הבלוג של החדקרן הורודה הבלתיניראית

invisiblepinkunicorn

>_>

עדכונים:

פוסטים: 20

החל מאוגוסט 2013

קוראים לה לאה, והיא מבינה הכל.

13/11/2013

קוראים לה לאה.

היום, כרגיל, בשעה עשרים ל4 אספתי אותה מהצהרון שלה ושמנו פעמינו לבית סבתא

סבתא הכינה ארוחת צהריים חגיגית לכבוד יום ההולדת שלה.

לאה… היא לא מתעניינת בהרבה דברים. היא אוהבת פונים, בועות סבון, סקיטלס, ולהסתכל על הדגים בבריכות הנוי בסיטי.

והיא מבינה הכל.

הם טוענים שיש להם מודעות סביבתית נמוכה, חוסר יכולת מוחלט לתקשר, קושי להבין מצבים… אבל הם פשוט לא מבינים כמה חוכמה, יופי, אהבה וטוב לב יש באנשים האלה. הם לא מבינים שלמרות הכל, הם מבינים. הם יודעים לזהות רוע.

לרוע יש ריח אחר, וטעם אחר.

רוע הוא הטעם של הדמעות, התחושה החונקת בגרון.

רוע הוא תוצר מכוער כל כך של הנורמאליות, זו שאנחנו כלכך גאים להיות חלק ממנה.

אני זוכרת שהיא הייתה חוזרת הבייתה בכיתה א’, לפני המעבר, ומספרת לי…

“מרים, הילדים מציקים לי”

ואני עמדתי חסרת אונים מולה ומול הטענות שלה. וככה גם אמא.

אני זוכרת שבכיתה ג’, אמא רצתה לארגן לה מסיבת יומולדת גדולה.

“לאה, את מי את רוצה להזמין למסיבה?”

“אף אחד. אין לי חברים בכיתה”

זה לא נאמר כמשהו עצוב, או פוגע, או שונה. זה נאמר כבדרך אגב, באדישות מוחלטת, כאילו ככה צריך להיות. זה אחד הרגעים הכי כואבים שחוויתי איתה בתור אחות גדולה.

אחרי המעבר הכל השתנה. היא התחילה לחייך, היא אהבה לקום וללכת לבית הספר בבוקר. המורים התיחסו אליה יפה, וכך גם הילדים.

בכיתה החדשה היא כבר לא הייתה שונה.

בכיתה החדשה, אף אחד לא צעק, ליגלג והציק.

בכיתה החדשה היא סוף סוף הרגישה שייכת.

אבל כאמור,

היום אחרי הצהרון לקחתי אותה לבית של סבתא.

אנחנו הולכות לנו ברחוב, והיא מספרת לי-

“היום חגגנו לי יומולדת בכיתה. היו ממתקים ועוגה, שרנו שירי יומולדת ושיחקנו במשחק הכיסאות. הזמנו גם את ה’4 ואת א’1″

ואז עובר לידנו רכב, החלונות נפתחים, וחבורה של גברים צעירים בשנות ה20 המוקדמות לחייהם מתחילה למחוא כפיים ולעשות קולות של קופים.

הרכב עובר, אבל הרעש כאילו מצלצל לי באוזניים.

אני מסתכלת על לאה, ורואה שהיא מסתכלת שמאלה.

מאחורי גדר מסתובב במעגלים נער, מוחא כפיים ועושה קולות.

הוא מסתכל לרגע עלי, ואני מבינה.

אני יודעת שגם הוא כזה.

אני  מסתכלת על לאה ורואה את המבט העצוב בפנים שלה.

היא שתקה עד שהגענו לבית של סבתא.

“מרים, הילדים מציקים לי בבית ספר”

~~~

מזל טוב אהובה. יומולדת 10 שמח…

עוד מהבלוג של החדקרן הורודה הבלתיניראית

על עדרים, זכוכיות וחופש הביטוי

היום המורה לתושב"ע העיפה אותי מהכיתה כי סרבתי לציית. סרבתי לומר אמן, ויתברך שמו וזיכרו של החמור שכתב את הסוגיה המחורבנת הזאת, שמדגישה כלכך הרבה לגבי מה שלא נכון לגבי הדת. כי סרבתי לומר- וואלה אחי, אתה מאזה צודק. לא מספיק...

תגובות

פורסם לפני 5 years

עוד פוסט על גזענות

כן, בזמן האחרון זה עולה הרבה. גזענות כנגד אתיופים וכנגד מזרחים. נניח בצד את הגזענות כנגד אתיופים כי מזה אני רואה הרבה ולזה אני אקדיש פוסט נפרד, אבל גזענות כנגד מזרחים... בחייאת רבאק. אני גרה בישראל כבר 13 שנים, ומעולם, אבל...

תגובות

פורסם לפני 5 years

יום כיפור, סליחות ומה שבינהם

היום ערב יום כיפור, ואני בהחלט לא יודעת מה לחשוב. אבל בשנות חיי המעטות הגעתי למסקנה אחת ויחידה לגבי היום הזה- אנשים לא באמת מבינים את המשמעות שלו. יום כיפור נועד לכופרים כמונו, לבקש סליחה על חטאים דתיים. סליחה שלא שמרתי...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה