הבלוג של איריס גלבוע

אישית לוחצת

מטפלת גוף-נפש ותיקה, פותחת חלון פנימה: כותבת בהשראת תהליכי התמקדות (FOCUSING), חלקם שלי וחלקם מחדר הטיפולים. מתחילה מנושא,דימוי, או תחושה. וצוללת פנימה, שיכבה אחר שיכבה, תפנית אחרי תפנית, עד שמרימה שוב את הראש מעל המים. בדרך-... +עוד

מטפלת גוף-נפש ותיקה, פותחת חלון פנימה: כותבת בהשראת תהליכי התמקדות (FOCUSING), חלקם שלי וחלקם מחדר הטיפולים. מתחילה מנושא,דימוי, או תחושה. וצוללת פנימה, שיכבה אחר שיכבה, תפנית אחרי תפנית, עד שמרימה שוב את הראש מעל המים. בדרך- הרבה הישתנה. מסעות אישיים בעיני הם דבר מרתק, והגוף מאפשר להם עוגן, מצפן ,ומקום בטוח להיות. התמרה מובטחת...מוזמנים לקרוא, לחוש, להסתקרן, להקשיב ולהגיב.

עדכונים:

פוסטים: 9

עוקבים: 14

החל מינואר 2012

ולפני השקט- הייתה סערה. על חוויה מטלטלת, עצים פנימיים, ושביל האבנים הצהובות שלי

09/02/2012

פעמים ספורות בחייו אדם זוכה להתמודד עם חוויה מטלטלת. כזו שמערערת אושיות, מאתגרת אמונות וערכים, גורמת לנו להתבונן מחדש בכל מה שיש לנו, בכל מה שיצרנו.

לרוב קוראים לזה משבר. חוויה כזו- יש בה גם הזדמנות לצמיחה, קפיצת-דרך, שינוי משמעותי.

אז לפני השקט (“עכשיו להרפות”) הייתה סערה. החוויה המיידית דומה לרוב ל”הצפה”. הרגשות עוצמתיים, גואים כגלים גבוהים,

חשיבה הגיונית אינה מצליחה לתפוס את המורכבות כולה, ואמות המידה על פיהן פעלתי עד היום, לא תואמות את מה שיש כרגע.

אני בחרתי-  לעגון בגוף, ולמצוא את המשאבים והכוחות העומדים לרשותי.

בגוף אני מוצאת מקום בטוח. כשאני מביאה את תשומת הלב שלי אל אותה מעטפת אנושית, נושמת, של עור והילה, של מגע במושב, בכורסה, יש שם לרוב עבורי עוגן ונחמה.

כמעט תמיד אפשר למצוא שם משהו זמין – נוחות, חום בסיס, יציבות. לעיתים נשימה – מחברת להכרה. לעיתים העצמות- המבנה הפנימי עצמו, מחבר אותי לחוסן.

(זו זכות, אני יודעת. לא אצל כולן זה כך. ועוד אכתוב פעם על איך אפשר לעגון, כשהגוף אינו חוף מבטחים).

אז באותו יום, באותה סערה, פתחתי חלון פנימה, ועלתה בי ההכרה: יש לי בסיס. בגב הנשען, באגן. אני שמורה ומכוונת. יש מכל. ובתוכו – סערה. חוויה מטלטלת, לא רגילה, לא צפויה.

כשאני נמצאת עם זה עולות המילים - “ניתן להכלה”.

אני נמצאת עם זה זמן, ועולה השאלה – איך אדע שהנושא הזה ניתן להכלה? עלי לשמור על עצמי.אני נזכרת שאפשר למצוא בגוף, במכל הזה שבו כל החלקים שלי נוכחים, את הכוחות.

שאפשר לבקש ממנו למצוא את המשאבים. שתשומת הלב שלי תלך מאליה למקומות שמתאימים ומדוייקים לעכשיו.

עם הנוכחות היקרה שיושבת עכשיו מולי, זה הופך אפשרי אף יותר. עדיף להתמקד מול מישהו, במצבי משבר.

אני מרגישה את כפות הרגליים, כמו שולחות שורשים אל תוך האדמה.אוהבת את החום- העמוק הזה, שנישלח אל תוך החום- החם. את הנשימה שמגיעה עכשיו עד לאגן.

“חיבור לקרקע”.

משם תשומת הלב עולה, לעמוד השידרה, שכמו מגדיל עכשיו כל חוליה, מנכיח אותה אל מול המשענת של הכורסה, והופך בדמיוני לגזע של עץ. מאלו הזקופים, החזקים, עם הקמטים בקליפה.

אני אוהבת קמטים של עצים, שהם לא כאלה צעירים ובוסריים וירקרקים (טוב, גם בהם יש קסם..), אלא כבר עם קליפת חוכמה שמכירה את החיים. ועולות המילים -

“ללכת בדרך שלי”, לדעת מה אני עושה.

ומשם, מקדימה, באזור החזה, זרמרמים עדינים, נקודות קטנטנות של… עדינות. כן.. מסביב ללב דרושה הרבה עדינות עכשיו.. אני מחבקת אותה, והיא אותי.

“עדינות”

ולפני שאני מתמסמסת אל העדינות, שמבקשת ממני לא להיות קשה עם עצמי, אני חשה את המרכז שבין העיניים שלי, שם במצח, צופה קדימה, ממוקד כזרקור.

“פוקוס”.

אני מתבוננת בכל אלה, מלמטה למעלה, ונוכחת בנוכחותו של עץ. מה שהיה חלקים חלקים, התמזג לו לנוכחות חיה של עץ, עם שורשים וענפים, ועלווה ירוקה שמתפרשת לצדדים.

אני כבר מרגישה הרבה יותר בבית. העץ הוא דימוי אהוב ומוכר בגוף שלי, מזכיר לי רגעים טובים. אני שמה לב שהפעם, אני ממש יושבת בגזע שלו.

יש שם מקום נח, בדיוק בשבילי, בגזע-כסא שלי. אני מרגישה שאני חלק מהעץ הזה, שמחובר לקרקע, צומח כעמוד שידרה, מלבלב בעדינות, מתמקד אל השמש, אל המרחב.

אני חשה ערנות, חיוניות, גם מידה מסוימת של.. דריכות. אני לא “נרדמת” בנעימות הזו של העץ, יודעת שבעוד כמה רגעים אפקח עיניים אל אותה מציאות שבאתי ממנה.

אני מוכנה עכשיו.

האבנים הצהובות, על השביל הנוכחי, של הסיפור הנוכחי, כבר מונחות. בימים הבאים, בלא מעט רגעים, אזכר בהן. אחזור ואניח אותן שם בדמיוני, אחוש אותן בגופי.

חיבור לקרקע, ללכת בדרך שלי, עדינות, ופוקוס.

עוד מהבלוג של איריס גלבוע

על המושב ב"קפה המושב"

[youtube YVWIJMbdIAo nolink] כבר כמה שבועות אני מתעוררת עם סוג של כאב במרכז החזה, כאילו משהו רוצה לצאת מבפנים, דוחף את העצם שמחברת בין הצלעות, מותח את גבולות הגוף המוכרים. עד לא מזמן, העור היה נכון למידותיו, למידותיי, עכשיו משהו...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 7 years

עכשיו להרפות

"אני בהריון". אחרי 4 ילדים, ב-13 שנים, 2 בעלים (טוב, פרק א' היה בקושי פרומו..), מאות שעות של טיפולים (שלי באחרים, ולעיתים גם הפוך), אינסוף תהליכים- קטנים או גדולים- החלטות, הצהרות, התכוונויות, קצת הסתבכויות, ציפיות,...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 7 years

פנימהחוצה

אני אישה שרוקדת. בריקוד זה לגמרי אני, נעה את עצמי, כמו שאני. יכולה ומסכימה להתבטא במלואי. הבוקר אני מחליטה לנוע. התחושה שהתעוררתי איתה, בחלק העליון של החזה, אינה נעימה. מושכת הרבה תשומת לב לשם, ל"משהו"...שמבקש התייחסות...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה