הבלוג של איריס גלבוע

אישית לוחצת

מטפלת גוף-נפש ותיקה, פותחת חלון פנימה: כותבת בהשראת תהליכי התמקדות (FOCUSING), חלקם שלי וחלקם מחדר הטיפולים. מתחילה מנושא,דימוי, או תחושה. וצוללת פנימה, שיכבה אחר שיכבה, תפנית אחרי תפנית, עד שמרימה שוב את הראש מעל המים. בדרך-... +עוד

מטפלת גוף-נפש ותיקה, פותחת חלון פנימה: כותבת בהשראת תהליכי התמקדות (FOCUSING), חלקם שלי וחלקם מחדר הטיפולים. מתחילה מנושא,דימוי, או תחושה. וצוללת פנימה, שיכבה אחר שיכבה, תפנית אחרי תפנית, עד שמרימה שוב את הראש מעל המים. בדרך- הרבה הישתנה. מסעות אישיים בעיני הם דבר מרתק, והגוף מאפשר להם עוגן, מצפן ,ומקום בטוח להיות. התמרה מובטחת...מוזמנים לקרוא, לחוש, להסתקרן, להקשיב ולהגיב.

עדכונים:

פוסטים: 9

החל מינואר 2012

בקרוב אזמין אתכם להתמקד ולרקוד איתי. בינתיים משלימה פערים, ומשתפת את הציורים המרגשים של עופרה חדד. שמחה לחזור לכאן..

20/05/2012

19.4.12 – פינוי מרחב

כשהרבה דברים קורים בפנים והתחושות מבקשות סדר ומקום ומילים, אני נעזרת ב”פינוי מרחב”. משיימת תחושות וממקמת אותן

על מדף מולי, או, כמו הפעם, מסדרת אותן בתוכי.

ראשונה אני מזהה את העין המתבוננת שנמצאת באחורי הראש שלי. אני מציינת אותה כחלק בי עכשיו.

אני חשה הקלה מיידית  עם נשימה עמוקה שנכנסת לבית החזה שלי, אוויר..

עכשיו אני שמה לב למשא על כתפיי, מזהה שם את יום השואה שמורגש באוירה, רגשות וסיפורים של אנשים אחרים ששמעתי אתמול בקבוצה,

הם חלק בתוכי עכשיו.. והכתפיים מרפות מעט כשאני שמה לב לזה.

בגרון יש כיווץ טבעתי שמקרין למתח בלסת התחתונה – שמתחבר  לקושי שלי להתבטא במלואי בקשר מסוים..

הזיהוי של זה מעיר בי דחף להתפתח בנושא הזה מתוך הכרה באחריות שלי, יחד עם מתח וספקות שמבוססים על זיכרונות מהעבר שצפים ועולים.

ובכל זאת, ויחד עם זה, המתח בלסת מרפה והכיווץ הטבעתי בגרון מתרווח במידה מסוימת.

בחזה יש גם כובד, אני מזהה רגשות אשם,  על כך שאני לוקחת  את הזמן לעצמי.

מיד אני מבחינה במשהו, והבפנים שלי מתקן את עצמו תיקון קטן אבל משמעותי – “לוקחת עכשיו זמן לעצמי..“, ומרפה משהו.

מהנקודה הזו והלאה, מהמצב הזה של ארגון-פנימי-אחר, הנושא המרכזי אצלי כרגע עולה ומתגלה, ועובר תהליך משמעותי.

הגוף שלי פגש באותו יום פחד בבטן וחולשה ברגליים, ניזכר בעמוד-שדרה של ידיעה, וסיים בצעידה דמיונית על אבני-חוף קטנטנות,

עם גבול, ועם קרקע, ועם המילים - כך עושים זאת

22.4.12 – התרגשות…

אני מספרת למירה על מה שקורה לי בתקופה האחרונה, על הרעיונות החדשים, הגילויים האישיים-מקצועיים, ואיך שזה יוצא לאור..

כשאני עוצמת עיניים ומתבוננת פנימה, אני מזהה התרגשות שבאה עם זרמים עדינים בידיים, ברגליים, בראש..

אני לוקחת רגע להיות עם זה, מזהה מה קורה, לוקחת נשימה עמוקה, ומרגישה במרכז הגוף כמו “זרם מרכזי” מייצב ורגוע,

ואז – את החלק האחורי של הראש שלי “מדבר”. אני מדברת בקצב כמעט לא מוכר לי.

הנושא המדובר הוא – הקצב שלי , שהיה מושפע תמיד מרגישות גבוהה וכמות גדולה של נתונים וגירויים שנקלטו ונזקקו לעיבוד ויישום.

מי שמכיר/ה רגישות גבוהה של החושים ידע על מה אני מדברת. בשבילי זו חווית עולם עשירה ומגוונת, לפעמים מורכבת.

בתקופה זו הקצב שלי משתנה והופך מהיר יותר. כאילו אני נישאת על ידי מה שקורה, כמעט מעצמו.

התחושה הזו יכולה לעורר בי בהלה, ורצון “לשים ברקס”, או להאט. מכירה את התחושה הזו מתקופות לחוצות, עמוסות..

אבל הפעם זה שונה. אותו זרם מרכזי ששמתי לב אליו בהתחלה, שומר על הקצב והכיוון של התנועה הזו.

אני נישאת כמעט ללא מאמץ, יודעת איך, מתי ולאן לשייט את סירת החיים שלי.

במרכז הגוף שלי, באזור הלב, עולה לו סמל, מעין מנדלה שמתחילה מהמרכז שלי ומתפרשת במישור הרוחבי,

ומגדילה את מרחב הפעולה שלי. בצבעים שונים היא נוכחת בעוד מרכזים בגוף. ידיעה פנימית שמתרגמת למילים:

ויסות – של תחושות ושל מידע מתרחש במישור של פנימה- החוצה.

המרכז – מורגש במישור האנכי, למעלה- למטה.

ותנועה - במישור הרחבי- מעגלי, מהמרכז אל מעבר לגוף, מסביב.

ככה, כל זה יחד.  לפעמים זה בא בבום.

1.5.12 – לרקוד תחושה מורגשת

כבר כמה ימים, מאז הסדנה, מהדהד בי המשפט “לשהות במקום של אי-הידיעה”.

יש כל מיני דרכים,  ביניהן גם התמקדות, לקחת החלטות. לבחור בין אפשרות כזו לאחרת. לברר מה הצעד הבא. זה נפלא.

ויחד עם זה, לשהות במקום של אי- הידיעה, זה משהו אחר. חווית הלא-נודע היא יש בפני עצמו, מסתבר.

יש לה מידע משלה ואפשרויות שגלומות רק בה. יש תחום של אי-ידיעה בחיי גם כרגע, ודאי.

אני מהדהדת את המשפט הזה פנימה. לשהות במקום של אי הידיעה..

בגוף יש תחושה מורגשת, שמבקשת צורה. אני נעמדת ונותנת לה צורה, עם הגוף שלי.

דמיינו חצי- צעד, כשרגל אחת באוויר. הידיים במשהו דומה לרגליים.. שקשה לי במילים להסביר.

אני עומדת, נושמת, מתבוננת. רגל אחת באוויר..בדרך ל..?

עד שהגוף מעצמו משנה תנוחה, למשהו הבא. ועולה השאלה- מה המקום הזה לא יודע..?

אותו חלק פנימי, חלק בי, לא כולי, איננו יודע..אני מחפשת, מה בדיוק מתאים מהמילים שעולות. ומוצאת.

להתחבר לצורה הגולמית של הדברים.

מממ… הצורה הגולמית, הלא מעובדת, יכולה לפעמים להפחיד. מה יקרה אם זה מה שיצא.

החומר שעדיין לא ברור למה יהפוך. ויחד עם זה הוא כבר משהו בפני עצמו. מבטיח? מרתיע?

אני מתחברת בגוף למקום נוח, ממנו עולה המילה מקור (source)

ומשם אני נעה, אני רוקדת, פשוט. את הצורה הגולמית של הדברים. ככה זה אצלי עכשיו, בשפת הגוף שלי.

רגליים, אגן, קול שיוצא עם נשימה, ידיים מתופפות על הגוף, גם פולסים וגם זרימה.

התנועה ממשיכה ללא תכנון, ממשיכה מתוך עצמה, מתוך המקום של אי – הידיעה.

טיפות גשם אביבי מפתיע בחלון מצטרפות אל הקצב. ככה יצא…

כשהתנועה מגיעה לסיום, אני ממשיכה לשים לב אל הגוף.  תחושת חיות מתפשטת בגף שלי.

ברגליים, בידיים, בכתפיים, בראש. קרקעית האגן שולחת פולסים כלפי מעלה, ומהסולר פלקסוס מגיעה תחושה -

מסה של חומר גלם שמבקש להתבטא. מה הוא צריך כדי להתבטא?

זה מה שעולה: עמוד שדרה – ארגון. עוגן – בעצם הזנב. השראה – מעל הראש, זרמים עדינים בקודקוד.

ו… לשהות במקום של אי – הידיעה, שמרגישה עכשיו כמו שדה שנפרש, מלא אור.

הזרעים כבר באדמה, בכל זרע ידועה כבר מהות שתצא לאור, ויש בה הזמנה לדישון, לחיבוק ולהשקעה.

נביעה שמתחילה במקור.





עוד מהבלוג של איריס גלבוע

על המושב ב"קפה המושב"

[youtube YVWIJMbdIAo nolink] כבר כמה שבועות אני מתעוררת עם סוג של כאב במרכז החזה, כאילו משהו רוצה לצאת מבפנים, דוחף את העצם שמחברת בין הצלעות, מותח את גבולות הגוף המוכרים. עד לא מזמן, העור היה נכון למידותיו, למידותיי, עכשיו משהו...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 7 years

האבנים הצהובות שלי

פעמים ספורות בחייו אדם זוכה להתמודד עם חוויה מטלטלת. כזו שמערערת אושיות, מאתגרת אמונות וערכים, גורמת לנו להתבונן מחדש בכל מה שיש לנו, בכל מה שיצרנו. לרוב קוראים לזה משבר. חוויה כזו- יש בה גם הזדמנות לצמיחה, קפיצת-דרך,...

תגובות

פורסם לפני 7 years

עכשיו להרפות

"אני בהריון". אחרי 4 ילדים, ב-13 שנים, 2 בעלים (טוב, פרק א' היה בקושי פרומו..), מאות שעות של טיפולים (שלי באחרים, ולעיתים גם הפוך), אינסוף תהליכים- קטנים או גדולים- החלטות, הצהרות, התכוונויות, קצת הסתבכויות, ציפיות,...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה