הבלוג של Iris Mashiach-Ambalo

הבלוג של איריס – מילים שמבקשות לגעת

ישראלית בנשמה אך נושמת בניו יורק. נשואה, אם לשלושה בנים, עורכת דין ועוסקת בנושאי הגירה. אוהבת לכתוב על החיים בכלל ועל שלה בפרט,על אמהות והתבגרות , על התמודדות עם ילד מיוחד, ועל מה שהעולם הזה מזמן לי.

עדכונים:

פוסטים: 45

החל מפברואר 2014

היום הזה שעומד להסתיים פה בניו יורק הוא יום חשוב בחיינו. אחר הצהריים עמדנו אישי ואני בפני שופט בבית משפט לענייני אפוטרופסות. שופט נעים הליכות עם רגישות מדהימה הסביר לנו את משמעות המעמד בו נכחנו. בעוד מספר דקות ,כך אמר, הוא יחתום בחותמת בית משפט על המסמכים שהגשנו לבית המשפט בהם הצהרנו בחתימה כי בנינו נועם , בן ה -18, בשל היותו בעל צרכים מיוחדים , אינו ולעולם לא יהיה כשיר לקבל החלטות הנוגעות לחייו, מכיוון שהוא חסר את היכולת השכלית והבגרות הנפשית לקבל החלטות שכאלה . אי לכך ובהתאם לזאת עמד בית המשפט לחתום על צו אפוטרופסות אשר יעניק לנו, הוריו , ומאוחר יותר כאשר כבר לא נהיה כאן, לבנינו הבכור עומרי, את הכח המשפטי להחליט ולקבוע בכל עניין וסוגיה הקשורה בו, החל מהטריוויאלית ביותר (כגון הארכת דרכון) וכלה בהחלטות הרות גורל כגון כניסה לניתוח או חלילה ניתוק ממכשירי החייאה.

ישבנו שם באולם בית המשפט, ביחד עם מספר משפחות אחרות, שעמדו באותו מעמד, והוא ,השופט, בעדינות ורגישות אין קץ , הסביר לנו את חשיבות הצו העומד להיחתם. הוא כמובן האיר את עינינו במה שכבר ידענו, שבהעדרו של צו שכזה, ייתכנו מצבים כי יקשה עלינו לקבל החלטות בענייניו של נועם מכיוון שעל פי גילו הכרונולוגי אינו נחשב עוד קטין בעיני המחוקק.

צו האפוטרופסות לא שינה את מציאות חיינו, זו שאנו חיים מזה שמונה עשרה שנים. לא, אנחנו לא זקוקים לפסיקת בית המשפט שתאשר את שידענו. שלנצח הוא יוותר הילד הקטן שלנו , גם כשיהיה בן שלושים או ארבעים. שלעד הוא יישאר במשמורתינו, שלעולם לא יוכל להחליט בעצמו מה טוב או רע עבורו, מה ראוי או הולם. שאנחנו הוריו נחליט עבורו לעד היכן יחיה, ומה יעשה בחייו.

ישבנו שם אישי ואני, מאשרים בקול שאנחנו אכן הוריו הביולוגים, שאנחנו מאמינים בצורך במתן הצו, שאנחנו מקבלים עלינו את המשמורת המשפטית מעתה ועד עולם. מעמד מרגש, צובט בלב, שהעלה בי דמעה, כזו שהצטרפה לרבות שקדמו לה, לאחרות שאבכה מין הסתם בעתיד, כי הידיעה הזאת שקיבלה היום גושפנקא משפטית, אינה קלה עלי, לעולם לא תהיה.

כי בעוד נערים בני גילו פוסעים לעבר בגירות ועצמאות, מי לקולג׳ או לצבא , בעודם מתאהבים בנערה, מחזיקים לה יד, חולמים חלומות ותווים תוכניות לעתיד, כאלה שכוללות מין הסתם קריירה, אישה ומשפחה, הילד שלי לעולם לא..
הילד שלי יישאר לנצח ילד, גם כשיאפיר שיער ראשו או יתדלל, גם כשיזקין, הוא לעולם יהיה הוא באחריותנו, במשמורתינו, לעד תלוי בנו להחליט ולקבוע עבורו.

ישבתי שם מביטה בשופט, מביטה בנייר,בולעת בכי חנוק שעמד בגרון, אך כשיצאתי מאולם הדיונים ידעתי בליבי שעשינו את הדבר הנכון . אני מקווה שהמילים האלו שלי ימצאו את דרכן להורים ״מיוחדים״ אחרים שעומדים בסיטואציה דומה, הורים שאינם בטוחים אם זהו הצעד הנכון , שמבקשים להדחיק את הגזירה, לדחות את הקץ. אני תקווה שהם יבינו את חשיבות הצעד הזה לטובת ילדינו המיוחדים, כי בעצם קבלת המשמורת המשפטית אנחנו מבטיחים ומגנים על האינטרסים שלהם.
אז זהו, אנחנו אחרי והצו כבר ניתן ונועם שלי ,עכשיו גם החוק קובע, הוא לנצח הילד שלי.

עוד מהבלוג של Iris Mashiach-Ambalo

תצוגה מקדימה

אחד מתוך..

  הילד שלי  הוא אחד מתוך..                                                                                                                                                                          ...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

הדרך אל יעל

בדיוק שנתיים אחרי שהתחיל המסע של יעל, מסע שכלל דיאטה גדולה, שיעורי חיטוב שבועיים עם המאמן האישי שלה, רכיבה יומית על אופני הספינינג, השכמות בוקר מוקדמות לריצה על שפת הים...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

יום הולדת למיוחד שלי

נועם שלי אתה בן שמונה עשרה היום. עם כל שנה שעוברת גובר בי הפחד, עם כל שנה שחולפת מתעצמת בי החרדה מהמחר הלא נודע שלך. שמונה עשרה!! בנסיבות הרגילות זה ציון דרך משמעותי כל כך....

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה