוגרום”, מזלי שדויד בן זוגי מפזז לו בערבים בריקודי עם, וכך עם עצמי על השעון שלוש שעות של לבשי/פשטי

והתאמות של אאוטפיטים כמו שאני אוהבת מהאוספים שלי בהתאמה אישית אני לעצמי.

הפוגרום נכנס לסדר כשרובו נארז במזוודה הסגולה הבינונית שנוסעת לרב לטיולים שלנו בחו”ל. בנוסף ארזתי עגלת שוק אדומה, ועוד סל קטן עם איפור ועוד.

יהלי הביאה תיק אחד קטן של חדר כושר.

בתחילת הדרך שתקנו כי המעברים אצלנו ב”שכונה” דורשים הרבה אנרגיה, ואז אמרתי לה שאני אשמח מאד אם בפעם הזו במיוחד לא נהיה ציניות ושנזרום ב”סבבה”.

 אחרת אני מסוגלת להינעל והמצלמה יש לה את הקטע הזה להכנס לתוך הנשמה של הבן אדם, ולא ניתן לשקר לה.

הבטחנו זו לזו את העדר הציניות בסשן.

שאלתי הבאת בגדים מספיק???

אמרה: כן א’נלא צריכה הרבה.

ואני אמרתי: לי יש המון ואין לי כח לעשות מזה עניין, כי את יודעת שאני כפייתית ולא יכולה שחסר לי משהו.

אליסיה ואנחנו בסטודיו

בכניסה שאלה אותי אליסיה אם אני עוברת לגור אצלה?

אמרתי: ידעתי שתגידי לי משהו כזה, אני מתנצלת לא יכולה אחרת.

“פאקאג’ דיל” עם הסטודיו הכלבה המדהימה מיה שתופסת מקום מרכזי.

בסשן כמו שלנו עם מלא תנועה, זה לדלג מעליה קדימה אחורה ולצדדים.

מיה רוצה להיות עם הבנות ובצדק, הרבה יותר מעניין בסטודיו מאשר לבד בסלון.

דיברנו קצת לפני, מה רוצות, איך מרגישות, וכמובן אליסיה הסבירה מה היא עושה שם.

אני אמרתי שמזה שנים שאנחנו עובדות יחד יהלי ואני, וכמעט לא נוגעות אחת בשנייה, יש הרבה מתח סביב העבודה המשותפת שמעיק על מערכת היחסים שלנו,

והייתי מאד רוצה קצת להתחבק כאן בסטודיו.

יהלי

יהלי חיית במה וצילומים, לא אמרתי כלום לפני, כי אני לא אוהבת להכין רקעים.

יהלי ביקשה את “ריף כהן” ברקע ואיך ש-ריף התחילה לשיר הסטודיו התחיל לזוז ולקבל אנרגיה שרק יהלי יודעת לייצר מריקוד בלי אלכוהול ובלי סמים.

יש לה תנועות נשיות ורכות והמבט שלה נהיה חודרני וסקסי ומה  צריכה צלמת כמו אליסיה שחף יותר מזה.

התחילו הצילומים קצת יהלי קצת אני כשכל פעם מישהי אחרת מחליפה את הלבוש.

אני

אני זה סיפור אחר לגמרי, סוחבת רגשי נחיתות שהולכים ובאים מאז הנעורים. היום בגיל 65 אני נראית הכי טוב מאי פעם בחיי.

אבל יש פער לפעמים בין מה שאני יודעת לבין מה שאני מרגישה.

המצלמה הייתה קרובה לי מדי ברגעים הראשונים.

כשהיא קרובה אני נבוכה.

מאחר וידעתי שאני רוצה להביא צדדים אחרים שלי, אז על המבוכה ביימתי את עצמי לשתי סצנות יחסית לעצמי נועזות.

 סצנה אחת עם הפרווה הסינטטית הלבנה שרכשתי לצילומים בהעדר לבוש תחתיה.

 ביקשתי מאליסיה שתצלם רק את הגב.

 אגב יש לי פטיש לצילומי גב.

גב אשה מעוצב יפה בלי פאוצ’ים הוא אחד האזורים היותר סקסיים בגוף אשה  (דעתי האישית).

 וחוץ מזה גב הוא אזור יציב, שאם הוא במיטבו אפשר לסמוך עליו, וגם מסתורי מאד.

הסצנה השנייה שהכנתי לי הייתה כשאני לבושה בחולצה גברית לבנה של דויד בן זוגי, ככה נטורל.

זו סצנה שאני אוהבת לצפות בסרטים כשהבחורה יוצאת בבוקר לכוס קפה אחרי לילה סוער והיא לא בדיוק הביאה פיג’מה…ככה זרקה על עצמה מה שמצאה על הכסא…

כל השאר היו צילומים עם בגדים שלי שאני אוהבת עם קצת אקססוריז שהתאמתי.

ואז החלו הסצנות המשותפות שלנו.  אליסיה נתנה קצת כיוונים  ומיד התקרבנו, התחבקנו, נשענו אחת על השנייה, התחלתי להרגיש בבית.

יהלי אותי מצחיקה בטירוף.

גם מבט שלה הרבה פעמים מספיק לי בכדי שאדע מה עוד שנייה יצא בעל פה.

יהלי משחררת אותי בתנועה, היא לא מתפדחת ממני, מאפשרת לי לזרום בלי הערות.

אליסיה היתה שם כל הזמן נוכחת ומאפשרת. אני כל כך שמחה על החוויה הזו, וכן זה עשה ליהלי ולי משהו מאד טוב.

ממליצה לכן בבודדת/ בחיבורים / בהרכבים.

חוויה בלתי נשכחת.

תודה אליסיה יקרה.

אירית וברור שגם יהלי.