הבלוג של להיות אמא.

irisb

בת 30. סוף סוף בנאדם מבוגר. כבר אמא. בינתיים זה בסדר.

עדכונים:

פוסטים: 28

החל מיולי 2013

דצמבר היה חודש קשה, מלא משברים ושנאה עצמית. יותר מדי ימים שהתעוררתי בבוקר ופחדתי לעלות על המשקל, להסתכל בראי או להתלבש. ההפסקה עם הגלולות, ההורמונים שלא הכרתי, בשילוב עם הלחץ הכללי של החיים גרמו לי לצאת משליטה: כמה ק”ג שנוספו, פצעים על הפנים, נשירת שיער. נגעלתי מעצמי. מנגנון ההרס עצמי הופעל בשיא העוצמה. זה מעגל אכזרי – שנאה עצמית, היא תמיד תגרום לך להפוך בדיוק לבן אדם שאת שונאת להיות.

 

ואז הגיע ינואר, והחלטתי שדי, מספיק! יש מנגנונים טובים יותר להתמודדות מאשר להוציא על עצמי את הכעס והתסכול. והחלטתי לחזור לכתוב.

 

אז ניסחתי לעצמי רשימה, קצת החלטות לשנה החדשה – בידיעה שאם זה יהיה כתוב, אוכל לחזור לזה ולנסות ליישם.

 

הנה מה שרשמתי אז, בתחילת ינואר, וקצת הערות לעצמי, לסיכום של (כמעט) רבעון.

 

כמה החלטות לשנה החדשה:

-          להפסיק להגיד על עצמי דברים לא יפים. לא, את לא “לא טובה במתמטיקה”, “זייפנית איומה” “חסרת חוש קצב” “פדלאה”  או כל דבר אחר. את, את. וזה די אחלה. אני באמת אחלה! ויש לי תואר בהנדסה, אז אני בטח לא גרועה במתמטיקה כמו שלפעמים אני אוהבת להגיד. 

-          להפסיק לקרוא לעצמי “שמנה” “בהמה” או פשוט להתלונן על הפגמים ה”איומים” האחרים שבי. לעולם לא תהיי רזה מספיק או יפה מספיק. אולי אם תתחילי להגיד לעצמך (ולאחרים!) שאת יפה, בסוף גם תאמיני בזה. זה קשה. נזכרת בזה כל יום מחדש ומזכירה לעצמי להתמיד. 

-          להיות פחות צינית ושיפוטית, בטח בקול רם. ואולי גם בלב. אולי הסעיף הכי קשה מכולם. בעיקר עוצרת שניה לפני שאומרת דברים. לפעמים זה עושה את כל ההבדל. 

-          לתת לעצמי להתרגש. בכנות, מדברים קטנים וגדולים, לבכות מול הטלוויזיה, לחשוב שתינוקות זה חמוד, לנשק כלבלבים. סכר בלתי נשלט פרץ ממני. בוכה כל הזמן. ייתכן שזה הורמונים יותר מהכל, אבל זו תחושה משונה. משחררת. 

-          להבין שאני ברת מזל, באמת. יושבת בבית החדש שלי ומחייכת. דברים רעים קורים כל הזמן, אבל גם דברים טובים ומרגשים. 

-          להפסיק לפחד משינויים. להפסיק לפחד, נקודה. לפעמים חוששת. עושה דברים בכל מקרה. הפחד לא יעצור אותי.

-          ולרוץ. לרוץ 5 ק”מ. בתור התחלה. אח”כ כבר נראה. מהיום, לא  ממחר. עדיין לא 5 ק”מ. אבל 4 ק”מ. וזה אפילו כיף, ומעורר, ומאתגר. וגם עושה יוגה. ומחבקת את השינויים בגוף שלי, שמתחזק, שנמתח, שעושה דברים שלא חשבתי שיכול לעשות. איזה כיף.

וזהו. ממשיכה את השנה. מסתכלת קדימה בחיוך.

עוד מהבלוג של להיות אמא.

התמודדות, חלק 2 ; מכתב לאמא שלי

אמא יקרה שלי, אני ואבא עמדנו היום בסלון של הדירה החדשה ופתאום הוא אמר "את יודעת שאני גאה בך, נכון?" ואז השתתק "אבל גם עצוב. קשה לי שאמא שלך לא פה בשביל לראות אותך." גם לי זה קשה, שתדעי. יש לי מיליון שאלות. אבא אומר שהוא תמיד רצה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

לא מאשרים, או: משוכת הועדה.

"בוקר טוב" "בוקר טוב, מדברת צ' מהכללית. רציתי לעדכן שהטיפול לא מאושר" "מה..?" "לא מאושר. אתם צריכים לעשות [שם של פרוצדורה יקרה, שלא מכוסה בסל הבריאות] קודם, ואז נראה" "אבל הרופאה אמרה שאין טעם וחבל על הזמן" "אני לא יודעת,...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תחושות לא מוכרות

זו תקופה של תחושות לא מוכרות.   הילדה מהעבודה הודיעה שהיא בהריון. גם אני עדיין ילדה, לפחות בעיני עצמי, לפחות כך נדמה לי. אין לחץ, אני אומרת לעצמי. אמרתי לה מזל טוב, שמחה בשבילה, היא נראית מאושרת. ופתאום הרגשתי ריקנות...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה