הבלוג של אירית דגמי - אשה בגיל השלישי.

irit51

שמי אירית דגמי ילידת 1951, גרה בכוכב מיכאל (מושב בדרום בין קרית גת לאשקלון בדרך לשדרות) מרבה לצלם, לכתוב, לשתף, לפרגן. היום שחקנית בתאטרון פרטי של ביתי יהלי חנדרוס דגמי ושלי שנקרא "יהלימא" (יהלי ואמא), אנחנו רצות כשנתיים עם... +עוד

שמי אירית דגמי ילידת 1951, גרה בכוכב מיכאל (מושב בדרום בין קרית גת לאשקלון בדרך לשדרות) מרבה לצלם, לכתוב, לשתף, לפרגן. היום שחקנית בתאטרון פרטי של ביתי יהלי חנדרוס דגמי ושלי שנקרא "יהלימא" (יהלי ואמא), אנחנו רצות כשנתיים עם מופע קומי בשם "טיפול 10,000", כמו כן אני מופיעה לבד עם "הרצגת" שלי ששמה : "אני כבר לא אוכלת את כל הצ'ק " בה אני מדברת ומספרת את סיפורי האישי שהחל בשינוי הרגלי אכילה ושינה את חיי במלואם בעשרים שנה האחרונות. אני מדברת על מאחורי הקלעים של השינוי הגדול. והמופע השלישי שלי בדרך נקרא "מדברות לרוחב" עם חברתי לחיים . יזמתי מיזם חברתי שנקרא 60.90.60 שחיבר את כל בנות גילי (שנמצאות במערכה השלישית של חיינו) במושב כוכב, ואנחנו מאד פעילות גם עושותץ לביתנו, וגם עושות רבות לחברה במושב כוכב מיכאל. אני יוזמת פרוייקטים חברתיים בכללי ומפיקה ארועים בעלי משמעות. נעים מאד ושמחה להיות כאן שלכן אירית.

עדכונים:

פוסטים: 59

עוקבים: 7

החל מיולי 2015

ההם התלהבו לא פחות ותוך שתי דקות הגיעו עם החמורים בשעטות של חוחה והילולה עד גרם המדרגות מתחת למרפסת שעמדנו ומנסים לעלות עם החמורים לקומה שלנו… התחלתי ולצעוק אל תעלו עם החמורים יש כאן המון בורות בפנים הם יפלו. האמת נלחצתי בכל זאת הם ארבעה צעירים, אנחנו שתי זקנות, הגברים שלנו במונית לא יודעים בכלל איפה אנחנו… והמבנה גדול.

13/10/2017

שאלה שנשאלתי יותר מפעם בחיי. היום החלטתי שאני עונה.

אני מאמינה שכל אחת מאיתנו מזמנת לה מה שמושך אותה ומה שהיא באמת רוצה, וכשיש חיבור הגיוני בין הרצון בתוך הנפש פנימה והיקום שמסוגל לספק אותו גם נהיה שם בחוויה, במקום , במפגש עם אנשים ועוד.

הסיפור הוא על הנסיעות של מאירה ושלי והצילומים שלנו בלוקיישנים שונים בארץ.

אני אוהבת לטייל לבד בארץ, אני לא אוהבת לשמוע הסברים ממדריכים כי רמת הקשב שלי לא משהו, וגם כל פעם שאני בגירויים מן הטבע ורוצה להסתקרן על עוד משהו בדיוק ברגע הזה הקבוצה נאלצת לעצור ולעמוד בחם או בקור ולהקשיב לסיפורים החשובים והמחכימים של המובילים ולי זה לא מתאים.

בדרך כלל אנחנו נוסעים ברביעייה עם הבני זוג בשבתות, או שתינו לבד בכל מיני ימים.

הפעם מאירה אמרה שעת יציאה 10.00 ניסע לכיוון ים המלח ונאלצים לחזור ב18.00.

יצאנו לדרך…הופה הי הופה הי !

הגברים מקדימה הנשים מאחורה.

בדרך אני אומרת למאירה רציתי מזמן לקחת אותך לדוריג’את  זוכרת? (כפר הבדואים הפלחים המדהים ביופיו, ומלא באנשים מיוחדים, מכניסי אורחים ויש מה ללמד מהם).

הוויז מראה דוריג’את.

 מאירה המון זמן רוצה לצלם עדרים של כבשים, גמלים, חמורים, עיזים  וכל פעם שאנחנו רואות משהו כזה או שאי אפשר לעצור מסיבה בטיחותית, או שאי אפשר לעצור כי כבר עברנו אותם…

הפעם  איך שגילינו את העדר של הכבשים והעיזים היקום גם זימן לנו מובלעת  שאפשר לחנות בה.

מאירה ואני נפלטנו מהרכב כחץ מקשת וחצינו את השדה לכיוון העדר.

היתה הפקה של סשן פאשן עיזים וכבשים והרועה ברקע.

משם נסענו למערה של ג’אעבר ששוה לבקר אצלו בתיאום מראש כמובן. לג’אעבר יש סיפור חיים מדהים והמערה היתה צורת המגורים הראשונה שהכיר בחייו שבה כל המשפחה גרה יחד עם הכבשים והגמל.

בכפר יש בית אחד ירוק שאי אפשר להתעלם ממנו. אין מצב שניסע משם בלי להצטלם על הרקע הירוק. הצבע הזה כל כך מושך שגרם לי לעלות טיפה על המדרגות של הבית למרות שהרגשתי שזה מוגזם.

בעודנו מצטלמות הגיחה החוצה בעלת הבית . אמרנו שלום ביקשתי סליחה ורציתי לברוח משם. החיוך של עיישה קרב בינינו ובתוך 30 שניות רכשנו מאירה ואני חברה חדשה מדוריג’את.

הכרנו את הילדים והתחלנו להצטלם צילומי חוץ ופנים. כמובן שהוזמנו לאכול ולשתות, אבל לא יכולנו להשאיר את הגברים בחוץ,  וסיכמנו שנגיע יום אחד לבד רק נשים.

התוכנית קיבלה זווית לכיוון כפר הנוקדים בדרך למצדה בהמלצתי. אני הייתי שם בפסטיבל מדליק .הכפר יושב  בתוך נוף מדברי קסום רחב ידיים וגם הדרך מאד מפתה ביופייה.

בדרך לשם הוויז שכחה לומר לנו לפנות, והגענו לקצה ערד ליד תצפית מואב שמשקיפה על מדבר יהודה.

מימין לתצפית שוכן לו פיל לבן שהיה פעם מלון מצדה ועבר מס’ גילגולים של עסק שהתחיל כעסק פרטי ומקום יוקרתי לשהות בו ועד ההסתדרות ומקום לקליטת עולים.

משנות התשעים המקום נטוש ובפעם האחרונה שהיינו לידו מאירה ואני לא ניתן היה להכנס.

 הפעם השער היה פתוח ותוך חמש דקות התחלנו להתרוצץ בתוכו ולגלות לוקיישנים בתוכו לצילום מלהיבים ומסעירים.

כשהגענו לנקודת הנוף בסוף המסדרון שצופה אל ים המלח ומדבר יהודה, אני אומרת למאירה הנה יש לך גם חמורים לצלם… סתכלי במעלה השביל 4 נערים בדואים רוכבים על חמורים תמונות נפלאות

טוב מאירה מההתלהבות לא חושבת פעמיים וצועקת להם בואו בואו…

ההם התלהבו לא פחות ותוך שתי דקות הגיעו עם החמורים  בשעטות של חוחה והילולה עד גרם המדרגות מתחת למרפסת שעמדנו ומנסים לעלות עם החמורים לקומה שלנו…

התחלתי ולצעוק אל תעלו עם החמורים יש כאן המון בורות בפנים הם יפלו. האמת נלחצתי בכל זאת הם ארבעה צעירים, אנחנו שתי זקנות, הגברים שלנו במונית לא יודעים בכלל איפה אנחנו… והמבנה גדול.

בתוך שניות הם קפצו מהחמורים עלו לקומה שלנו עברו אותנו בריצה וקפיצות של אנרגיות “על”,כל שנייה צצו מחלון אחר והשמחה שלהם הייתה קצת יותר מדי בשבילי…

אמרתי למאירה לא מתאים בואי נלך מכאן, בינתיים היא התקשרה לגברים נפגשנו בחצר ולציון בא גואל.

אולי הילדים האלה סתם רצו להראות לנו כמה הם אנרגטיים אבל אני לא מתה על תנועות יתר כשאני לא מכירה…

ירדנו לכפר הנוקדים ושם חיכו למאירה גם עדר גמלים, גם קבוצת חמורים, גם קניתי ג’לבייה טורקיז שחיכתה לי שם על הקולב בחמישים אחוז הנחה עשינו סשן פאשן תואם מרוקו.

משם לאסא בדבירה המקום המדליק והתוסס, אוכל לעניין, משובח, פרקטי תאכלו וסעו הביתה לנוח.

זה מה שנקרא היה היום שהיה.

וכל מה שאנחנו אוהבות פגשנו בדרך.

אירית.

צילום: מאירה גוראי רז

22467495_10155928342659301_2568034212246334756_o 22467519_10155928342789301_8571208535407731197_o 22528641_10155928327179301_758095010310828610_o 22459385_10155928324684301_6392212498324461919_o 22426325_10155928341359301_9016519843782055908_o 22424625_10155928341979301_441267054480543565_o 22467335_10155928316874301_2022692776233633207_o 22424297_10155928331549301_806593060724205404_o 22382300_10155928327479301_1700096988463193306_o 22382282_10155928339744301_6362397945414504406_o 22424362_10155928313864301_1616059846133269235_o 22382179_10155928320084301_7415827223811879280_o 22339680_10155928320629301_7354829072033773335_o 22424516_10155928344619301_7216632202606146678_o 22459365_10155928336604301_6622015457782794526_o 22459230_10155928332099301_3547745014513903890_o

עוד מהבלוג של אירית דגמי - אשה בגיל השלישי.

תצוגה מקדימה

כל העולם מדבר על לעשות שינוי! אני עשיתי עוד אחד משמעותי כנסו בכיףףףף

 צילום: מאירה גוראי רז  ב-שנה שעברתי. יולי 2014  לקחתי החלטה מרגע לרגע להפרד ממקום עבודה בן 20 שנה כמעט. הסיבות ממש לא חשובות, אבל חייבת לציין שאני לא עושה פעולות כאלה מתוך קלות דעת אלא מתוך...

תצוגה מקדימה

השתקפות ושקיפות מילים לרוחי.

[caption id="attachment_8" align="alignnone" width="1000"] בחצר הבית נוצרה שלולית שאין מצב שאתעלם מההשתקפות בה.[/caption]...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה