הבלוג של אירית דגמי - אשה בגיל השלישי.

irit51

שמי אירית דגמי ילידת 1951, גרה בכוכב מיכאל . מצלמת/כותבת/מפיקה/יוזמת פרוייקטים חברתיים/שחקנית/פרזנטורית של שמחת החיים.

עדכונים:

פוסטים: 92

עוקבים: 12

החל מיולי 2015

מצד אחד אני סבתא וזה לא התפקיד שלי לחנך, ומצד שני אני לא סובלת שמשאירים עקבות טפטוף על האסלה

16/08/2018

c

אני ידועה כסבתא מתחמקת שלא ששה לשמרטף. אבל לטריק הזה יש גבול ובסוף אני תמיד נשברת מתישהו ומתמסרת. הסיבות לכך הן ברורות – אני אוהבת אותם וגם חשוב לעזור לילדים מדי פעם.
אני לא בעלבוסטה כזו שהכל אצלה מתוקתק והבית בסטייל מוזיאוני. הבית שלנו קטן עד כדי כך שאם פריט אחד זז ממקומו, הוא נראה “הפוך”. בשגרת החיים שלנו הכל זז והבית נראה “חי ובועט”. האג’נדה של הדיירים היא חיים בחופש מוחלט ושלום בית.
כשבאים הנכדים שלי ברי (6 וחצי ) וגוני (2 וחצי), הם יודעים שהבית שלהם, והם יכולים לעשות כמעט כל מה שעולה על דעתם, למעט בשני אזורים “רגישים” – המטבח והשירותים. שם אני מאד מקפידה על טיפוח וניקיון.
כולם יודעים שאני משכימה קום לצעידת הבוקר בשדה גם בשבתות. הילדים, בולשים אחרי בפייסבוק, בודקים אם כבר הסתיימה הליכת הבוקר. יאמר לזכותם שהם מאפשרים לי עשר דקות גלישה עד שמגיע המסרון. ואז בלי “בוקר טוב”, בלי “אמא מה שלומך?” בלי “סבתא יקרה יום נפלא”, מגיע המסרון בישירות חדה כתער: “רוצה אותם?”
אני נושמת רגע נשימה עמוקה ומתחיל אצלי קונפליקט פנימי. מצד אחד אני מטורפת עליהם. מצד שני זה מבטיח שבת של סבתא מסונג’רת למשך שלוש שעות לפחות. ואז מגיע הפינג פונג הבלתי נמנע:
אני: (מתחכמת) אני אוהבת אותם. מה זה קשור ל”רוצה אותם”?
יהלי (הבת שלי): אמא, נו יאללה, בלי שטיקים. רוצה אותם? היה לילה לבן, נרדמתי רק בחמש בבוקר.
אני: (מושכת זמן) מתי? עכשיו?
יהלי: נו ברור. אז מתי? מחר?
אני: אתם מביאים אותם? או אני באה לקחת? (מרחק שלושים צעדים, כן? אנחנו כולנו גרים על אותו משק במושב).
יהלי: אמא, הם עומדים מחכים לך בדלת. תודה!
c

ואז זה מתחיל. אני נגררת איתם ונותנת כמה הוראות הפעלה שלא ממש מעניינות את שני הקטנים האלה. אני מנסה לחלק הוראות והם באים בדרישות משל עצמם. משא ומתן קשוח מתנהל משני הצדדים. הגדול רוצה את הטאבלט שלי, הקטן רוצה שאמצא לו בנייד את סבא טוביה עושה “הרצל חוזה המדינה”, ושניהם רוצים מעדן חלב שאין לי, או קורנפלקס שאין לי, או חטיף שאין לי. אני מנסה להציע כריך וירק. הצחקתי אותם.
אני מבקשת שאת עבודות היצירה יעשו על שולחן המטבח, הם מעדיפים למרוח גואש בסלון. אני מבקשת שאת הלגו ישאירו בסלון, הם מעדיפים לבנות מגדלים על המיטה שלי. אני מבקשת שיהיו בשקט כי דויד בן זוגי עדיין ישן (ומה הוא אשם אנחנו פרק ב’ והם תכלס לא ממש הנכדים שלו למרות שהוא מדהים איתם וטוען שהוא גם סבא). הם קופצים לו על הראש ומרעישים בקולי קולות.

בסופו של דבר אני יודעת שהקרב אבוד מראש. בתכלס אני מוכנה להתפשר על כל דבר: טאבלט, חטיפים, סבא טוביה, סבא דויד, קורנפלקס עם מעדן, לגו במיטה. רק בחזית אחת אני לא מוותרת – שיעשו מה שהם רוצים, רק שינגבו אחריהם את האסלה! אני משתגעת מהטיפות האלה על האסלה כי כשאני מתיישבת אחריהם זה מטריף אותי.

שרותים סנובון

ברי לא ממש מקשיב והקטן כבר צופה בטוביה והרצל. איך אומרים? דברי אל הקיר אולי הוא יענה לך.
אחרי שלוש שעות, כשההורים של הנכדים שלי באים לשחרר אותי מהמשימה, הם עוד נשארים לחפיפת משמרת כשעה נוספת מרוחים על הספה. אני אוהבת אותם, את כולם, אבל בחיי שגם את החופש שלי אני אוהבת. שיהיו בריאים, אבל באיזו חדווה אני סוגרת אחריהם את הדלת ורצה אל האסלה המטופטפת, מנגבת באלגנטיות עם מטלית סנובון ונושמת עמוק לרווחה.
המשימה בוצעה בהצלחה.

עוד מהבלוג של אירית דגמי - אשה בגיל השלישי.

תצוגה מקדימה

כל העולם מדבר על לעשות שינוי! אני עשיתי עוד אחד משמעותי כנסו בכיףףףף

 צילום: מאירה גוראי רז  ב-שנה שעברתי. יולי 2014  לקחתי החלטה מרגע לרגע להפרד ממקום עבודה בן 20 שנה כמעט. הסיבות ממש לא חשובות, אבל חייבת לציין שאני לא עושה פעולות כאלה מתוך קלות דעת אלא מתוך...

תצוגה מקדימה

יום אחד ארזתי שתי מזוודות, לקחתי את הפריג'ידר הישן צבעתי אותו בכחול, כמה קרטונים ועזבתי את הבית.

צילום: מאירה גוראי רז אני יותר ויותר שומעת בשנים האחרונות את הביטוי “להגשים את החלום” . וכל פעם אני הולכת אחורה קצת על סרט  חיי ובודקת האם היה לי חלום בכלל??? ואם כן מה...

תצוגה מקדימה

השתקפות ושקיפות מילים לרוחי.

[caption id="attachment_8" align="alignnone" width="1000"] בחצר הבית נוצרה שלולית שאין מצב שאתעלם מההשתקפות בה.[/caption]...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה