הבלוג של שולי גלנץ

עניין שולי

שולי גלנץ

עדכונים:

פוסטים: 90

החל מנובמבר 2010

08/11/2011

הפוסט הזה נכתב בהליכה. מתנצלת אם קצב המילים יהיה קצת מהיר לכם, אסור לי פשוט לרדת בדופק. אתם מכירים את הנושא הזה – הליכה – דופק – דופק – הליכה. האמת שאני עוד שנייה מגיעה למצב שאין דופק. ואם אין דופק – אין הליכה. אתם מכירים את המצב הזה – אין דופק – אין הליכה.   

כן. הם רצים לקראתנו, מתקדמים בצעדי ענק – כל המרוצים האפשריים בעולם. זו בדיוק העונה, זה בדיוק מזג האוויר. ובדיוק כשנגמרו לי כל התירוצים שיכולתי לחשוב עליהם. מרוץ הלילה, מרוץ האופניים, מרוץ אחר הצהריים, מרוץ הטריאתלון ומרוץ המיליון, וכל אלה בנוסף למרוץ השנתי והקבוע – מרוץ החיים. כמו פטריות אחרי הגשם, או גופיות לייקרה אחרי השמש, הם מקיפים אותי מכל עבר – הרצים האלה והרוכבים האלה – רוכבים על הגב שלי, לוקחים אותי בהליכה. ידוע הרי שכדור הארץ זז כל הזמן, אבל אלה, זה לא מספיק להם, גם הם עצמם חייבים לזוז. הי חכו רגע, לאן אתם רצים? מצוידים מכף רגל ועד ראש בכל הביגוד והעזרים הנדרשים. נחושים ונמרצים ולא רואים ממטר, בדרכם להשיג את העולם ועל הדרך אם אפשר, להוריד איזה עשרה עשרים קילו. עם שפת גוף והליכה שכמו אומרת – אני אראה לו! אני אראה להם!

ומודה, גם אני נשברתי השבוע ונרשמתי שוב למרכז הספורט שבו הייתי בעבר, במטרה להתייידד עם משקלי ולאזן את נפשי. אחרי הכול, גם אני אשת עסקים שצועדת עם הזמן, כמו בכל פרסומת מקורית למוצרי היגיינה נשיים. שוב עשיתי אותה טעות מוכרת והתחייבתי לחצי שנה, התחייבות שאני יודעת מראש שלא אעמוד בה, כבר במהלך העברת כרטיס האשראי, וזאת על סמך היכרות אישית ורבת שנים עם החומר והנפש המתעמלת. מה לעשות, אין לי דרך יותר מאתגרת לומר זאת – ספורט קצת משעמם אותי. גם אם בסופו אני כולי קורנת אושר, אדרנלין, סרטונין ומצב רוחין, אסירת תודה על שגררתי את עצמי בכוח – הדרך לאושר קשה לי ומייגעת. לפני כל שיעור אני מחפשת כל פתח מילוט האפשרי, ובשיעור עצמו מסתכלת כל שנייה על הדקות בשעון בתקווה שאולי יזוז שם כבר משהו. קדימה מדריכה יקרה תזיזי לנו כבר את ה…אנחנו רוצות להתקדם, אין לנו את כל היום.

ומנגד יש אותם, אנשי העם הזה. העם שנהנה לעשות ספורט, שאוכל ספורט לארוחת בוקר, שספורט הוא חטיף האנרגיה שלו. את חלקו היעיל במיוחד, ניתן למצוא בחמש בבוקר, בשבת עם אופניו בנחל עמוד, אחרי שבדרך כבר הספיק לצנוח במתלה ולהקיף את הכנרת בשחייה. לרוב הוא עונה על ההגדרה המכלילה “זכר בסביבות הארבעים”. אליהם מצטרפת קבוצת ההולכים, אלו שבתלם ואלו שלא. בקבוצת התלם ניתן לראות את המין הנשי בהמוניו, ביניהן גם חברותי הטובות, לרוב בזוגות ובשלישיות, על גדות הירקון ובטיילת, הולכות נמרצות, אך עדיין בקצב המאפשר לערוך שיחות נפש. זה התנאי. שלפחות יהיה ניתן לדבר את השיחות שלנו. שיהיה קצת רגש בכל הסיפור הזה. איזו תועלת והנאה תהיה לנו אם לא נוכל לשלב בין גוף ונפש ולטחון אחת לשנייה, את היושב על לבנו חמש מאות פעם, הלוך וחזור. זה הכושר המיוחד שלנו וכל שעה היא שעת כושר מתאימה מהבחינה הזו.

ואילו בקבוצת השלא בתלם, נמצאים כל ההולכים החובבנים, ההולכים על הדרך. ההולכים כשצריך. צריך ללכת לעבודה – הולכים, צריך ללכת לדואר – הולכים. צריך להזיז את האוטו כי הגיע פקח – רצים, וכן הלאה. עמם אני כנראה נמנית. מבינים שכדאי ללכת כי כולם הולכים, אבל לא ברור לנו לאן בעצם הם הולכים, וגם למה דחוף לעשות את זה עכשיו. ואם כבר ללכת בתלם, אז בתנאי שבתלם הזה יש מקום לקנות בו קפה – לדרך כמובן – ואולי גם כמה חנויות – על הדרך – ומותר לעצור ולהסתכל שעה על הים, לחשוב ולבהות ושוב לחשוב ושוב לבהות ולהמשיך ללכת…הביתה. המשפט הזה – נפש בריאה בגוף בריא – האם הוא הכרח המציאות? האם הן חייבות לבוא בצמידות המילים הללו? כן, כנראה שכן. זה לא הן, זה אני. חלשת אופי שכמוני. למה אין בי המשמעת ותעצומות הנפש הנדרשים? אולי כי אני צריכה יעדים קונקרטיים, יעד ברור ומתגמל שיגרום לי לרוץ אליו בזרועות פתוחות כדי לכבוש אותו. או שפשוט המחשבות אצלי רצות… וזה מספיק.

נו טוב, אולי אני בכל זאת אני אצטרף למירוץ..(לתוצאות לחצו על הלינק לסרטון)

תודה לאבי (אביטל) מרקלר (וידאו) שרץ איתי לאורך כל הדרך 

 http://www.youtube.com/watch?v=29mqoH9-QTc&feature=feedu

עוד מהבלוג של שולי גלנץ

תצוגה מקדימה

אחת מאחת

אחת לכמה פוסטים אני כותבת פוסט קצת פחות מחויך. יש גבול לפינוק שלכם. כן. כבר לפי הכותרת אתם יכולים להבין. לא צריך לתרגם לכם. גם אני מהנופלים. הנופלים בסטטיסטיקה. מה זה גם, אני...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

ניחוח של אופטימיות

  הרשות למלחמה בסמים שימו לב, אתם נלחמים במקומות הלא נכונים. חבל על כל הכספים והמאמצים שלכם. זה לא הקנאביס, זה הסם הזה - ניחוח פריחת הדרים! הסם המסוכן ביותר. לכו...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

הבית של אבא ואמא

  מי החכם הזה שהמציא את הרעיון, שהזמן מרפא הכול? תשלחו אותו אלי בבקשה. כי במקרה המאוד פרטי שלי, הטריק הזה ממש לא עובד. הנה עובדה. כל שנה בימים הללו לפני החג המסוים...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה