הבלוג של איריס גלבוע

אישית לוחצת

מטפלת גוף-נפש ותיקה, פותחת חלון פנימה: כותבת בהשראת תהליכי התמקדות (FOCUSING), חלקם שלי וחלקם מחדר הטיפולים. מתחילה מנושא,דימוי, או תחושה. וצוללת פנימה, שיכבה אחר שיכבה, תפנית אחרי תפנית, עד שמרימה שוב את הראש מעל המים. בדרך-... +עוד

מטפלת גוף-נפש ותיקה, פותחת חלון פנימה: כותבת בהשראת תהליכי התמקדות (FOCUSING), חלקם שלי וחלקם מחדר הטיפולים. מתחילה מנושא,דימוי, או תחושה. וצוללת פנימה, שיכבה אחר שיכבה, תפנית אחרי תפנית, עד שמרימה שוב את הראש מעל המים. בדרך- הרבה הישתנה. מסעות אישיים בעיני הם דבר מרתק, והגוף מאפשר להם עוגן, מצפן ,ומקום בטוח להיות. התמרה מובטחת...מוזמנים לקרוא, לחוש, להסתקרן, להקשיב ולהגיב.

עדכונים:

פוסטים: 9

עוקבים: 14

החל מינואר 2012

פוסט ראשון, מתובל בציורים מפעימים של מירה אמיר, ובו יסופר מה קרה כשהרפיתי, ומה יצא. מתחיל בחדשות מרעישות, אבל לפני שאתם רצים לספר לחבר’ה, תקראו עד הסוף..(רמז- ההריון הוא דימוי..)

03/02/2012

“אני בהריון”.

אחרי 4 ילדים, ב-13 שנים, 2 בעלים (טוב, פרק א’ היה בקושי פרומו..), מאות שעות של טיפולים (שלי באחרים, ולעיתים גם הפוך), אינסוף תהליכים- קטנים או גדולים- החלטות, הצהרות, התכוונויות, קצת הסתבכויות, ציפיות, התרגשויות..

אני בהריון…

מותר לי לנוח. אני אפילו צריכה. לעצום עיניים, ולהרים רגליים, ולהרגיש שהכול בסדר, כי אני הרי עושה משהו, אני מגדלת משהו, מזינה משהו בפנים, שמצריך כוחות גוף ונפש, וגם ממלא.

אז זה בסדר, מותר לנוח. וגם צריך.  כי עוד מעט, עוד כמה חודשים, או שבועות, או ימים, יקרו דברים. יותר דברים.

אולי דברים שחיכיתי להם הרבה זמן. והתכוונתי, והתמקדתי, ותכננתי, וציפיתי, ועוד.. אבל עכשיו אני בהריון. אז זה בסדר להרפות. עוד לא התחלתי לקנן אפילו. עוד לא לנקות, ולסדר, ולקנות, ולארגן..

אבל עברתי כבר את השלב הראשוני של להתנגד למה שקורה, ולהבהל, ולהתעייף, ולהתבחל..

ניראה לי שאני יכולה עכשיו לשכב על הספה, להשען, לשים יד על הבטן, ועוד יד על החזה.

להגיד שלום ללב, שרץ המון לאחרונה. להגיד שלום לבטן. לעומת הלב היא נדמית כמעט-ריקה,

עם תנועה עדינה, מעגלית, כתמתמה-ורדרדה, כמו הציור ההוא המופלא של מירה.

ו

היא אומרת “אני פה, אפשר לשמוע אותי, בזרימה עדינה, כמעט רחש,

כמו לשמוע פרח שתכף נפתח.”

ואז , כשאני עולה מכאן אל הלב, אז האדום יותר רגוע, והשפריצים של הצבע יותר מעודנים, והריצה קצת נרגעת.

יש אויר נקי, שקוף-ירקרק, כמו חורש הימאליה מלא אגלי-טל. עם קרני שמש שמבצבצות מלמעלה,

מזכירות שמעל לצמרות העצים הגבוהות יש שמיים פתוחים, ומרחב. בהיר ונקי, מסנוור-כמעט.

לאחרונה שוב הייתי בלב הזה שרץ, סוחף ברגשות עזים, מתרסק על סלעים, כמה, מתגעגע, מתלהב, מתעצב.. אבל עכשיו אני בשקט.

יושבת בסירה שנעה על הגלים, הים לא שקט לגמרי (תודה לרוח), יש גל-גלים, יש תנועה. יש אפשרות להתבונן קדימה, ולהרגיש בטוחה בסירה שלי, שממשיכה לנוע, לבד.

הלידה הפעם לא תתרחש ביום אחד, בטח לא בשעתיים כמו זו שלפני שנתיים. היא מתרחשת לאט, כל פעם עוד קצת. לא בהארות גדולות כמו של הודו לפני 17 שנה, לא בזיקוקים כמו של אהבה ראשונה,

לא במרד, ולא בצעקה. לידה רכה. וחזקה.

אני יולדת אותי, למחצית השנייה של חיי. בתנועה עגולה, מתגלגלת, מרגישה את גבולות העור על הקרקע, נצנוצים של קסם כמו כוכבים של פיות בציורים של ילדות.

נצנוצים של רוך, של העזה, של אומץ, של צחוק, של פגיעות ושל חוסן, עד שאני קמה על הרגליים ועומדת.

שלום עולם, אני פה.

עוד מהבלוג של איריס גלבוע

על המושב ב"קפה המושב"

[youtube YVWIJMbdIAo nolink] כבר כמה שבועות אני מתעוררת עם סוג של כאב במרכז החזה, כאילו משהו רוצה לצאת מבפנים, דוחף את העצם שמחברת בין הצלעות, מותח את גבולות הגוף המוכרים. עד לא מזמן, העור היה נכון למידותיו, למידותיי, עכשיו משהו...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 7 years

האבנים הצהובות שלי

פעמים ספורות בחייו אדם זוכה להתמודד עם חוויה מטלטלת. כזו שמערערת אושיות, מאתגרת אמונות וערכים, גורמת לנו להתבונן מחדש בכל מה שיש לנו, בכל מה שיצרנו. לרוב קוראים לזה משבר. חוויה כזו- יש בה גם הזדמנות לצמיחה, קפיצת-דרך,...

תגובות

פורסם לפני 7 years

פנימהחוצה

אני אישה שרוקדת. בריקוד זה לגמרי אני, נעה את עצמי, כמו שאני. יכולה ומסכימה להתבטא במלואי. הבוקר אני מחליטה לנוע. התחושה שהתעוררתי איתה, בחלק העליון של החזה, אינה נעימה. מושכת הרבה תשומת לב לשם, ל"משהו"...שמבקש התייחסות...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה