הבלוג של איריס גלבוע

אישית לוחצת

מטפלת גוף-נפש ותיקה, פותחת חלון פנימה: כותבת בהשראת תהליכי התמקדות (FOCUSING), חלקם שלי וחלקם מחדר הטיפולים. מתחילה מנושא,דימוי, או תחושה. וצוללת פנימה, שיכבה אחר שיכבה, תפנית אחרי תפנית, עד שמרימה שוב את הראש מעל המים. בדרך-... +עוד

מטפלת גוף-נפש ותיקה, פותחת חלון פנימה: כותבת בהשראת תהליכי התמקדות (FOCUSING), חלקם שלי וחלקם מחדר הטיפולים. מתחילה מנושא,דימוי, או תחושה. וצוללת פנימה, שיכבה אחר שיכבה, תפנית אחרי תפנית, עד שמרימה שוב את הראש מעל המים. בדרך- הרבה הישתנה. מסעות אישיים בעיני הם דבר מרתק, והגוף מאפשר להם עוגן, מצפן ,ומקום בטוח להיות. התמרה מובטחת...מוזמנים לקרוא, לחוש, להסתקרן, להקשיב ולהגיב.

עדכונים:

פוסטים: 9

עוקבים: 14

החל מינואר 2012

גרעין של רעיון קיבל צורה, תוכן, גוון ועוד הפתעות מבפנים. מעניין, מסקרן, מזמין? ככה זה אצלי עכשיו

08/03/2012

הנה, עכשיו זה קורה, הצורך לכתוב, להתמקד פנימה ולכתוב. תחושה מורגשת שמחפשת מילים מהבוקר, ולא מוצאת זמן לעצמה בכל העיסוקים של בוקר יום שישי.

זו תקופה של יצירה, רעיונות, עשייה והעמקה. של תנועה עדינה וקשובה בין הקשבה והתבוננות פנימה, לבין תקשורת פתוחה ושופעת החוצה.

בין כיוונון פנימי לחשיפה, בין ריקוד אישי למעגל, וגם לרחבת ריקודים שלמה.

אני לוקחת רגע, להרגיש את הגוף, ושמה לב אל התחושה. מקום, גוון, צורה..

המילה שעולה לי מהתחושה היא “רוצה”. רוצה, רוצה, רוצה… וגם “לא רוצה”, עם כתפיים קצת מורמות, וכף-יד שנשלחת קדימה.

אני בודקת בגוף עם איזו מהתחושות נכון להתחיל. ה”לא רוצה” קופצת ראשונה, מזיזה  את ה”רוצה”, ועושה סביבה מן חומה שכזו, כמו גבול או שריון.

תחושה שנשמעת ברורה : “לא רוצה”. מה החלק הזה שבי לא רוצה?

אני בודקת את זה עם הגוף, ומתבלבלת. כי לא עולה לי כלום, ואז המוח שלי מציע כל מיני דברים שהוא לא רוצה ,

דברים שהוא שם להם גבול, משאיר אותם מחוץ לתחום. ולהפתעתי, כשאני בודקת את זה עם הגוף,

אני רואה שיש לדברים האלה מקום, בתוך האיזור התחום!

יש דברים שמתמקמים בקצוות, בפינות, אפילו ממש צמודים לחומה, אבל מבפנים.

אפשר להתבונן בהם: מבטים מסויימים, תכנים מסויימים, מעט מאד אנשים.

המבט הפנימי ממשיך לנוע בתוך התחום הזה, וככל שאני מתרחקת מהקצוות ונעה לכיוון המרכז,

יש יותר ויותר אנשים, קשרי-עין, פנים, רגשות, צבעים, תנועות…

החומה שתוחמת את האזור מתרחבת, מתנמכת, ועדיין נמצאת שם, בתחושה. דימוי חזק, חי מאד.

אני חוזרת מהדימוי אל התחושה בגוף, מחפשת מילה, או צמד מילים, שעולות מתוך המהות הזו, המתגלה.

זמן מה אני נודדת בין כל מיני מילים שמתארות את מה שנמצא בתוך התחום הזה, ולא מוצאת מילה מתאימה לתחושה.

מתחילה להרגיש שאני צריכה פה מילה חדשה.. ועולה המילה מתנה.

התחושה, עם הדימוי שלה, מיד מגיבה למילה. המרחב מתרחב וגדל.

במבט-על אפשר לראות כמו אויר צבעוני ורוטט מעל אותו תחום שנמצא בתוך..

מה שכבר מזמן אינו “חומה” אלא יותר כמו מיתווה, כמו גבול דמיוני אך ברור, שמסמן מקום. זה.. מרחב מתנה.

עם הנשימה הגדולה שנכנסת אני מרגישה מוכנה לשאול – מה אני רוצה?

אותו חלק בי, שרוצה, מה הוא רוצה עכשיו, במרחב הזה, מרחב מתנה.

האווריריות הצבעונית שבתוך המרחב מקבלת עכשיו צורות יותר קונקרטיות, אנושיות.

אנשים, פנים,.. קבוצה.עולות תמונות שמתחברות ומעלות את המילה תנועה.

התחושה עם התמונות ממשיכות לנוע: יש חיבוק, יש קשר-עין, יש מגע של יד על זרוע,

שנוגעים עמוק פנימה ומשם עולה המילה.. נראות.

וכהמשך טבעי משם עולה האפשרות להתבונן פנימה בדרך עמוקה ונוכחת.. התמקדות.

אני רואה גם  שומעת את איוושת התנועה במרחב של דמויות, כמו פרטים, כמו קבוצה. מתמקמת, מוכלת במרחב.

תנועה עדינה אך בלתי פוסקת, עיתים חיצונית, עיתים פנימית.

אני לוקחת נשימה עמוקה, מתרגשת, ונינגעת, כשאני שמה לב לכל המהלך הזה של מרחב, תנועה, נראות, התמקדות.

מתנה.

המילה הזו עלתה בי לא מזמן, פירשתי אותה קצת אחרת, ועכשיו היא התגלתה מבפנים, בצורתה הנכוחה.

נותנת שם וצורה לרעיון של הקבוצה שמגיע אלי, ואני מתגלגלת איתו, לאחרונה.

קבוצה שחווה ויוצרת מרחב, בו מתקיימת תנועה, ונוצר סוג של מגע, שיוצר תחושה של נראות, ומאפשר התמקדות.

ככה קיבלתי מתנה. אני חשה התרגשות, והכרת תודה.

(וכמה טוב שמירה אמיר היקרה מתרגמת תדרים לציורים!) ציור- מירה אמיר

עוד מהבלוג של איריס גלבוע

על המושב ב"קפה המושב"

[youtube YVWIJMbdIAo nolink] כבר כמה שבועות אני מתעוררת עם סוג של כאב במרכז החזה, כאילו משהו רוצה לצאת מבפנים, דוחף את העצם שמחברת בין הצלעות, מותח את גבולות הגוף המוכרים. עד לא מזמן, העור היה נכון למידותיו, למידותיי, עכשיו משהו...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 7 years

האבנים הצהובות שלי

פעמים ספורות בחייו אדם זוכה להתמודד עם חוויה מטלטלת. כזו שמערערת אושיות, מאתגרת אמונות וערכים, גורמת לנו להתבונן מחדש בכל מה שיש לנו, בכל מה שיצרנו. לרוב קוראים לזה משבר. חוויה כזו- יש בה גם הזדמנות לצמיחה, קפיצת-דרך,...

תגובות

פורסם לפני 7 years

עכשיו להרפות

"אני בהריון". אחרי 4 ילדים, ב-13 שנים, 2 בעלים (טוב, פרק א' היה בקושי פרומו..), מאות שעות של טיפולים (שלי באחרים, ולעיתים גם הפוך), אינסוף תהליכים- קטנים או גדולים- החלטות, הצהרות, התכוונויות, קצת הסתבכויות, ציפיות,...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה