הבלוג של Iris Mashiach-Ambalo

הבלוג של איריס – מילים שמבקשות לגעת

ישראלית בנשמה אך נושמת בניו יורק. נשואה, אם לשלושה בנים, עורכת דין ועוסקת בנושאי הגירה. אוהבת לכתוב על החיים בכלל ועל שלה בפרט,על אמהות והתבגרות , על התמודדות עם ילד מיוחד, ועל מה שהעולם הזה מזמן לי.

עדכונים:

פוסטים: 45

החל מפברואר 2014

״זה יום שצריך להיות מלווה בבלונים, בחברים שמתקשרים, בתכנון של מסיבה, בעשרות טקסטים והודעות בפייסבוק של יום הולדת שמח , וכאן אצלנו זה עוד יום של חול. יום רגיל שרק אני מתעקשת לביים אותו עם עוגה קטנה ונרות שנכבה לך. רק אנחנו. כי היום יום הולדת..״ מכתב שכתבתי לילד המיוחד שלי שחוגג יום הולדת 18. לא יודעת למה אבל השנה יותר מתמיד מרגישה את ״גודל המעמד״, שמונה עשרה זה יום הולדת עם משמעות מיוחדת…לך ילד שלי שאף פעם כנראה לא תקרא את הכתוב כאן, ובכל זאת כותבת לך עם אהבה גדולה בלב.

25/10/2014

unnamed

נועם שלי אתה בן שמונה עשרה היום.
עם כל שנה שעוברת גובר בי הפחד, עם כל שנה שחולפת מתעצמת בי החרדה מהמחר הלא נודע שלך.
שמונה עשרה!! בנסיבות הרגילות זה ציון דרך משמעותי כל כך. סיום בית ספר תיכון והתחלה של קולג׳ , או במקום אחר ,צבא. סיום והתחלה של פרק בחיים. ואצלך ילד יקר שלי דבר לא יסתיים או יתחיל השנה. אתה תישאר בבית הספר עד גיל 21 ואז תסתיים תקופה ומה יבוא בעקבותיה?לאלוהים כרגע פתרונים. לאלוהים פתרונים ולאמא שלך הפחד והחשש הגדול מהלא נודע.
זה יום שצריך להיות מלווה בבלונים, בחברים שמתקשרים, בתכנון של מסיבה, בעשרות טקסטים והודעות בפייסבוק של יום הולדת שמח , וכאן אצלנו זה עוד יום של חול. יום רגיל שרק אני מתעקשת לביים אותו עם עוגה קטנה ונרות שנכבה לך. רק אנחנו. כי היום יום הולדת..
באת אלי ביום שישי כמעט שבת לפני שמונה עשרה שנים. ככה די לא מתוכנן. לפני התאריך המשוער. זרזו אותך לצאת כי היה כבר לא בטוח שם אצלי בשבילך, לא מספיק פלואידי.. כחוש וקטן כל כך, פחדתי להחזיק אותך, שברירי ועדין, פחדתי שאשבור לך עצם:).
הכל התחיל די שיגרתי. שקט. תמיד היית שקט ונינוח. נעים כמו השם שבחרתי עבורך.
ויום ועוד יום ועוד שבוע והעתיד נפרש לפנינו כמו שמיכת טלאים, שכל חתיכה בה מחביאה מכשול, מאבק, חשש. עיכוב התפתחותי ופיזיותרפיה, ומשקפיים ומורה לתקשורת ומכשירי שמיעה ומוטוריקה עדינה וגן מיוחד והרגשה שמשהו לא בסדר, שמשהו לא מתפתח כמו שצריך. ואבחון.. והגדרה וספקטרום..
ימים רחוקים שלוטים באפילה של שיכחה ומנגד מוארים באור גדול של זכרונות לא קלים. שום דבר לא בא איתך חלק. הליכה, אכילה, גמילה מחיתולים, דיבור. הכל לאט, מתסכל, כואב ומכאיב כל כך. תמיד מלווה בהרגשת כעס שלי על למה זה קרה לי, למה דווקא לי. תמיד מלווה בהרגשת אשמה של אולי אני לא עושה מספיק, אולי אפשר אחרת, אולי עוד מומחה או עוד טיפול חדשני שירפא אותך מכל התסמונות, שיהפוך אותך לילד החלומות שלי…
רק פעם אחת חגגנו לך יום הולדת ככה בגדול, כשהיית בן שנה. לפני שידענו…ומאז רק אנחנו, אתה, עוגה ונרות.
שמונה עשרה שנים עברו ילד יקר שלי.
אני מביטה בך הבוקר יושב כאן במטבח אוכל את ארוחת הבוקר. אני מספרת לך שיש לך יום הולדת, שאתה בן שמונה עשרה היום, ואתה מביט בי, מרים פיסה של פנקייק עם מזלג. משתמש במפית נייר לנגב את הידיים. אני מחייכת לעצמי. הנה זה הישג לא קטן. שנים לקח לך ללמוד לשבת ככה ליד שולחן, להשתמש במזלג, ללעוס. מביטה בך וחושבת שאתה נועם , אתה ״התיקון״ שלי בעולם הזה. באת כדי ללמד אותי משהו על עצמי, על החיים.
באת ללמד אותי סבלנות ואורך רוח , באת ללמד אותי חמלה וצניעות וענווה, באת ללמד אותי אהבה אין קץ, זו שאינה תלויה בדבר, ובעיקר אהובי באת ללמד אותי השלמה וקבלה. לימדת אותי ואני לומדת כל יום, שעה שעה, שיש דברים שאי אפשר לשנות, גם אם עושים סלטות באויר, גם אם טסים להונג קונג לאיזה מרפא במחטים כמו שניסינו פעם לפני הרבה שנים.
אתה הוא אתה ואתה המון. אתה אור, ושמחה בלב, אתה שירים ומנגינה, אתה נועם, ככה ממש כמו השם שלך.
אתה תום, וטוב לב, נטול כל שמץ של רוע, אתה יופי שבלב וטוהר.
אתה נועם שלי. תמיד תהיה לנצח.
יום הולדת שמח ילד של אמא..

P1030367

עוד מהבלוג של Iris Mashiach-Ambalo

תצוגה מקדימה

אחד מתוך..

  הילד שלי  הוא אחד מתוך..                                                                                                                                                                          ...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

הדרך אל יעל

בדיוק שנתיים אחרי שהתחיל המסע של יעל, מסע שכלל דיאטה גדולה, שיעורי חיטוב שבועיים עם המאמן האישי שלה, רכיבה יומית על אופני הספינינג, השכמות בוקר מוקדמות לריצה על שפת הים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

חמישה עשר צעדים - סיפור של אהבה

חמישה עשר צעדים מפרידים בין החדר  שלו לשלה. היא יודעת כי מזה שבע עשרה שנים היא סופרת אותם בשעת לילה מאוחרת, כשהאפלה כמעט נושקת לזריחה, בשעה הזאת כשהעולם סביב כולו ישן ורק הוא בתזמון מושלם של שעון שווצרי נעור משנתו ופוסע...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה