הבלוג של להיות אמא.

irisb

בת 30. סוף סוף בנאדם מבוגר. כבר אמא. בינתיים זה בסדר.

עדכונים:

פוסטים: 28

החל מיולי 2013

08/04/2015

הסדרה (הטובה לפרקים) suits עוסקת בחייו המקצועים של מייק רוס, גאון מיוסר, שמתחזה לעו”ד ומצליח להתברג לאחד ממשרדי העו”ד הגדולים בשיקאגו. הסדרה עוסקת, בין היתר, במאבק הפנימי (והחיצוני) של מייק לשמר את הזיוף ואת השקר, על מנת למנוע מהחיים שלו מלהתפרק. המסר, בינתיים בכל מקרה, הוא שהשמירה על האשלייה היא המטרה העליונה, ושביום שהשקר יתגלה, החיים כפי שהם מוכרים לנו, ישתנו לנצח. ולרעה.

 

גם אני מרגישה ככה, רוב הזמן.

 

אני מוצלחת, אם להעיד על עצמי. לפחות בצורה אובייקטיבית: תואר בהנדסה (בהצטיינות), רזה,  מושכת, עבודה טובה, רכב חברה, בעל מצליח, בית משלי. החלום הישראלי. אז למה אני מרגישה כמו זיוף אחד גדול?

 

הפחד הכי גדול שלי, כבר שנים, הוא שמישהו יגלה שהכל אשלייה – למרות שאת הציונים השגתי ביושר, על המשקל אני שומרת בדם, יזע ודמעות, את העבודה השגתי בלי קשרים, והבעל בכלל היה נציג שירות כשהכרתי אותו.

רוב הזמן נדמה לי שאם מישהו רק יתעמק, וישאל את השאלות הנכונות, או יזיז איזה וילון, הכל יקרוס – אשליית המוצלחות תתפרק ותשאר רק אני. ופתאום כולם יבינו שאין כלום, רק אוויר חם. “מחרטטת בבטחון”, קראנו לזה בזמן הלימודים. לפעמים נדמה לי שזה כל מה שיש: כריזמה, דיבור בטוח, תשובות מהירות. כמו שחקנית שמסירה את האיפור, ואת העדשות, ואת המחטב.

 

זה מצחיק לומר את זה, אבל אני חולמת להיות האישה שאת דמותה אני “משחקת”:  חכמה, שנונה, חדת לשון, כריזמתית, משקיענית, יפה, רזה, חטובה, ספורטיבית. אני רוצה להיות הבחורה הזו, שעושה, שרוצה לעשות, עם שאיפות ועם יכולת להשיג את המטרות שלה. עשיתי כל כך הרבה ‘ויים’ על מטרות, ונדמה לי שלא השגתי כלום.

 

מדי פעם אני מחליטה להפוך את האשלייה למציאות – להתעמק בפרטים הקטנים, לא לקחת הפסקות, להעדיף להיות ערה על לישון, למתוח את הגוף לגבול היכולת, לאכול פחות, לשמוח יותר, ללמוד מטעויות, לא להכנע לפיתויים. ובסוף היום, אחרי שהעברתי עוד יום, אני חושבת על כל מה שיכולתי לעשות אחרת, טוב יותר. ומדליקה את הטלוויזיה. ולוקחת עוד קוביית שוקולד. ואומרת שמחר אעשה יותר.

 

אז הנה, אני מסירה את המסכות, ועומדת לפני מראה, ערומה. איך מתחילים מחדש, אם זה כל מה שיש?

עוד מהבלוג של להיות אמא.

התמודדות, חלק 2 ; מכתב לאמא שלי

אמא יקרה שלי, אני ואבא עמדנו היום בסלון של הדירה החדשה ופתאום הוא אמר "את יודעת שאני גאה בך, נכון?" ואז השתתק "אבל גם עצוב. קשה לי שאמא שלך לא פה בשביל לראות אותך." גם לי זה קשה, שתדעי. יש לי מיליון שאלות. אבא אומר שהוא תמיד רצה...

תגובות

פורסם לפני 4 years

לא מאשרים, או: משוכת הועדה.

"בוקר טוב" "בוקר טוב, מדברת צ' מהכללית. רציתי לעדכן שהטיפול לא מאושר" "מה..?" "לא מאושר. אתם צריכים לעשות [שם של פרוצדורה יקרה, שלא מכוסה בסל הבריאות] קודם, ואז נראה" "אבל הרופאה אמרה שאין טעם וחבל על הזמן" "אני לא יודעת,...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תחושות לא מוכרות

זו תקופה של תחושות לא מוכרות.   הילדה מהעבודה הודיעה שהיא בהריון. גם אני עדיין ילדה, לפחות בעיני עצמי, לפחות כך נדמה לי. אין לחץ, אני אומרת לעצמי. אמרתי לה מזל טוב, שמחה בשבילה, היא נראית מאושרת. ופתאום הרגשתי ריקנות...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה