עדכונים:

פוסטים: 9

החל מינואר 1970

פרטים אישיים
התחברות
התראות

קבלת התראות כאשר:

מסע בזמן, הצצה אל מאחורי הקלעים בקליניקה, שילוב בין השיחה ועבודת המגע הגופנית ברפואות ממזרח וממערב המקבילות זו לזו . התמקדות ברובד הנפשי מאחורי הסימפטומים ודרך התבטאותם, ריפוי ושינוי.

22/04/2013



הקדמה

הנחייתי הפנימית, בדרכי האישית והמקצועית, הינה שהנפש היא שורש בלתי נפרד ולעיתים מוביל ומרכזי בתהליכים ופתולוגיות שונות, פיזיולוגיות ורגשיות כאחד. אני רואה כחלק בלתי נפרד מבחירתי המקצועית, חשיבות רבה לשתף מתנה נפלאה זו, לכל המעוניין בכך.

אני מאמינה כי שילוב תפיסתי בין עולמות ובכלל, פותח דלתות לשביל זהב נטול קיצוניות, הממקסם את יכולתנו כמטפלים וכבני אדם בכלל. פתיחות לכיוונים שונים היא השפע. כמטפלים, האפשרות להיחשף ולבחור מתוך ידע, ולו רק לשם אדפטציה אל אותם הכלים איתם אנו עובדים, היא זכות.

מתוך נסיוני המקצועי בקליניקה משנת 2003 ומדרכי הפרטית כאדם, ששילבה ומשלבת כלי עבודת גוף נפש שונים ממזרח ומערב, משנת 1993, אני חווה כי השילוב היא נוסחאה מנצחת. מצאתי כי דרך אפשור של חיבור, בהתאם לצורכי המטופל/ת, בין אומנויות ריפוי במגע יפניות מסורתיות: אנמה-שיאצו, אמפוקו, קריאת גוף אמוציונלית מודרנית ופרחי באך, מוכיחה עצמה כאפקטיבית ומקדמת תהליכי ריפוי ושינוי.

במאמר הנוכחי בחרתי לערוך מעיין מסע בזמן, דרך רפואות מזרח ומערב, הלוקחות את השיחה ועבודת המגע הגופנית כשילוב ממקסם. אלו מתמקדות ברובד הנפשי מאחורי הסימפטומים, המקבלים ביטוי באופן שונה מאדם לאדם.

מחקרים מתקדמים במדעי המוח בעשרים השנה האחרונות, יחד עם התנסות קלינית בטכניקות ריפוי שונות מתוך מסורות עתיקות, סללו שביל לפריצת דרך בפסיכואנליזה והפסיכותרפיה הקלאסית. דרך שהובילה בין השאר לפיתוחה של הפסיכותרפיה הגופנית על גווניה השונים¹

אתמקד באהבתי הגדולה – אומנות ריפוי יפנית האמפוקו. מרכזה של העבודה הידנית והפילוסופיות שמאחוריה היא ההארה. הבטן התחתונה, שנקראת גם הבטן הרכה ובכתבים עתיקים מוגדר האזור כ“המקור”. זהו לב ליבה של תפיסת חיים יפנית שלמה- תרבותית, חברתית ורפואית כאחד. האמפוקו נולדה מתוך האנמה הסינית המסורתית, וקיבלה מתכונת נפרדת לפני כ500 שנה לערך ביפן.  כחלק מהבנת משמעותה המיוחדת של אנמת הבטן, השכילו מאסטרים כגון סנסיי אוטה האגדי, להתמקד בטיפול באזור הבטן, ולהפכה לאומנות ריפוי העומדת בפני עצמה.

קריאה מהנה:)

תוכן עניינים

  • הדרך פנימה
  • מזרח ומערב- הסטוריה מקבילה ומשלימה
  • מהי טראומה
  • שורשים טיבטים
  • אמפוקו
  • נשימה וקריאת גוף
  • מאחורי הקלעים של ארגז הכלים
  • ילדות ומגע
  • הריפוי

הדרך פנימה

מודעות ידועה כמחצית הדרך לריפוי. בנייתה מורכבת ממספר רבדים ושלבים בנפשנו ובגופנו כאחד. כלי אבחון, מיפוי והתבוננות מדגישים את החיבור הטבעי בין הגוף, הנפש והטבע, מתוקף היותנו חלק בלתי נפרד ממנו.

אני מוצאת כי למבוגרים וילדים כאחד, קל להתחבר לדימויים מהטבע לשם הבנת סיפורם האישי והתהליך הכרוך בו . סוגם של מערכות היחסים האפשריות בין האלמנטים מוכרות לרובנו. לדוגמה: הידיעה שעודף מים באדמה יצור בוץ ומקשה על התקדמות, מים יעזרו להרגעת שריפות ועודף אש וכדו’ .
דימויים להדגמת המערך והמיפוי הגופני הנחשף באבחון הראשוני, מחדד את הבנת התהליך והכלים איתם אנו יוצאים לדרך, יחד. אפשרויות שונות לבחירה עומדות בפני המטופל כשהוא מסכים בכנות להתבונן על מה אומר לו גופו.

מזרח ומערב – הסטוריה מקבילה ומשלימה

חיבור או הפרדה בין הגוף והנפש? דיון מתוח זה מתקיים לאורך ההסטוריה במערב כבר שנים ועובר שינויים במהלך הדרך. בארצות המזרח זוהי נקודת מוצא מחשבתית המנחה את התרבות, הרפואה והחיים בכלל.

ציטוט שאהבתי ולו בגלל הקשר הישיר לתפיסת חמשת האלמנטים הסינית שהרגשתי בקריאתו, היא של דין ג’והאן ב1998: ” הלב ההולם, כפות הידיים שטופות הזיעה, הבטן המכווצת והשרירים המתוחים הם הם הרגשות” . ( ¹ע”מ 44)

קרולין מיס,  המוגדרת כ”אינטואטיבית רפואית” נודעת, מצליחה ומעניינת בקנה מידה בין לאומי, חקרה למעלה מ15 שנה את רפואת האנרגיה (מושג מודרני מקביל למושג המסורתי ברפואה הסינית והיפנית- צ’י.) לדבריה : “ביוגרפיה הופכת לביולוגיה“². יחד עם ד”ר כריסטיאן נורתורפ’ (רופאת נשים מערבית ) בספרה “גופה של אישה תבונתה של אישה”, מוצגים סיפורי מקרה של נשים, בהן טיפלו בקליניקת נשים משותפת בארה”ב. נורתורפ’ ומיס מקבילות בין סימפטומים גניקולוגים שונים, מאורעות, תבניות חיים שונות והשינויים אותן עשו אותן המטופלות כחלק מדרכן לריפוי והשינוי.

להלן טעימה מ”הפתעות” היסטוריות  ממערב שמצאתי בספרו המצוין של  אסף רולף בן שחר / “אנטומיה של טיפול”, הרואה אור בימים אלו ממש:

הנוירולוג והמהפנט היפוליט ברנהיים שהשתמש במונח “פסיכותרפיה”, כפי הנראה לראשונה, בשנת 1887. להגדרתו, מדובר במצב בו: “התופעה המסקרנת של מחשבה או רעיון מתרגמים לפעולה גופנית- תנועה, רגש, תחושה” (¹ע”מ 52)
פרנץ אנטון מסמר שטענתו כי “סימפטומים רגשיים וגופניים שזורים זה בזה” הייתה בסיס למחקרו של פרויד כמעט 100 שנה מאוחר יותר. לדבריו, קיימת תופעה הנקראת המרה: “תוכן רגשי המתבטא בסימפטום גופני.”

לדבריו של פרויד: “האני מתפתח בעיקר מתחושות גוף ובמיוחד מתחושות המגיעות משטח פני הגוף, ולכן ניתן להחשיב את האני כהשלכה מנטלית של פני שטח הגוף” ( ¹ע”מ 35 ).פרויד אף השתמש בטכניקת לחיצות, שבוססה על פרוטוקול היפנוטי ומטרתה הייתה יצירת קתרזיס, כלומר: פריקה רגשית בעזרת בכי, רעד וכדו’. פרויד מצא כשלב חשוב בשחרור אנרגיה גופנית כלואה ומקדמת את החלמתו של המטופל. ( ¹ע”מ 38)

ההתקדמות האדירה ניכרת בעיקר בעשרים השנה האחרונות.
גישות פסיכותרפיה גופנית שונות שהתפתחו בתקופה זו, מערבות שיחה, מגע, נשימה , תנועה, העצמת מודעות ומודעות חושית ועוד. חלקן התפתחו מתוך עבודות גוף רוחניות, פילוסופיות מזרחיות ,דאואיסטיות ושמאניות שונות.

מחקרים רבים בתחום מדעי המוח, ביניהם מחקרי נויירונים שונים ומחקרים טיפוליים למיניהם, תרמו והמליצו על החזרתה של עבודת גוף ישירה אל המנגנון הטיפולי, בעיקר בתחום הטראומה. המחקרים מצאו, כי טראומה לא מעובדת מתבטאת באופן ישיר בתהליכים גופניים וכיצד עבודת גוף ישירה תורמת רבות לריפוי והחלמה ממצבי פוסט טראומה.

מהי טראומה

על נושא חשוב זה בחרתי להרחיב מעט, בעיקר לאור העובדה כי טראומה היא עניין של פרספקטיבה אישית, ואני אסביר. מאורעות זהים יכולים להחוות בצורה שונה אצל אנשים, לאור ההבדלים במבנה הצ’י הבסיסי והנרכש של כל אחד מאיתנו. מכאן ומסיבות נוספות, חשוב לזכור, כי שיפוטיות וביקורת על הדרך אותה חווה אדם מאורע כלשהו , אינה רלוונטית ו/או מקדמת אף אחד מהצדדים. חמלה ואהבת אדם בסיסית, כלפי עצמנו וכלפי האחר במקביל ,ללא תנאים ו”פינקסאות”, תתרום גם במובן חברתי רחב יותר ואף תשפיע על הקשרים הסמויים לעין בייננו הנקראים גם ה”נפש הרחבה”. (¹ ע”מ 449)

פטר לוין, ד”ר למדעים ופסיכולוג בהכשרתו ,חוקר למעלה מ30 שנה את נושא הטראומה והמתח. לוין חקר את הפיזיולוגיה של בע”ח, כדי להבין את המנגנונים והתנהלות במצבי טראומה, לפשט את מרכיבי הסימפטומים ולבחון דרך וכלים לריפוי. שיטתו נקראת החויה הסומטית

טראומה מתרחשת בזמן חשיפה לאיום (ממשי או מדומין) על אדם או לקרוביו.
תסמונת ה PTSD- post Traumatic stress disorder, תסמונת ה”דחק הפוסט טראומטי “, ממשיכה להשפיע על איכות חייו של אדם, בריאותו ,תפקודו החברתי והנפשי גם אחרי סיום האירוע, ברמות שונות מאדם לאדם. מערכת הגנה של ניתוק או התמסרות, הנוצרת כתוצאה מהטראומה, הינה תגובה הישרדותית להצלת האדם מבחינה נפשית ו/או פיזית באופן מידי בזמן התרחשות האירוע עצמו. לטווח הארוך, יכולה מערכת הגנה זו, כשהופכת לתבנית חיים, ליצר פיצול וניתוק פנימי. פיצול בין הגוף והנפש.

חיבור מחדש, דרך עיבוד החומרים הכואבים, הינה חלק מתהליך ההחלמה. הנכחה ( מלשון נוכחות) גופנית, בעזרת עבודת גוף ישירה ומשולבת בורבליקה, התומכת בעיבוד חומרי האירוע ותבניות חיי היום יום שנוצרו בעקבותיו, מסייע רבות לריפוי.

אתן דוגמה מעבודתי עם נפגעות תקיפה מינית.
מקצב ההחלמה עדין, מורכב ואינדוידואלי. צלקת הטראומה הבלתי נמנעת תישאר כאיבר נוסף מלווה לכל החיים, אך כתוצאה ובזמן התהליך, קייימת אפשרות להפחית ממשקלה כחיץ פנימי – פיזיולוגי ונפשי כאחד, כשמכאן יופחתו עד כדי יעלמו סימפטומים שונים.
צביה זליגמן בספרה “הסוד ושיברו” מתארת מחקרים מערביים בנוגע לתגובות הגוף, סביב נושא הפגיעה המינית על סוגיה, השלכות פיזיולוגיות ורגשיות כאחד.4

שורשים טיבטים

הרפואה הטיבטית החלה להתפתח לפני למעלה מ2000 שנה ומושפעת ממסורות שונות של ארצות כגון: הודו, סין, יוון ופרס. תפיסת הדת והריפוי התבססה כפי הנראה על הטבע ועוצמת הסביבה ההררית והדרמטית בה היא שוכנת.
עפ”י הדאואיזם הטיבטי היסודות הגדולים של הטבע הם: אדמה, מים, אש ואויר.6
התפיסה ההוליסטית ( מלשון המילה הולוס ביוונית = כוליות) יושבת בשורשיה. האדם כמכלול הינה נקודת מוצא. אין הפרדה בין אברי הגוף וביטויים רגשיים באדם.
“Suffer and bless for it” , פתגם שהכרתי בזמן לימודיי, מדגים את התפיסה.
משמעותו : ישנה האפשרות להתעלות מעל הסבל ולגדול ממנו במקביל לחוויה עצמה אותה יש לאפשר. לראות את חלקה המלא של הכוס. חוכמה, חמלה והבנה תשחרר מהחולי ומהבורות במקביל.

אבחון המחלה ומקורותיה

בריאות האדם תלויה בשמירה על איזון עדין בין תהליכים גופניים, נפשיים ושכליים ובין כוחות חיוניים הנקראים בשפתם של הטיבטים “מחוללים” וה”יסודות”. כל אלו מתקיימים בגופנו וסביבו. לשם הבנת מחלה, בוחנים את המצב הפנימי של הגוף ואת הסביבה החיצונית, כגון מזג אויר, תזונה, מערכות יחסים חברתיות, תרבות, ואורח חיים כללי של המטופל. שלביה הראשונים של התפרצות המחלה נבחנים לעומקם, כדי למצוא את שורשה ולטפל בה משם.

הנחת יסוד תרבותית היא ההבנה שהכל זמני ומשתנה, כשנטייתם של בני אדם להתקשרויות, רגשות בלתי מרוסנים ובלבול, פותח את השער למחלות. אלו נקראים “שלושת הרעלים”. כמו כן, קיימים עפ”י כתבי הרפואה הטיבטית 84000 מצבי תודעה שליליים מהם נובע אותו מספר של מחלות. כדי להקל על לימודי הרפואה העמוקים, רוכזו אלו ל101 סוגים מרכזיים של הפרעה באיזון המחוללים. מקורן של ההפרעות מתחלק ל4 אפשרויות: מצבים מוקדמים של החיים:  לפני לידה / בלידה ובינקות ובגיל הרך / גורמים בחייו הנוכחים של המטופל / קארמה וגלגול קודם / ובקטגוריה הרביעית מאמינים הטיבטים גם בהשפעתם של רוחות רפאים שלשם ריפוי מהם נדרש לאמה (מורה רוחני בודהיסטי) שיבצע גירוש שדים.

אחת מדרכי האבחון החשובות ברפואה הטיבטית היא אבחון דופק הבטן. בדיקה זו נעשית במקביל לבדיקת דופק מפרק כף היד, הדופק הרדיאלי (בדיקה שונה מהבדיקה הסינית מבחינת דרך האבחון והעמדות), בדיקת שתן ולשון, ההתבוננות על יציבת הגוף, צורתו ואופן תנועתו.

לתפיסתם, כל מחלה יכולה להירפא באמצעות טיפול עצמי ושינויים בהרגלי חיים שונים בהתאם לעומקה של המחלה. לריפוי הרוחני משקל רב וההמלצה לאורח חיים אלטרואיסטי, מעשים טובים וחסד לאחר, יכול למנוע מחלות ולרפא קיימות. בדרך זו הריפוי הוא כמכלול- גוף נפש ורוח, רמה הפיזית והעל- גשמית כאחד.
דרך הכשרתם של הרופאים מראה את הזיקה בין הבודהיזם לרפואה בצורה ברורה. הם מודרכים ע”י “שלושת העדיים”: בודהה, דהארמה ( משנתו של בודהה) וסאנגהה ( הקהילה הבודהיסטית). עם כל זאת דואג להדגיש הדלאי לאמה ה14- יעילותה של הרפואה הטיבטית אינה מותנית באמונה דתית ויכולה לעמוד בזכות עצמה. המנהגים הבודהיסטים ותפיסת החיים הטיבטית רק משפרת את יעילותם.5
.
אמפוקו (Ampuku)

הפרוש הציורי למושג אמפוקו הוא “דופק הבטן”.
כמקבילה המודרנית לאומנות הריפוי יפנית מסורתית זו מצאתי את גרדה בוייסן הנורבגית.
בוייסן, החלה את דרכה כפיזיותרפיסטית. בוייסן הושפעה מהפיזיוטרפיה הפסיכיאטרית ששולבה בטיפוליים נפשיים, המשיכה ללמוד פסיכולוגיה ושילבה את התחומים לשיטתה שנקראת :הפסיכולוגיה הביודינמית (psychology Biodynamic). זו הפכה פופולרית מאד בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת באנגליה וגרמניה.

היא הרחיבה את מושגו של רייך “השריון השרירי” ל”שריון ברמת הרקמות” ועברה לדרכי עבודה עדינות יותר. דרכה כונתה “המסה שרירית”( להבדיל מרייך שעבד בדרך של “שבירה שרירית” ).הדגש מבחינתה היה יותר על עבודת הגוף. העיקר הוא יצירת זרימה ותנועה, העברות חיוביות, העצמה אישית, עיסויים ועבודות גוף עם מספר טכניקות ניאו-רייכיאניות של ביטויי גוף נפש.

חשיבות רבה נתנה בוייסן לתנועות המעיים הנשלטות ע”י מערכת העצבים האוטונומית.
בוייסן משתמשת בסטטוסקופ לרעשי המעיים לשם כך. אלו מסמנים תנודות רגשיות- גופניות. דיאגנוזות נבחנות והתערבויות מתאימות לכך נבחרות בהתאם לשם הטבת איכות חייו של המטופל. מכאן יוצאת בוייסן אל עיסוי המכוון לפיזור אנרגטי מאזן על פני הגוף בצורה עדינה,
( ע”מ 80-81)

התפתחותה של האמפוקו
האמפוקו התפתחה מתוך האנמה היפנית בסוף המאה ה17 לערך ע”י סנסיי אוטה (Ota), בן זמנו של Waichi Sugiyama. אוטה טיפל בעזרת האמפוקו בכל המחלות. בתפיסתו המטפל מוביל את המטופל . גישתו הטיפולית והאבחון שיצר הייתה שונה
מ, Kuzomes hara shiatsu ,שם המטופל מעורב בטיפול.

בתקופת edo) 1603-1863) ספרים רבים על האנמה התפרסמו. סוגימה (Waichi Sugiyama 1601-1694) ,המאסטר העיוור המפורסם, יצר סגנון דיקור יפני יחודי. הוא זכה בתארי כבוד רבים מShogun Tsunayoshi Tokugawe ומטפלים עיוורים רבים החלו ללמוד אנמה ודיקור בבית ספרו.
Shuan Kagawa- מזכיר בספרו Medical Advice of Loppndo את אנמת הבטן שנקראת אנפוקו*
Ryohaku Fuji bayashi כתב את הAnma Tebiki = Manual of Anma.
באותה התקופה ספרו של סנסיי אוטה התפרסם
= The ullustration of Anpuku .

פילוסופיה, אבחון ותהליך טיפולי
זוהי שיטה עמוקה ומתקדמת לעיסוי. אומנות זו עובדת על כל הגוף תוך כדי התמקדות באזור הבטן, הטורסו משני צידיו ודגש על הבטן הרכה. טכניקה זו יכולה להשתלב עם אומנויות אחרות בקלות בזכות הבסיס של אבחון הבטן הייחודי של סנסיי אוטה, שנחשב למטפל אגדי בזמנו. עבודתו הגיעה אלינו בזכות Sorei Yanagiya שתרגם וחקר את עבודתו.

מדבריו של אוטה:
“If we do Ampuku therapy, it will smooth out the stagnation on the basic qi, producing harmony among the organs, making the flow of blood smooth, the bones and joints more flexible, the muscles less tense, the skin moist, the appetite will be good urine and stool will come easily, the power of the qi will increase, ones memory will improve..”

מטרת האיבחון שיצר אוטה, הינה בדיקת ההרמוניה הכללית דרך מספר פרמטרים מרכזים שבחר:עובי העור, אלסטיות, טמפרטורה וצבע, לחות, דופק, גושים , מתח כללי ותחושת ריק או מלאות ברמות שונות). השאיפה: החזרת ההרמוניה בין אברי הבטן השונים. (לטעמי, יש חשיבות לידע אנטומי של מבנה הגוף ושק הבטן בפרט, לפני שניגשים לעבודת האמפוקו).

אוטה בנה תרגילים מול האיבחונים השונים, כדי להחזיר בעזרת התהליך הטיפולי את הבטן להרמוניה. הטיפול כולל עבודה על אזור הגב עם טכניקות של לחיצה וווברציות= rotation pressure. הלחץ והעומק של הטכניקה נקבע בהתאם ליכולת והצורך של המטופל.

למכירים את תורת המרידיאנים הסינית, הזכיר אוטה מספר נקודות כחשובות ביותר-
אלו מוזכרות כמשמעותיות בכתבים הסינים והיפנים: בינהן ming men = שער החיים על עמוד השדרה בין החוליות הלומבריות 2 ו3, KID1 KID2,ועוד.
כתבים סינים ויפנים רבים מספרים על תיאורית המקור המתקשרת המתחברת לעבודתו של אוטה, ולתפיסה היפנית בכלל.

בזמן התפתחותו של השיאצו בתקופת (showa (1925-1989 ,ספרו של סנסיי אוטה היה מקור להשראה. האמפוקו הגניקולוגי באותה התקופה נצפה ע”י Genetsu+ Genteki .Kagawe .עפ”י Toyo Yoshimasu מקורן של יותר מ 10000 מחלות ומצבים בבטן.
מכאן התפתח גם התרגול העצמי של האמפוקו לשימור הבריאות ומניעת מחלות.7
( תרגילי הדואין והעיסוי העצמי)

תינוקות וילדים
כחלק מהתפיסה המסורתית ביפאן, ניתן היה למצוא את שימור הבריאות בתוך המשפחה כחלק מאורח החיים. בספרו של ד”ר דואן קאנקו The bamboo princess and the musuc hand man” , המבוסס על האגדה (מתקופת Heian 794-1192 לספירה ) “Taketori
Monogatari-
The bamboo cutter’s tale” .
מסורת זו של שיתוף הדדי בין דורות המשפחה השונים לשימור הבריאות, מעבר להליכה אל המטפל המקצועי, מודגמת בסיפור.

לדבריו של אוטה:
“ילדים מטבעם הם חלשים ורזים יותר, העצמות והשרירים נמצאים בבניה מתמדת, לכן אינם חזקים דיים. ילדים הנם גם חשדניים יותר לגבי פלישות במגע, לכן יש לנקוט זהירות ועדינות מרובה כאשר מטפלים בהם. אם יעשה אמפוקו באופן סדיר על ילדים, גם הshen וגם הצ’י יתפתחו בצורה חלקה ובכך תהיה תרומה לבריאות הילד. כמו כן, הילד יהיה הרבה יותר רגוע ותהיה פחות נטייה לרגישות עצבית, סטגנציות (=תקיעויות צ’י ) יכולות להימנע ושתן וצואה יצאו בקלות. בעיות עור יכולות להימנע ותדירות התרופות בגיל צעיר תרד בצורה משמעותית.” .6

סנסיי אוטה יחס משמעות רבה לעבודת המגע מגיל צעיר. נבנתה קטת (=רצף) תרגילים מומלצת, אליהם יכולים להשתלב תרגילים נוספים כתמיכה בשלבי הגדילה השונים, רגשיים ופיזיולוגים כאחד.

בחלק מהמקרים, כאסטרטגיה טיפולית (מעבר ליעילותם הישירה), ניתן ומומלץ ללמד את ההורים ו/או המבוגר האחראי, לשם עבודת בית משותפת.
חיזוק הקשר בין ההורים לילדים באספקטים נוספים מעבר לאילוצי השגרה, חשוב כחלק מבניית גבולות בטוחים וברורים. חיזוק האדמה, תשתית היציבות והביטחון להמשך החיים, אין שני לה. ללא מילים, המגע מחזק את הקשר המשמעותי  ויכול למנוע ואף לתמוך בריפוי של תופעה שהוגדרה עפ”י הפסיכולוגיה כ”חוויה עורית מחוררת”.

בעבודתה של הפסיכותרפיסטית הדנית ליזבת’ מארצ’ר ושותפיה, מצאתי קשר לקריאת הגוף האמוציונלית של קראץ’ ואל דרך עבודתי האישית בקליניקה. מארצ’ר חקרה שלבי התפתחות של ילדים ושיטות שונות של עבודת גוף במשך שנים. לדבריה, הקישור בין קבוצות שרירים ותפקודים פסיכולוגיים ספציפיים, מיפוי הגוף והמקבילות הפסיכולוגיות של אותם קבוצות שרירים יעזור לפתח איזון שרירי ומכאן איזון גופנפש.
אסטרטגיה טיפולית זו, מעצימה את השאיפה לאיזון ושמה פחות דגש על ערעור מנגנוני הגנה, לכן מוכרת ביעילותם עם מטופלים שחוו טראומות. ( ¹ע”מ 81) מארצ’ר דיברה על ילדים , אך מנסיוני זוהי דרך אפקטיבית כאסטרטגיית עבודה לגבי כל מטופל בכל גיל ומצב.

נשימה וקריאת גוף

בין ממשיכי דרכו של פרויד נמצא ויליהם רייך. רייך מצא את הקשר בין סוגי נשימה שונים כתורמים לזרימת תנועה המקדמת ויציאה מקיבועים של מבני גוף ונפש. מעבודתי , מצאתי קשר בין חלק מתכונות האוויר, עפ”י קריאת הגוף האמוציונלית של קראץ’ ויסוד המתכת (מבחינת הרפואה הסינית, אלמנט המתכת מיוצג ע”י הריאות ומערכת העיכול -Lung+ Colon ).

הנשימה בעלת תפקיד משמעותי והינה עולם בפני עצמו, כחלק מאיבחון וכלים לריפוי. שימוש בתרגילי נשימה קיים מאות שנים בתרבויות שונות כגון בודהיזם, שמאניזם, תרגילי גוף שונים כגון יוגה, תרגילי הדו-אין היפנים וכיוצ”ב. נמצא כי הם תורמים לשינויים במצבי תודעה, פריקות רגשיות ותמיכה במצבים פסיכולוגיים וגופניים שונים. השימוש בתרגילי נשימה דינמיים עוזרת לוויסות, חיזוק ומיקוד פנימי בהווה.

דרך מערכת הנשימה ומערכת העיכול אנו בוחרים כיצד לעכל את החיים. מה נכנס לגופנו, איך הוא נכנס ויוצא, אם בכלל.. המתכת ממרכזת וממצא דברים, הריאות מכניסות בחלקו העליון של הגוף את הנשימה והצ’י הטהור, המעי הגס נפתר מהפסולת בחלקו התחתון של הגוף ומטהר אותו. בשתי המערכות המוצגות התהליכים קורים מבחינה, מנטלית ופיזית כאחד.

המתכת מתקשרת לנושאים שונים. ביינהם: הגבולות , הדייקנות, הקור, הצער, החומריות, הרוחניות, החבוי
(בתוך האדמה), נוקשות ביקורת, התנשאות, ציניות, סגירות, רחמנות, קמצנות, פזרנות, הריחוק, שיפוטיות, נוקשות, ביקורת, רדיפת צדק, טוהר, תיחום וכיוצ”ב. בעזרת מתכת מאוזנת יכול האדם לתקשר עם עצמו ופנימיותו. רגש הצער שייך למתכת .כל רגש הוא כוח מניע בתוכנו. בעזרת הצער ,כמו בסתיו, נושרים בעזרתו כל הדברים השוליים וחסרי הערך לאותו אדם. הצער עוזר לקבל פרופורציות על החיים ולהתחבר לאמת הפנימית בכל אחד. הצער מחבר את האדם לחיות את חייו בצורה קרובה יותר לאמת שלו.

העור נחשב לריאה השלישית של הגוף והוא מתאפיין כחלק מאלמנט המתכת. נושם ופולט, כמו הריאות חומרי פסולת. הוא מעיין מסגרת התוחמת את גופנו ושומרת על האיברים. אצל אנשים שאלמנט המתכת דומיננטי, לעיתים נמצא תיחום יתר. כמו מסך ביננו.  לדוגמה: בזמן מחלת עור אומרת לאדם נשמתו, שכמו שהוא חי “לא נעים לה” בפנים. היא עושה פעולה של ניתוק והתרחקות וגורמת לסימפטום שיגרום לאי נוחות ואפשרות לעבוד אחרת פנימה. התכנסות קיצונית מידי יכולה להביא לסגירות יתר. אייל פוליטי בספרו “הרוח הפנימית”, מתאר מצב בו התפרצות של פסוריאזיס כסממן לניתוק מוחלט מהפנים. 8.

איזון מתכתי נותן יכולת לביקורת פנימית וחיצונית מאוזנת, ולא שיפוטית. שיפוט עצמי מאוזן הוא חשבון נפש ולא הלכאה עצמית. דיוק והתבוננות. הריאות עוזרות ליצר תיחום ושיפוט והמעי הגס תורם לצמיחה ושינוי. התבוננות בהווה ומה שיש לי יכול להביא לשינוי ולבנייה בריאה עם השלכת המעכבים. אובססיה לניקיון היא ניסיון וסממן לרצון לנקות, אך ההתמקדות היא בחיצון. בשימוש נטול קשר לפנימיות האדם הופך להיות עבד של התכונה.

חשבון נפש וקיצוניות זמנית חשובה לתהליכים נישמתיים, אך שום קיצוניות לאורך זמן אינה נכונה. חשוב לנוע בין רוך לקושי כל הזמן, כמו השינוי התמידי במקצב הזרימה של המים בטבע. השראה פנימית מגיעה מתוך הקשבה פנימה. ההשראה קשורה לאוויר, לאווירה. השראה מגיעה כשיש קשר לפנימיות.קשר לאוויר מגיע דרך הריאות.

עפ”י מיפוי הגוף והתבוננות, האוויר הינו יסוד המתאפיין ע”י השכלתנות, ומיוצג ע”י הראש בגופנו.
אוויר מאוזן מאפשר למשל לחיות בשונה מהנורמות בלי להרגיש חריג או דחוי. האוויר מאפשר אינדווידואליות. זהו יסוד תקשורתי דרכו עוברים כל היסודות. המוח יכול לעבד לשנות ולטשטש את התמונה, להסביר ולתרץ אותה במקביל. אדם בעל אויר מאוזן מייצג את התנועה, הזרימה , התקשורת האנרגיה וכיוון החיים. הוא מאפשר לעולם סביבו פשוט לקרות. בעודף אוויר, כבלון מנופח האדם יהיה רחוק מיסודות האדמה והמים שלו, חסר יציבות ומאופיין ע”י עודף פעילות מנטלית יחד נטייה לזיוף עובדתי.

במצב של חוסר , אדם יכול להמצא בחוסר חזון, דמיון, חד גוניות וחוסר יכולת לתקשר רוחנית ופיזית כאחד. הוא עלול לחיות בתחושה שהסביבה לא מבינה אותו. הוא מדבר על עצמו כי זו התקשורת היחידה שלו. אין זרימה החוצה, מה שיוצר בעיה של זרימה פנימית שיוצרת בעיית סיקרולציה בגוף.

מאחורי הקלעים של ארגז הכלים

כיצד נוצרת חסימה
הגוף קולט גירוי חיצוני שיוצר תחושה ,היוצרת צורך, שיוצר רגש ויוצר דחף. הגירוי יכול להיות גם משהו עתיק, מילדות והתגובה והדחף יבואו בגיל מבוגר. זהו תהליך אנרגטי בלתי נמנע שהגוף עובר כל פעם כשהוא קולט גירוי מסוים. הדחף שבסוף התהליך, הוא הצורך לתת תשובה לאותו גירוי ראשוני. אותו דחף הוא בעל כוח אנרגטי ממשי.

אנו מתייחסים אל אותו הדחף בשני אופנים:
1. ביטוי לאותו הדחף (= תגובה)= המשך תהליך שחרור הצ’י שיוצר תנועה. התנועה היא המשך התהליך, ביטוי לאדם, כפי שהוא מתייחס לגירויים מהחיים.
2.דיכוי של אותו דחף (= דיכוי התגובה)= אמירת “לא” פנימי, יוצרת חסימה וכאב פיזי ונפשי. במקום לצאת מהגוף, התנועה חוזרת פנימה ונעצרת במקום חלש. חסימה, יוצרת “מוות” במקומות שבהם היא נוצרת. היא אינה עוצרת את התנועה, אלא גורמת לתנועת דעיכה.

חזרה לאותו מקום של דיכוי באופן תבניתי, ( כגון כעסים ותסכולים לא מאוזנים, כלואים ו/או מתפרצים יקבלו ביטוי בכבד) תיצור בסופו של דבר מחלה, כתוצאה מהיחלשותו של האזור.

דיכוי תנועת הצ’י, הינה שוות ערך לחסימת עורק. נזק לרקמות הגוף נוצר, לכן כאשר חוסמים ולא מבטאים גורמים ל”מוות פנימי”, למחלות.  מכאן אנו מבינים כי מחלות בחלקן מגיעות מתוך דיכוי מערכת התגובה. דיכויים אלו הופכים לתבניות חיים, משהו שהאדם מזדהה עימו. בדרך זו, המחלה הופכת לחלק מאישיותו של האדם. היא אופשרה ונוצרה בגוף ובנפש כתוצאה מדיכויים אלו שיצר.

דרגות שונות של חסימות:
דרגה 1 : חסימות בשריר שלד- שריר תפוס, תהליך מבני המשפיע עד לעצם.
דרגה2 : חסימות אנרגטיות באברים הפנימיים- ברמת תפקודי איבר.
דרגה 3 : חסימות אמוציונליות, חסימות לב, חסימות עמוקות מאד- קשיים ריגשיים בדרגות שונות הנעות מחוסר יכולת תקשורתי, מצב נפשי ירוד, אל מאניה דיפרסיה ודיכאון קליני.

האדם לומד לאורך השנים להגן על החסימות שלו ולנטרל בדרך הזו את יכולתה של המערכת החיסונית שלו להתמודד עם מחלות. מצבי מתח, חוסר ועודף, מחלישים אותה ונוצר חוסר איזון בין חלקי הגוף השונים.6

התפתחותן  ומשמעותן של מערכות הגנה פיזיולוגיות ורגשיות כאחד

מושג עליו ארצה להרחיב הוא Second skin .
היווצרותו של שריון, מערכת הגנה, המתבטאת באופן שרירי כחלק מאבחון הבטן.
עפ”י ספרו של רולף בן שחר, ווילהם רייך הציג לראשונה ב1927 את התאוריה הראשונית של שריון מבנה- אישיות (Character armour) . הוא הדגים כיצד מבנה אישיותי והדחקות של אגרסיביות, חרדות או כל רגש חזק אחר מקבלות ביטוי עקבי בהפרעות במערכת השריר- לדוגמה ביתר או חסר טונוס שריר. לטעתנו של רייך, שרירים המוחזקים בילדות באופן ממושך הופכים לחלק בלתי נפרד ממערכת וויסות של הדחקת רגשות שנתפסים באותה סביבה כ”לא מקובלים”(1973). רייך השכיל להבין, שכשנשחרר שרירים המכווצים באופן כרוני, נשחרר רגש קפוא .עבודת גוף ישירה תביא את המטופל להניע את אנרגיית החיים שיכולה להישאר כלואה ברקמות, אם נסתפק בתובנות והבנה אינטלקטואלית בלבד . (**ע”מ 63)

פיתוח מנגנוני הגנה נפשיים וגופניים הינם טבעיים למצבים מסוימים, אך כשאלו הופכים לכרוניים ולמבנה אישיותי וגופני, אנו פוגשים את הקושי והתקיעות תרתי משמע..מערכת זו מתפתחת לרוב כמערכת הגנה מילדות, כצורך הישרדותי להיות מקובל בתוך תבנית חברתית/ תרבותית/ משפחתית, בה לא ניתנה לגיטימציה לביטוי ריגשי, על קשת גווניו הרבים (“אצלנו לא כועסים במשפחה, תראו איזה ילד טוב הוא – לא בוכה אף פעם..”). לעיתים אף נצפה בה כמערכת תבניתית רב- דורית משפחתית ( כפי שאמרה מטופלת שלי בתחילת דרכה בקליניקה:” אצלנו במשפחה לכולם יש טונוס שריר גבוה. זה סתם גנטי, בטח מהספורט..” במסגרת התהליך הוצפו תבניות ואמונות ההדחקה לביטוי ריגשי שהחלו כפי הנראה אצל אמה וסבתא.)

חסימת ביטוי רגשי כלשהו, חוסמת את כל “קופסת הרגשות”. אין אפשרות להפריד. כדי לאפשר לעצמנו להרגיש אהבה עלינו לאפשר לעצמנו לחוות גם כאב, עצב, כעס וכו’. כשניתן לכל רגש את זמנו, הוא יוכל לסיים את תפקידו ונעבור הלאה. אקח לדוגמה את תהליך האבל. כשמתאפשר עיבוד טבעי, יופיעו מספר שלבים משמעותיים, בינהם: הלם, כעס, צער והשלמה. יש לאפשר לכל אחד את זמנו וכמו עונות השנה, לכל שלב יש תפקיד במחזור הזרימה וההתקדמות.

תשאול מטופלים ואלמנטים

זוהי הצצה אל מאחורי עיני המטפל.
לטעמי, הבנת המושגים בפרק זה אפשרית למטופלים ומטפלים כאחד. דרך הכרה בסיסית של היסודות והאלמנטים הגדולים מהטבע, גם בצורתם הפשוטה והמוכרת מחיי היום יום. אמנם, למטפלים תיהיה הבנה אחרת מנסיונם המקצועי והכרת כתבים עתיקים, אך בהתבוננות פתוחה, אני מאמינה כי גם הבקיאים פחות ברזי החומר, יבינו בדרך הטבעית הקלה והפשוטה, את ה”משקפיים” היחודיים המוצגים בהמשך.

המושגים השונים, עוזרים לדמות בשפת האלמנטים והיסודות הגדולים של הטבע, כיצד עלינו המטפלים לגשת אל התשאול והתהליך. בתשאול מטופל עיקר ההתקשרות נעשיית דרך יסוד האש. ( המתכת נותנת את חוש הריח, המים את היכולת להתאים עצמנו למטופל, העץ את יסוד הראיה לפנימיותו של האדם, האדמה את יכולת ההכלה, העיבוד התהליכי והיכולת ליהיות בהווה, מצעד לצעד)

חיבור האדם בזמן התשאול למקומות של הקושי הקיימים בו, תורמים ליצירת מצב בו המטופל יוצר שלא במודע, צוהר ראשוני, אנרגטי וריגשי הנקרא ה“אפס האקטיבי”. יצירת קשר עם האדם, היא הרבה מעבר לתשאול הפתולוגיות. כשקשר עם מטופל מגיע מהצורך שלו להפתח, תיהיה קרבה ונעימות.

הדרך בה הדברים נאמרים הינה חלק חשוב מעבר למלל עצמו ( צליל ורגש). האיזון בין הזדהות או שיפוטיות יתר חשובה מאד. הסתכלות אוביקטיבית חיצונית, מביאה להתבוננות ביסוד האנרגטי דרכו מתקשר המטופל כלומר: כיצד בנויה מערכת הצ’י, מי היסוד המוביל כמערכת הגנה, את מי יש לחזק וכיוצ”ב.

לאחר תשאול מוצלח המטופל ירגיש ש”ירד ממנו שק”, או לפחות מסוקרן לקראת האפשרות שזה יקרה, יחד עם התחושה כי קיים מקום לעבודה משותפת. אסייג זאת ואציין כי ישנם תשאולים, שכחלק מהאסטרטגית המאקרו מול מטופל ,העטוף במערכות הגנה רבות ושכלתניות בעיקר, יש לטפטף במהלך הדרך ולא בתשאול הראשוני, את החלקים העמוקים והריגשיים יותר ולהצמד דווקא לסימפטומים הפיזיולוגים בהתחלה.

המינון בין מלל לטכניקות עבודה ידניות אינדווידואלי ומשתנה בתוך אסטרטגיית התהליך כמאקרו וברמת המפגש במיקרו. הפתיחות שלנו כמטפלים לבוא עם ההקשבה תכוון אותנו באיזה דרך ומתי להשתמש בכלים שבידינו.

פרקטיקה
ההתבוננות הראשונית מעלה אפשרויות ולא קביעות חד משמעיות. אנו המטפלים איננו קוסמים יודעי- על. דרך השיחה נעורר את מודעותו של המטופל לאפשרות אותה מעלה מיפוי הגוף הראשוני . בהתבוננות משלבים ידע ואינטואציה.

הקריאה מחולקת למספר חלקים המוצלבים ביניהם ומייצרים תמונה רחבה יותר.
מכניסתו הראשונית של המטופל לחדר ובזמן התשאול הוורבלי ,נפתח את כל ערוצי התקשורת שלנו לחוות את: המבט, קריאת כפות הרגלים עפ”י החלוקה של האלמנטים, קריאת פנים, הריח ועוד. במקביל, האינטואציה מפעילה את התחושה שנוצרת אצל המטפל, מול מערך האלמנטים האישי, מעבר לידע. לעיתים יתעוררו מצוקות שלנו בזמן התשאול העלולות להפריע להתבוננות האוביקטיבית. התעכבות עליהם, ביננו לבין עצמנו, תתרום לנו ולמטופל כאחד.שמירה על אוביקטיביות, זהירות מפני ביקורתיות, חמלת יתר ו/או הזדהות, חשובה להתבוננות נקייה.

דרכו של האדם לתאר מצבים פיזיולוגים ואירועים שונים בחיים, חשובה להבנת הפרספקטיבה דרכה הוא מתבונן על העולם. אלו מאפשרים השוואה עתידית מבחינת התקדמות התהליך. הסתרות דרך מלל ותנועה הינן מערכות הגנה, מכאן שקיימת משמעות רבה לשינויים באינטונציה, נשימה ומנחי הגוף בזמן התישאול הוורבלי והטיפול עצמו.

התבוננות במיפוי הגוף וההתבוננות הינה מורכבת וכאמור, אינה מוחלטת. היופי בתהליך הוא לראות כיצד הדברים ברי שינוי. טעימה ראשונית מממצאיו של דאגלס קראץ’ , את דרכו אני ממשיכה בעזרת קריאת הגוף האמוציונלית שחשף, ניתן למצוא במאמר: לטפל בבטן מהבטן.

להלן דוגמה מהקליניקה:
משה (שם בדוי), אמר תוך כדי שיחה במפגשים הראשונים “אני פתוח וקשוב לדברים חדשים ולסביבה”, ידיו היו שלובות על הסרעפת במקביל ( נקודת חיבור אש מים עפ”י קריאת הגוף האמוציונלית) . בשלב הראשוני של התהליך, לא היה ברור באופן מוחלט האם מדובר בקונפליקט ופער של חוסר מודעות פנימית או אולי מניפולציה חיצונית כמערכת הגנה שכלתנית בנסיון הצגת העצמי בדרך מסוימת, מסיבות שטרם נחשפו באותו שלב.

ילדות ומגע

בשנות ה50′ וה60′ של המאה ה20 נערכו ניסויים פסיכולוגים אכזריים על בע”ח ובני אדם, שלא היו עוברות שום סוג של ועדה אתית בימינו. לאור הדרך בה התבצעו, באופן אישי אני מתקשה לעכל את חשיבותם הקלינית והתאורטית לשמם נוצרו, אך תרומתם הייתה רבה. הם חיפשו להוכיח באופן מדעי את חשיבות הקשר בין רגשות בסיסיים לתפקודי ומבנה המוח. ביינהם ניסוי “הקופים של הארלו” הארי (הארלו ורוברט צימרמן 1959 ) שחקר את סוג ההתקשרות והאהבה הבסיסית בין אם לתינוקה. ניסוי זה הוכיח מדעית את הצורך הראשוני והעמוק שלנו במגע.

מגי טורפ, פסיכותרפיסטית ופסיכודינמית חקרה את חשיבותו ההתפתחותית של המגע בינקות ובגרות (1999) אמרה: “הצורך שלנו בהחזקה, שאין לו תחליף, כולל את החזקת התינוק בנפש המבוגר (המטפל) והזדהות אמפטית עם מצבי- אך גם החזקה ממשית”.¹

יכולות תקשורתיות, מתחילות להתקבע כבר מהשעות הראשונות לקיומנו. הן מגיעות ממקום הישרדותי, בסיסי ,אינסטנקטיבי ואינטואטיבי. אלו יכולות להפוך לטבע שני, חלק מתבניות חיינו. ברחם, הקשר הראשוני לעולם נעשה דרך האם מבחינה רגשית ופיזיולוגית – מערכת ההזנה דרכה. כחלק מאותה מערכת הזנה, גם חסימות יכולות להיווצר. מערכת ההישרדות של העובר מתחילה לעבוד כבר ברחם. עם היציאה אל אויר העולם, כבר בגיל של מספר שעות בודדות יכול הילד להתחיל לבנות חסימות, מתוך צורך הישרדותי בסיסי מול חוויות אותם יחווה כסכנה ויגרמו לו לתחושות שונות, כגון חרדה. בגילאים הללו אין הפרדה בין האני לבין הנפש וכל כולו של הילד נחווה דרך פרספקטיבה זו. כדי לשרוד, הוא ימנע מחוויות ומצבים להיכנס ולצאת ובעצם יחסום את המערכת התקשורתית בדרך הזו.

להלן מספר דוגמאות לחסימות ולזווית התבוננות ריגשית לחקירתן:
1. אם שלא מצליחה להניק – האם גופה לא רוצה להניק מתוך מנגנון הגנה פנימי שלה על עצמה?
2. קשיי פריון- האם היא לא מצליחה להכנס להריון כי הגוף לא מצליח מתוך מצוקות ופחדים פנימיים המקפיאים את התהליך?
3. מדוע התינוק מסרב באופן פתאומי לינוק?

התינוק התלוי באימו דרך חווית השד והיניקה. האם והשד הם כל עולמו והוא תלוי ופגיע בדרך מוחלטת בה ולא רק מחווית ההזנה והצורך הפיזיולוגי. האם היא מצליחה לשרוד אותו לגמרי ונותנת לו תחושת בטחון מלאה עד כדי תחושה שבתוך כל הפגיעות והחשיפה בשלבים הראשונים והרכים הוא עדיין כל יכול, שלם מוגן ויכול להתפתח? איזה כלים היא צריכה לקבל כדי לעזור לה אם זה לא קורה, כי אולי בגלל זה הילד פתאום מסרב לינוק?

תהליכים עם ילדים בקליניקה הינם כקסם של ממש. מקצב ודרך השינוי, האישי והמשפחתי המתאפשר , עמוק וייחודי עבור הילד וההורה/המבוגר האחראי, כאחד.

הריפוי

הרמוניה גופנית יכולה להתקיים כשהאלמנטים, חלקי הגוף השונים אינם מנוכרים זה מזה. ניקח את עמוד השדרה כדוגמה. (עפ”י קריאת הגוף של קראץ’6. זהו אלמנט העץ = אלמנט נרכש, וכמו בטבע צומח מהאדמה אל האויר) אזור זה, מחבר בין החלק העליון לחלק התחתון. כשהוא שליו, הוא מאפשר זרימה אנרגטית לאברים הפנימיים ובין האלמנטים הגופניים השונים.

הליך הריפוי הוא הליך של שינוי ממשי בתבניות החיים ובדפוסי התנהגות בסיסיים.
“ככה אני”- היא תבנית ולעיתים קיים פחד לנסות לנוע משם. פעמים רבות נמצא כי מקום מביא לנו קושי, אך בוחרים להשאר בו כי הוא מוכר. אין צורך להתמודד עם הלא נודע המפחיד לעיתים יותר מהמוכר, הנוח. במקרה כזה הנוח = נכות. שינוי תבנית או פרספקטיבה לתבנית, יביא ליציאה ממעגל החולי אל מעגל הבריאות. קיימות מחלות שלא ירפאו ללא שינוי בדפוסי החיים המזינים אותן. אלו באות כצומת ריגשית ונישמתית, המסמנות את הצורך לייצר בחירה. ככל שהמודעות לכך גדלה,יכול האדם לבחור ממקום המחובר יותר לעצמו ודרכו. לדעתי, תפקידנו כמטפלים לעזור לאותו אדם להתחבר אל עצמו באותה הצומת, במקביל להקלה על הסימפטומים בדרכים שונות.

רצון המהלך ועשיית הדרך היא למעשה האיזון עצמו.
כשמטופל מצהיר על כוונה לשנות דברים, הרצון והתנועה הם האיזון. השאיפה לאיזון, היא פונצקיה של תנועה לכל הכיוונים. בחירה לצמוח או לדעוך כל הזמן. מתוקף היותנו יצורים אנושיים איזון מוחלט אינו ניתן להשגה. עפ”י הרפואה הסינית, האיזון המוחלט מגיע בתהליך ההפרדות הסופית של אנרגיית היין והיאנג אל השמיים והאדמה וסיום תפקידו של הגוף הפיזי בגלגול הנוכחי.

לעיתים, הצעד הנדרש הוא הרפייה. בתפיסה המערבית, בעולם המהיר ש”חייב להספיק”, שמאמין שהכל בידינו, צעד זה נחשב ל”פסיביות” (שיפוטיים יקראו לזה “עצלנות”). צורתה הבריאה של הרפייה ( being), הינה לב ליבה של התפיסה הדאואיסטית.
לאו צ’ה, אבי הדאואיזם, הדגיש בספרו את המושג “עשייה ללא עשייה”.

צעדים אקטיבים נעשים בדרך, אך אלו נבחרים ונבחנים מהלב והבטן, בשילוב התבוננות ראליסטית ומקורקעת על ההווה בלבד והמציאות שהוא מציג, ברגע ההתבוננות . את הצורות והמודלים של המציאות שאנו בוחרים לאמץ בדרך, (לעיתים שלא במודע ובילדות), ניתן לעבד ולשנות עם הבנת זכות הבחירה לשינוי, גם אם הוא קשה מנשוא. לא במקרה, הסימניה הסינית למילה “משבר” מסמנת במקביל את המילה “הזדמנות” .

לסיכום

“כוח המרפא הטבעי הטמון בכל אחד מאיתנו הוא הכוח הגדול ביותר בתהליך ההחלמה” / היפוקראטס

תודות
תודה גדולה לאסף רולף בן שחר על שיתוף הפעולה באופן אישי ועל ספרו המקצועי והמרתק.”אנטומיה של טיפול/ פסיכותרפיה גופנית” ראה אור בימים אלו ( 2013) ואיפשר לי לעשות את ההקבלה אל תאוריות מודרניות שונות של פסיכואנליזה ופסיכותרפיה הגופנית בפרט. תודה למורי הדרך הרבים מהם זכיתי לגדול בדרכי האישית והמקצועית כאחד לאורך השנים.

כותבת המאמר:
איריס אברבנאל, מטפלת בכירה באנמה-שיאצו, אמפוקו ופרחי באך.
מתמחה בתהליכי גוף נפש, קשיי פריון ליווי בזמן הריון ועבודה עם ילדים בגילאים שונים.
מעבירה סדנאות וקורסי העשרה למטפלים ולקהל הרחב.
לפרטים נוספים וליצירת קשר:
www.irisabarbanel.com

הערות מגוף המאמר
*. אמפוקו/אנפוקו – בכתבים השונים ניתן למצוא את שתי גרסאות הכתיבה
*** מתוך חומרי הקורס אמפוקו אמוציונלי/ניר לוי.

מקורות ביבילוגרפים
¹אסף רולף בן שחר/ אנטומיה של טיפול פסיכותרפיה גופנית
²ד”ר קרולין מיס/ אנטומיה של הנפש.
³פטר לוין (עם אן פרדריק)/ להעיר את הנמר
4.צביה זליגמן/ הסוד ושברו
5. יאנג ז’קלין/ משיאצו ועד יוגה
6. מתוך חומרי הקורס אמפוקו אמוציונלי/ניר לוי.
Dr. Doann Kaneko Shiatsu Anma Therapy- Doann’s short and long form 7.
8. איל פוליטי/ רוח פנימית תורת חמשת היסודות ברפואה הסינית

ספרות מקצועית מומלצת
ד”ר עופר רז/ אנטומיה טופוגרפית
ד”ר כריסטיאן נורת’רופ/ גופה של אישה תבונתה של אישה
אבי גרינברג/ פחד כאב וחברים אחרים
יעל קשת/ רפואה משלימה והשבת הקסם לעולם
כריסטופר ס’ קילהאם/ חמשת הטיבטים
יורי גראוזה וחנוך קלעי/ לאו צ’ה-דאו דה צ’ינג (תרגום מהמקור הסיני)
The bamboo princess and the music hand man/ Dr. Doann Kaneko
Dr. Doann Kaneko/ Doann’s Doin, Healing Ourselves
Kiiko Matsumoto& Stephan Birch/Hara Diagnosis: reflections on the sea

אין להעתיק לשכפל להפיץ לצלם או לאגור במאגר נתונים אלקטורני או אחר את המידע
או חלקים ממנו לרבות איורים וצילומים לשם שימוש מסחרי לרבות הוראה
ללא רשות בכתב מאיריס אברבנאל. 2013 ©

עוד מהבלוג של Iris Abarbanel

תצוגה מקדימה

פריון ואופטימיות

פריון ואופטימיות כמטפלת באומנויות הריפוי במגע המסורתיות האנמה ואמפוקו , אני פוגשת נשים רבות המעוניינות בטיפול תומך ומשלים כהכנה לכניסה להריון, נשים במהלך ההיריון וגם נשים...

תצוגה מקדימה

לטפל בבטן מהבטן - אנמה אמפוקו וקריאת גוף אמוציונלית/ מאמר מבוא לרגל פתיחת קורסי הקיץ למטפלים ולקהל הרחב

כמטפלים, הינכם מוזמנים לשלב אל סל כליכם הקיים אומנויות ריפוי עתיקות נוספות ולהעצים את תהליך הריפוי עבורכם ועבור המטופלים בקליניקה. לקהל הרחב- מגוון סדנאות מעשירות,למבוגרים...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

דלקות אוזניים חוזרות , הפרעת שינה אצל ילדים , אטופיק דרמטיטיס – אסטמה של העור ועוד..

מהי חסימה ריגשית- כידוע לכולנו, גוף האדם הוא מראה המשקפת את מצבו הפנימי, הנפשי והגופני של האדם. כשאנו מתבוננים בגוף האדם, אנו יכולים למצוא ביטוי חיצוני המשקף את מצב החסימות...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה