הבלוג של איריס גלבוע

אישית לוחצת

מטפלת גוף-נפש ותיקה, פותחת חלון פנימה: כותבת בהשראת תהליכי התמקדות (FOCUSING), חלקם שלי וחלקם מחדר הטיפולים. מתחילה מנושא,דימוי, או תחושה. וצוללת פנימה, שיכבה אחר שיכבה, תפנית אחרי תפנית, עד שמרימה שוב את הראש מעל המים. בדרך-... +עוד

מטפלת גוף-נפש ותיקה, פותחת חלון פנימה: כותבת בהשראת תהליכי התמקדות (FOCUSING), חלקם שלי וחלקם מחדר הטיפולים. מתחילה מנושא,דימוי, או תחושה. וצוללת פנימה, שיכבה אחר שיכבה, תפנית אחרי תפנית, עד שמרימה שוב את הראש מעל המים. בדרך- הרבה הישתנה. מסעות אישיים בעיני הם דבר מרתק, והגוף מאפשר להם עוגן, מצפן ,ומקום בטוח להיות. התמרה מובטחת...מוזמנים לקרוא, לחוש, להסתקרן, להקשיב ולהגיב.

עדכונים:

פוסטים: 9

עוקבים: 14

החל מינואר 2012

“כבר כמה שבועות אני מתעוררת עם סוג של כאב במרכז החזה, כאילו משהו רוצה לצאת מבפנים…” פוסט בליווי מוזיקלי’ תלחצו על play ותקראו

21/03/2012

embedded by Embedded Video

כבר כמה שבועות אני מתעוררת עם סוג של כאב במרכז החזה, כאילו משהו רוצה לצאת מבפנים,

דוחף את העצם שמחברת בין הצלעות, מותח את גבולות הגוף המוכרים. עד לא מזמן, העור היה נכון למידותיו, למידותיי,

עכשיו משהו משתנה. אני פוגשת את התחושה הזו כמעט כל בוקר.

יש גם תחושה שעולה סביב האפשרות להתבונן בזה: שילוב של סקרנות וחשש, רצון ופחד.

משהו בי חושש שאם אראה מה יש שם, זה יהיה מאד.. מבהיל? מלחיץ? או.. מחייב.

וחוויה מעניינת, שקשורה לזה שאני יושבת עכשיו ב”קפה המושב” עם מוזיקת רקע, ולא בשקט הרגיל שלי לתהליך.

זה מה שיש עכשיו. ואחרי ההתיחסות הראשונית למוזיקה כ”הפרעה” שמסיטה את תשומת ליבי,

אני שמה לב לאפשרות אחרת: הצלילים  שברקע זורמים ומרגיעים, ויחד עם זה יש להם קצב נעים,

והם עוזרים לי לגשת בעדינות, ועם פחות “צרימה”, למקום הזה בחזה שהוא באמת… די מאיים.

“כמו לרקוד איתו” אני חושבת פתאום, ולרקוד אני הרי אוהבת. בריקוד הכי קל לי לגשת, להתבטא,

להיות אני, לחיות את הבפנים-המלא שלי.

קלות ושימחה עולות בי עם הדימוי הזה. אני חשה, או מדמה את עצמי, רוקדת עם התחושה, וזה כבר פחות מפחיד משהיה.

אני נעה בקצב המוזיקה, מסביבה, לידה, די קרוב, ולפעמים טיפה יותר רחוק, ותוך כדי זה…

אני שמה לב שמשהו בתחושה מתרכך. פחות כואב. כאילו היו לה לפני כן זוויות ישרות שדחפו ומתחו אתהעור מבפנים,

ועכשיו היא יותר מעוגלת. ויש לה גם טקסטורה..  כמו בד כזה,שהוא בין חלק למחוספס,שעושה תחושה נעימה באצבעות,

תחושה מסקרנת.

לא כמו בד חלק שמוותר לגוף לגמרי, לא כמו מחוספס שמציק, משהו.. שיש לו מגע… מזמין.

אני נשארת עם ההזמנה הזו, שמה לב שאני לא נענית מיד לדיאלוג, לחקירה, להתבוננות באותו משהו.

מה עוד אני צריכה כדי להצליח לראות את זה? אני זקוקה לעוגן, למקום יציב ונוח.

חוזרת לשים לב לשאר חלקי הגוף ומוצאת מקום נוח בכל החלק שיושב, מהאגן שלי ועד רגליי המשוכלות על הספה,

בבית הקפה הנחמד והריק שמצאתי לי הבוקר. יש מקום נוח, יש בסיס, יש מושב.

אני משתוממת לראות שגם זה לא מספיק…

עם כל העדינות, והמוכרות, שיש לי בחקר הפנימי הזה, אני שמה לב שאני צריכה היום עוד משהו…

עוד ליווי, עוד נוכחות מעגנת. אני מדמיינת כף יד שמונחת לי על הגב העליון, בין השכמות. כאילו מישהו,או משהו,

רוקד עכשיו לידי, עם תנועה כמו שלי, בקצב שלי, ושם יד מלווה בין השכמות שלי, מתחת לעורף

מזכיר לי שאני לא לבד.

זה קרה בשנייה. ברגע אחד מפתיע, אחרי כל ההכנה הארוכה הזו, בלי להתכוון, תוך כדי ריקוד פנימי,

הסטתי את המבט אל אותה תחושה בחזה, שכבר נעה בעצמה, מוחשית ורכה, וראיתי אותה:

התחדשות! זה מה שזה.. התחדשות. פשוט ראיתי אותה.. והמשכנו לרקוד זו מול זו,

מחליפות צדדים, מסתקרנות, פעם אני בצד זה והיא באחר, ולהפך.. קצת מתחבאת, ושוב מציצה.

וכל דבר שאפשר לרקוד איתו הוא כבר לא כזה מפחיד או מאיים מבחינתי. אם אפשר לנוע,

ולהיות לפעמים בצד אחד, ולפעמים בצד שני, ולנוע עם ואת התחושות העוצמתיות, אז..

זה בסדר, אני יכולה, וזה אפילו נעים לי. וגם היא, ההתחדשות, רואים שנעים לה עכשיו.

היא מחייכת כי יש לה מקום לזוז ולנוע ולנשום, ולכן היא כבר לא צריכה לדחוף וללחוץ ולמתוח מבפנים.

יש בה רכות, וגמישות, ובעיקר… היא רואה שאני רואה אותה. דיאלוג של עיניים, דיאלוג של תנועה.

אני שואלת את עצמי, לקראת סיום, מה אני ” לוקחת” מכל זה, מה אני מסמנת בגוף שיזכור.

הריקוד העדין והמשותף של ההתחדשות ושלי מסתכם ומגיע לעמידה זו מול זו, פנים אל פנים,עיניים מול עיניים.

אני שמה לב שהעיניים שלה הן העיניים שלי, ואני רוצה לסמן שיש לה מקום.

אני מחבקת אותה, ושמה לב להפתעתי שגם היא מחבקת אותי באותו אופן:חיבוק שמחזק, שעושה מקום,

למי ולמה שאני כרגע.

יש משהו מחבק מאד בהכרה, שאני לא רק אחראית על מה שקורה,אלא גם נתמכת ומחוזקת על ידי

ההתרחשות הפנימית.

והכרת תודה עולה..

עוד מהבלוג של איריס גלבוע

האבנים הצהובות שלי

פעמים ספורות בחייו אדם זוכה להתמודד עם חוויה מטלטלת. כזו שמערערת אושיות, מאתגרת אמונות וערכים, גורמת לנו להתבונן מחדש בכל מה שיש לנו, בכל מה שיצרנו. לרוב קוראים לזה משבר. חוויה כזו- יש בה גם הזדמנות לצמיחה, קפיצת-דרך,...

תגובות

פורסם לפני 7 years

עכשיו להרפות

"אני בהריון". אחרי 4 ילדים, ב-13 שנים, 2 בעלים (טוב, פרק א' היה בקושי פרומו..), מאות שעות של טיפולים (שלי באחרים, ולעיתים גם הפוך), אינסוף תהליכים- קטנים או גדולים- החלטות, הצהרות, התכוונויות, קצת הסתבכויות, ציפיות,...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 7 years

פנימהחוצה

אני אישה שרוקדת. בריקוד זה לגמרי אני, נעה את עצמי, כמו שאני. יכולה ומסכימה להתבטא במלואי. הבוקר אני מחליטה לנוע. התחושה שהתעוררתי איתה, בחלק העליון של החזה, אינה נעימה. מושכת הרבה תשומת לב לשם, ל"משהו"...שמבקש התייחסות...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה