הבלוג של Iris Mashiach-Ambalo

הבלוג של איריס – מילים שמבקשות לגעת

ישראלית בנשמה אך נושמת בניו יורק. נשואה, אם לשלושה בנים, עורכת דין ועוסקת בנושאי הגירה. אוהבת לכתוב על החיים בכלל ועל שלה בפרט,על אמהות והתבגרות , על התמודדות עם ילד מיוחד, ועל מה שהעולם הזה מזמן לי.

עדכונים:

פוסטים: 45

החל מפברואר 2014

23/03/2014

800px-Colorful_spring_garden
שמחה רבה שמחה רבה אביב הגיע פסח בא..
היום ישבתי לי ככה במטבח מוקפת בשקט וקפה ראשון של בוקר. מחלון המטבח שמשקיף אל הגינה שלי הציצה שמש בהירה ופרח בודד בצבעי כתום אדום החזיר אלי מבט. הרגשה של אושר חיממה לי את הלב, סנונית ראשונה של האביב חשבתי לעצמי, מרגישה איך כפור של חודשים הולך ונמס לו..
התקופה הזאת של האביב, דקה לפני החג, כשהימים מתארכים לאיטם והשמש מפנקת אותנו בקרניים מאירות של שקיעה מתמהמהת, הימים האלו שבין חורף לאביב הם הימים הכי אהובים עלי בלוח השנה. משהו מתחדש ולא רק בטבע, משהו פורח ולא רק בגינה שלי. הלב נפתח ככה רחב,  הלב נפתח והריאות לוקחות נשימה עמוקה, שואפות פנימה ריחות של דשא טרי שכוסח, צבעונים שיפרחו לי עוד מעט בגינה. כאן בבית שמעבר לאוקיינוס, רחוק כל כך מנוף ילדותי , מהבית שגדלתי בו, אני מרגישה את זה אפילו יותר. השלג שכיסה את החצר שלי נמס לו אחרי חודשים של רביצה עיקשת על הקרקע, העצים הערומים שרעדו חודשים מקור מקפיא עצמות לובשים שוב ירוק, הטבע מתעורר לחיים, כאילו מותח ידיים אחרי תרדמת עמוקה, משחרר איברים ואומר ״בוקר טוב, הגיע הזמן לקום..״.
והתקופה הזאת של טרום פסח מעוררת אצלי (כמו אצל רבים מאיתנו אני משערת) צורך לנקות, לזרוק לפח, למיין, לסנן, למרק, להחליף, לקנות חדש. דחף להתחדש, להתחיל מבראשית, לבער מקרבי חמץ חומרי ואנושי,  של פריטים שאין לי עוד שימוש בהם ותופשים מקום על המדף, של אנשים שהקיפו אותי ולא עשו לי טוב..
זה מדהים אותי תמיד מחדש איך החגים שלנו מסונכרנים  עם השינויים בטבע, כי תחשבו על זה אם פסח היה חל בינואר או אוגוסט למי בכלל היה חשק לנקות ככה יסודי , להבריק חלונות??? מדהים איך שם  ״במחלקת החגים״ מישהו התאים כל חג לעונה המתאימה בטבע..
ופסח תמיד מעלה לי זכרונות ילדות, זכרונות מתוקים מהבית של אמא ואבא. התחדשות של בגדים, של כלים, מצעים ומגבות ניכרה בכל.
בפסח קיבלנו בגדים חדשים. שלא כמו היום שכל יציאה לרחוב מלווה בקניה אקראית סתם כי ראיתי, סתם כי היה בסייל, סתם כי נראה לי יפה, שלא כמו היום, אז אצלנו פעם זה היה אחרת. בגדים נקנו מספר פעמים בשנה, בעיקר לפני החגים. זוכרת את אמא שלי לוקחת את אחותי ואותי למסע קניות לפני החג. נעלי לק שחורות ומבריקות. חולצה ומכנסיים,  גרבים ולבנים, פריטים חדשים שיוצאים מתוך שקית. את הרגשת האושר שהסבו לי הקניות האלה אני אף פעם לא אצליח לשחזר, אפילו אם אקנה את תיק המעצבים שכבר מזמן קורץ לי על המדף שם בחנות הכל בו.  את השימחה הזאת ואסירות התודה לאמא אף פעם לא אראה על פניהם של ילדי כשאביא לחדרם שקיות מלאות בבגדים שקניתי להם, היום כשהכל זמין כל כך , מובן מאליו.
וההתחדשות הורגשה גם בבית, מירוק של דלתות, חלונות ותריסים. זוכרת איך היינו מוציאים את הספרים ובכללם אנציקלופדיה ״מכלל״ החוצה לחצר מנערים מאבק שדבק בהם, חובטים במזרנים ומשאירים לשמש האביבית לייבש ולרענן. ומסדרים מגירות, ומנקים חלונות בנייר של עיתון שיבריקו.
ואז ימים ספורים לפני שהגיע החג נאסר עלינו להסתובב עם אוכל בבית, ונשארה פינה קטנה על השיש במטבח להניח בה את החמץ.  אנדרלמוסיה במטבח, כלים שאופסנו בבוידעם במשך שנה זכו אחר כבוד לרדת מטה, תופשים בארונות את מקומם של כלי החול שיצאו אז לחופשה בת שבוע. פריטים חדשים נכנסו פתאום הביתה, סט כוסות חדש, מחבת או אגרטל. הרגשת רעננות והתחלה עמדה אז באויר הבית.
והנה הגיע ערב החג, ונדמו קולות השפשוף והחבטות, הרצפה  כובדה והבריקה, ריח של נקיון עלה מכל פינה. מפה משובצת צבעונית וחדשה כיסתה אז את שולחן המטבח, מפיצה ריח של שעוונית, ריח שגם היום נצור אצלי בלב, מעורר בי אסוציאציות של בית, של הדברים הפשוטים ששימחו  אותי אז בילדות הרחוקה והתמימה שלי, ריח של חום ויציבות ואהבה. ועל השולחן הניחה אז אמא קערה מלאה באגוזים וצימוקים. קערה שתחזור ותימלא במשך כל ימות החג. וטעם האגוזים מהול בטעם של מצה,  ועוגיות בוטנים ועוגיות של קוקוס מתוקות עד כדי בחילה..ושולחן החג אצל הדוד שלי, מוקף במשפחה זו הקרובה והמורחבת..
                                                                bouquet_of_spring_roses_1_197316
שנים עברו מאז אותם ימים רחוקים, למעלה מעשרים אם אני סופרת.  אוקינוס רחב מפריד אותי מהבית בו גדלתי, יש בו מים, יש בו חיים שלמים שעברו עלי מאז, נישואים וילדים ועבודה וחברים, שנות אור שמפרידות ביני לבין מה שהייתי פעם לפני הרבה שנים. את החג אני חוגגת כאן רחוק עם אישי וילדי, שנים  שלא עשיתי את החג הזה בבית הורי. שנים שאני לא מנערת אבק מספרים, לא בוערת מקדחת הניקיונות, זו שהייתה תוקפת אז את אמא שלי כל שנה אחרי פורים . החג שלי פשוט, הוא מסתכם בקריאה של הגדה, לא מדוקדקת כמו בבית אבי,  מחכה לארוחה שבאה בעקבותיה..
אבל בכל שנה, כשהימים מתחילים להתארך וריח של אביב עולה באף, אני עוצמת עיניים, מעלה באוב הזכרונות ריחות שעוונית, צבעים של פריחה, ומראה הבית הקטן של אמא ואבא, נזכרת ומתרפקת…

עוד מהבלוג של Iris Mashiach-Ambalo

תצוגה מקדימה

אחד מתוך..

  הילד שלי  הוא אחד מתוך..                                                                                                                                                                          ...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

הדרך אל יעל

בדיוק שנתיים אחרי שהתחיל המסע של יעל, מסע שכלל דיאטה גדולה, שיעורי חיטוב שבועיים עם המאמן האישי שלה, רכיבה יומית על אופני הספינינג, השכמות בוקר מוקדמות לריצה על שפת הים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

יום הולדת למיוחד שלי

נועם שלי אתה בן שמונה עשרה היום. עם כל שנה שעוברת גובר בי הפחד, עם כל שנה שחולפת מתעצמת בי החרדה מהמחר הלא נודע שלך. שמונה עשרה!! בנסיבות הרגילות זה ציון דרך משמעותי כל כך....

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה