הבלוג של איריס קובליו

מדברת גלויות

אמנית

עדכונים:

פוסטים: 5

החל מאוקטובר 2010

על שלושה ציורים של אבנר צור וכמה התלבטויות הקשורות בפרשנות של אמנות

28/12/2010



התלבטתי איזה מין פוסט לכתוב. האם להעלות רק את שלושת הציורים הנפלאים הללו, ללא מילים, רק בציון שמו של יוצרם: אבנר צור, שהוא פסיכולוג בתעסוקתו, האם לכתוב עוד פרטים עליו, כמו היותו ירושלמי, שאני מכירה/לא מכירה אותו מזה שלושים שנה, או פרטים נוספים, קצת יותר חושפים, כמו היכרותי עם משפחתו על דורותיה, אבל לא בדיוק, או היכרותי אותו דרך ידידות עמוקה עם קרובה לו? מה לחשוף ומה לא, האם ישנה משמעות לסיפור החיים המסתתר מאחורי הדימוי, אולי המציץ מבין סדקיו?

זו תמיד שאלה, שעולה במיוחד בהתבוננות על ציור פיגורטיבי שיש בו סיפור, במיוחד בעל נופך עלילתי, הזוי וחלומי, סיפור שהעין מבקשת לפענח, כמעט באינסטינקט.

אני בעד פנטזיה פרשנית עצמאית של הצופה. הביוגרפיה נועדה לחוקרים.

והנה וידוי: מעולם לא קראתי ספר על קורות חייו של רמברנט או ורמיר. על ואן גוך אני יודעת רק את מה שידוע כאייטם, ככותרת. לא למדתי  תולדות האומנות באופן אקדמי. אני אוהבת לפרש בעצמי. ולא תמיד אני אוהבת לפרש. לפחות לא בעזרת הניתוח השכלי, אלא זורמת עם הרגש, המשיכה, ההתפעמות הראשונית שיכולה להמשך שנים רבות, כמו למשל דימוי בגלויה אחת, שנודדת אתי מדירה לדירה, תולייה מעל מיטתי, של הצייר המיסטי רדון, והיא כמו חלק מגופי, מנשימתי.

אז אני עדין מתלבטת בסוגיה ומרשה לעצמי להגיד שראיתי את הציורים הללו במו עיניי, הם גדולים במידתם, מצוירים בצבעי שמן, וישנם עוד רבים כאלה, תלויים ושאינם תלויים, בדירה מוקפת עשרות עציצי גרניום שפורחים בשלל צבעים עזים מול נוף הרי ירושלים.

אבנר צור מעולם לא הציג בגלריה. אני חושבת שהוא ראוי בהחלט ומחכה שיסכים להתגלות.

את הציורים הללו אני מעלה כאן בהסכמתו.

עוד מהבלוג של איריס קובליו

Thumbnail

הפסנתרנית

רציתי לכתוב על בית הספר הראשון למוסיקה, ברחוב זמנהוף בתל אביב, בשנות השישים, שהוקם ע"י פאול והרמן קוסלה, על שעורי הפסנתר שקבלתי שם ממורים שונים (שלא חסכו במכות סרגל על כל שגיאה...

תגובות

פורסם לפני 10 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים