הבלוג של להיות אמא.

irisb

בת 30. סוף סוף בנאדם מבוגר. כבר אמא. בינתיים זה בסדר.

עדכונים:

פוסטים: 28

החל מיולי 2013

אף אחד לא אוהב שמבזבזים לו את הזמן. שונאים תורים, שונאים לחכות, שונאים לדחות סיפוקים.

אצל זוגות שמנסים להרות, הזמן מקבל מובן חדש. מחודש לחודש, ציפייה, תקווה, אכזבה, התחלה מחדש. בהתחלה זה מסעיר, אחר כך זה מדאיג, אח”כ מייאש, ובסוף – מלחיץ.

אם מישהו היה שואל אותי לפני שנה וחצי אם אני לחוצה להכנס להריון, הייתי צוחקת עליו. גם היום, כשאנחנו כבר “בתהליך”, אני עדיין לא מצליחה להתרגל לרעיון של ‘רוצה להיות אמא’. אני טיפוס הישגי. אני רוצה להצליח. כשאומרים לי שאי אפשר, אני רוצה יותר. Type A personality.

אבל הזמן, הזמן שעובר, הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך הזה. מחכים לתוצאות של בדיקות, מחכים לתורים, מחכים לאישורים, מחכים לקבל מחזור, מחכים. לומדים להתרגל לזה, לומדים לצפות לזה.

אני רוצה לספק לכם על ד”ר ש’. ד”ר ש’ היה האורולוג הראשון שפנינו אליו. הוא מישש והביט וקבע חד משמעית שיש משהו לא בסדר. ושצריך ניתוח. וגם כתב את זה בסיכום פגישה. “אובחן ככה וככה, ממליץ על ניתוח”. ככה, על הדרך. וגם הסביר שהוא מבצע את הניתוח הזה בצורה פרטית. עניין של 40,000 ₪. הקופה לא משתתפת בניתוח הזה, הוא הסביר. אבל אל תדאגו. נסתדר.

אז זהו, שהקופה משתתפת. למרות שמדובר בניתוח מיותר, שהוכח כלא יעיל. אבל צריך אולטרסאונד כדי לאשש את האבחנה. בדיקה פשוטה, אליה לא טרח ד”ר ש’ להפנות אותנו, אלא רק רשם בסיכום “מומלץ ניתוח”. וגזר עלינו חודשים של המתנה, סירוב של הועדה, והרבה ניירת ודמעות. הרופאה שלי אמרה שזה קורה, שלאורולוגים אין הרבה כלים בתהליך הזה, אז הם שולפים את הקלף היחיד שיש להם. שנחכה, שנעשה, שנמתין. זה רק חצי שנה. חצי שנה.  6 חודשים של המתנה. במקרה הטוב.

הרופא השני שפנינו אליו, מיואשים, ד”ר פ’, כבר שלח אותנו לעשות את האולטרסאונד. בדיקה של 5 דקות, שבסופה נקבע שאין ממצא שתומך באבחנה של ד”ר ש’, ושאין טעם לעשות את הניתוח.

“אני לא מבין” תהה ד”ר פ’ , “על בסיס מה ד”ר ש’ נתן את האבחנה שלו? יש לו עיני רנטגן?” אז לא. לד”ר ש’ אין עיני רנטגן. אבל יש לו קליניקה פרטית. וחצאי אמיתות. כאלה שנוח לו לספר לאנשים בסיטואציה מלחיצה.

אז חזרנו לנקודת ההתחלה. המסמכים הוגשו לועדה שוב. חוות הדעת שונה, מקווה שגם התוצאות יהיו שונות.

בינתיים אנחנו מחכים.

עוד מהבלוג של להיות אמא.

התמודדות, חלק 2 ; מכתב לאמא שלי

אמא יקרה שלי, אני ואבא עמדנו היום בסלון של הדירה החדשה ופתאום הוא אמר "את יודעת שאני גאה בך, נכון?" ואז השתתק "אבל גם עצוב. קשה לי שאמא שלך לא פה בשביל לראות אותך." גם לי זה קשה, שתדעי. יש לי מיליון שאלות. אבא אומר שהוא תמיד רצה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

לא מאשרים, או: משוכת הועדה.

"בוקר טוב" "בוקר טוב, מדברת צ' מהכללית. רציתי לעדכן שהטיפול לא מאושר" "מה..?" "לא מאושר. אתם צריכים לעשות [שם של פרוצדורה יקרה, שלא מכוסה בסל הבריאות] קודם, ואז נראה" "אבל הרופאה אמרה שאין טעם וחבל על הזמן" "אני לא יודעת,...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תחושות לא מוכרות

זו תקופה של תחושות לא מוכרות.   הילדה מהעבודה הודיעה שהיא בהריון. גם אני עדיין ילדה, לפחות בעיני עצמי, לפחות כך נדמה לי. אין לחץ, אני אומרת לעצמי. אמרתי לה מזל טוב, שמחה בשבילה, היא נראית מאושרת. ופתאום הרגשתי ריקנות...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה