הבלוג של Iris Mashiach-Ambalo

הבלוג של איריס – מילים שמבקשות לגעת

ישראלית בנשמה אך נושמת בניו יורק. נשואה, אם לשלושה בנים, עורכת דין ועוסקת בנושאי הגירה. אוהבת לכתוב על החיים בכלל ועל שלה בפרט,על אמהות והתבגרות , על התמודדות עם ילד מיוחד, ועל מה שהעולם הזה מזמן לי.

עדכונים:

פוסטים: 45

עוקבים: 17

החל מפברואר 2014

הוא עזב אותה כשהייתה בחודש השביעי להריון, נטש לטובת אישה אחרת, ועכשיו הוא מתקשר לספר לילדים שנולד להם אח קטן, הוא עושה את זה בשיחת טלפון מבית החולים לצידה של אישתו המאושרת..והיא יושבת בבית מלאה בטינה ונזכרת בלידה אחרת, עצובה וכואבת ומחליטה להחזיר לעצמה את עצמה שאבדה לה.

17/10/2014

tumblr_inline_n7dgkmKFCr1shqcuq

שיחת הטלפון שהכריזה את בואו של ״יורש העצר״ של האקס שלה עוררה בה זכרונות מלידה אחרת, זו שלה, של בנם המשותף, בן שבע היום.
היא שמעה את קולו הנרגש מעברו השני של הקו מספר לילדים שנולד להם אח, שבחרו לו שם ושמחר אולי כבר ילכו לבקר אותו בבית החולים. היא ישבה במטבח לוגמת קפה שהרגיש לה לפתע מריר בדיוק כמו החדשות שזה עתה התבשרה בהן. טעם מריר של טינה וכעס שאפפו אותה מאז שגילתה כי היא הרה ללדת. האישה האחרת, זו שהרסה את חייה שלה, שגנבה את מי שהיה בעלה, אבי ילדיה..
זכרונות של חדר לידה אחר עלו בה לפתע.
ימים מספר קודם היא אספה את אמה משדה התעופה. היא טסה מישראל לניו יורק להיות כאן איתה, לעזור ולתמוך, להשתתף בארוע המשמח של לידת בנה השני. אח לבנה הבכור.
זוכרת איך עמדה שם באולם קבלת הקהל, חשש גדול ממלא אותה. מה תגיד לה לאמא, איך תבשר את בשורת האיוב שהוא, האיש שאיתה כבר לא איתה , שעזב את הבית, זנח אותה ככה לפני כחודשיים, הותיר אותה מטופלת בילד קטן ועוד אחד שבדרך.
חודשיים היא נושאת עימה את הסוד, כמו את בטנה ההרה. סוד שהולך ותופח ממש כמו הילד שצומח בקירבה, והיא מתאפקת לשמור על קול יציב ועליז בכל שיחת טלפון עם הבית שם מעבר לאוקיינוס . רק לאחותה סיפרה והשביעה שלא תספר .
ועתה כשגלגלי המטוס כבר נושקים לקרקע ובעוד שעה קלה תראה את פניה של אמא, היא יודעת שאין עוד מנוס, שהגיעה השעה לספר לה את מה שארע, שהיא נבגדה, ננטשה, נזרקה כמו כלי שאין בו עוד צורך.
ואמא שלה, כמו תמיד , סלע איתן, מקשיבה ואומרת ״אני פה. את תעברי את זה כמו גדולה, אני כאן איתך ויהיה טוב״.
כמה כוחות היו בה באמא, היא חושבת עכשיו לעצמה, דמעות של געגוע עולות בה. שלוש שנים עברו מאז שהלכה וכמה הייתה נותנת עכשיו בשביל עוד שיחה אחת, טרנסאטלנטית, לספר לה לאמא עד כמה כואב לה עכשיו, עד כמה מכעיס וחורה. אבל היא כבר איננה ואין מי שיקשיב.
היא מביטה בו בילד שלה, שקוע במשחק המחשב. נצבט לה בלב כשהיא נזכרת ביום שנולד. נזכרת איך ילדה אותו בחדר לידה קר ועצוב. איך במקום ידיו של אביו, ליטפו אותה ידיה של אמא. איך דמעות של שמחה נמהלו גם באלה של צער ורחמים על עצמה, על הרך שנולד, על אמא שלה . הוא לא בא. היא לא נתנה לו לבוא , כך הסביר מאוחר יותר. אמרה לו שאם הוא אוהב אותה אסור לו ללכת. והוא לא בא, ויתר על הילד שלו כבר אז, ביום שנולד . ומאז יום יום שעה שעה, אבא לסופי שבוע אחת לשבועיים, אבא של שעתיים באמצע שבוע, תמיד ממהר לעזוב, ללכת אליה, אל האישה האחרת. אבא של מיקוחים והתחמקויות. אבא של כמה שפחות.
ועכשיו שיחת הטלפון שסגרה מעגל. הוא והיא האחרת, וילד. תינוק שבא לעולם.
שנאה לא רציונלית ממלאת אותה. אליו, אליהם, אל הילד שנולד.
איך זה, היא תוהה בינה לבינה, איך זה שהיא שהרסה את הקן שלה ונטעה חורבן בחייה ,מסמנת וי על עוד הישג בחייה שלה.
והיא יודעת שהשאלה הזאת שמעסיקה אותה בלי הרף לעולם לא תזכה לתשובה . והיא יודעת שהעיסוק בשאלה הופך אותה מרירה וכועסת, והיא יודעת שבשלה השעה לנער את הרע, להחזיר את עצמה לעצמה.
היא קמה, קוראת לילדים. מזרזת אותם לצאת אל האוטו. ״נולד לכם אח״ היא אומרת, ״בואו נלך לקנות לו מתנה, משהו קטן שתתנו לו מחר כשתסעו לבקר אותו״.
היא לא תיתן לשנאה לכבוש אותה, היא ממלמלת לעצמה כשהיא חוגרת את חגורת המושב.
תינוק שנולד. מעגלים. אחד שנסגר ושני שנפתח. הוא שלה. היא תפתח מעגל משלה, נקי מכעסים ומרירות, מלא באהבה, לילדיה שלה, אולי לגבר אחר, לעצמה.
מעגל שיביא איתו מחר שכולו שלה ורק שלה.

עוד מהבלוג של Iris Mashiach-Ambalo

תצוגה מקדימה

אחד מתוך..

  הילד שלי  הוא אחד מתוך..                                                                                                                                                                          ...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

הדרך אל יעל

בדיוק שנתיים אחרי שהתחיל המסע של יעל, מסע שכלל דיאטה גדולה, שיעורי חיטוב שבועיים עם המאמן האישי שלה, רכיבה יומית על אופני הספינינג, השכמות בוקר מוקדמות לריצה על שפת הים...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

יום הולדת למיוחד שלי

נועם שלי אתה בן שמונה עשרה היום. עם כל שנה שעוברת גובר בי הפחד, עם כל שנה שחולפת מתעצמת בי החרדה מהמחר הלא נודע שלך. שמונה עשרה!! בנסיבות הרגילות זה ציון דרך משמעותי כל כך....

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה