הבלוג של מורן מישל

רודפת צדק

אמא לחמש בנות מופלאות (ולא, לא קיוויתי לבן). עצמאית. בתחום התוכן והשיווק באינטרנט. מרצה ומעבירה סדנאות כתיבה ושיווק ברשתות חברתיות בעזרת תוכן, ממקימי ׳הסתדרות העצמאים׳, כותבת מאז ומתמיד, פעם חלמתי במילים על עתיד טוב יותר,... +עוד

אמא לחמש בנות מופלאות (ולא, לא קיוויתי לבן). עצמאית. בתחום התוכן והשיווק באינטרנט. מרצה ומעבירה סדנאות כתיבה ושיווק ברשתות חברתיות בעזרת תוכן, ממקימי ׳הסתדרות העצמאים׳, כותבת מאז ומתמיד, פעם חלמתי במילים על עתיד טוב יותר, עכשיו מחליפה חלומות במעשים.

עדכונים:

פוסטים: 231

החל מינואר 2011

הבנתי שלא משנה כמה צה״ל חזק , כשאנחנו מפוזרים אנחנו חלשים. ושמי שהולך עם הראש באדמה רואה מנהרות, אבל מי שמביט למעלה והלאה בונה גשרים

06/07/2015

שאטרסטוק
שנה עברה מאז הקיץ של המלחמה
, שאף אחד לא רצה לקרוא לה בשמה.
שנה מאז שהתגלו המנהרות תחת רגלינו וזרעו פחד.
׳שום דבר לא השתנה׳, אני שומעת אומרים, חלק בצער וחלק בהשלמה. שום דבר לא השתנה.

איך לא? איך לא השתנה? הרי היו כאן 3 אמהות גיבורות, ועוד נער אחד שהפך לעשן.
ובאה אחר כך מלחמה, כמו תמיד כשלא יודעים מה לעשות עם כל הפחד, והזעם ועוד צרור של אלף רגשות. וכמו תמיד כשמישהו יכול להרוויח משהו מהאימה. ולעשרות משפחות נעצרו החיים. ועוד איך שהייתה כאן מלחמה.

והשתנה. בטח שהשתנה. כי השנה גילינו מנהרות מפחידות לא מתחת לאדמה, אלא בינינו, מרחיקות רחוק עוד יותר מכפי שהיינו. תעלות-תעלות מתחת לחברה. שוחות מחופרות שאף אחד לא העז להיות הראשון להרים את הראש מעליהן.

ודווקא במלחמה, הראשים קצת התרוממו. דווקא בשעת האזעקות. דווקא כשהיה רע. דווקא כשפחדנו. והעיניים נפגשו, והתקרבנו.

שנה עברה מאז הקיץ של המלחמה. שנה שבה בחירות ועוד מלחמה בינינו. שנה שהבנתי ששום דבר לא השתנה אצל מי שלא שינה. סביבי אנשים שהבינו שהמחבוא בחפירות לא מגן עלינו, אלא להיפך, מפורר את הכוח. ושלא משנה כמה צה״ל חזק , כשאנחנו מפוזרים אנחנו חלשים. שנה שהבנתי שמי שהולך עם הראש באדמה רואה מנהרות, אבל מי שמביט למעלה והלאה בונה גשרים.

אז כמו הרבה אנשים ניסיתי להושיט יד. ומצאתי עוד ידיים מגששות. וכשכבר לא היה מה להפסיד פגשתי נשים, שכמוני, רוצות שקט. ושהן מדברות בעברית או ערבית או עם אלוהים. ולא את כל השפות אני מבינה, אבל אחרי שקצת הקשבתי אני כבר לא מפחדת.

ופגשתי ימנים שנגמר להם הכוח ללעוג לנו, הסמולנים, והחליטו לנסות להקשיב, להשמיע, לשאול, להכיר, להסביר. סך הכל, כך אחד אמר לי, אני צריך אותך בשמאל, לשמור שלא אגיע לקיצון הימני.

ופגשתי שמאלנים שהסבירו לי שמלהיות צודק אף אחד עוד לא עשה שלום.
ודיברתי עם נשים שבכל דרך מחפשות איך לעשות שלום. לא נאיבי כזה של אהבה חופשית, אלא כזה שדווקא השכל הישר לא יכול בלעדיו. וישבנו ביחד לבושות בחליפות, בשביסים, בקריירה, בנעלי בית, בכפכפים, או גם וגם וגם, וכולנו דיברנו את אותו הדבר.

ופגשתי גברים שבטוחים שאפשר, אם רק נהיה קצת יותר סובלניים, ואם נלחם כדי שנשים יגיעו לשורות הקדמיות במקומות שבהם מקבלים החלטות, וגם רוצים בעצמם לגרום לזה לקרות.

פגשתי את המקום שמחבר. שממנו נבנה גשר בין שמאלנים לבין אנשים מימין, ונשים חרדיות, ומתנחלות וגברים. וככל שהשתדלתי פחות ופחות לשפוט ולנסות לקרבם לדעתי, כך הם התקרבו יותר בעצמם. והתקרבתי אני. ושכחו הקרבות. אלה שבתוכי, אני מתכוונת. וחזרה אליי התקווה, שאם בינינו פנימה נוכל, אפשר גם החוצה. אפשר גם עם הצד השני.

׳ומה זה יעזור שתשבו ותדברו על שלום?׳ אמא שלי שוב שואלת.
יעזור. אני עונה, יעזור יותר מאשר שנשב ונדבר על מלחמה.

אילוסטרציה: שאטרסטוק

עוד מהבלוג של מורן מישל

תצוגה מקדימה

גברים - תנו דרור לבולבולים שלכם

אני יושבת וצופה ברוני ריבר הגיבורה מדברת על מה שפשוט אי אפשר לתפוס. אונס. היא מתארת במילים את הרגעים שבהם גבר לקח את גופה לרשותו, עשה בה כרצונו, חדר אליה, הכאיב לה, התעלם...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

אישה בעקבות בשורה

״אמא, זה אני״ שמעה אביבה את קולו של קובי, בנה. היא לא חיכתה להודעה, לא המתינה לחיילים במדים שינקשו על הדלת. היא ידעה שהם יגיעו וידעה שקובי שוכב שם, כשפניו בחול. היא מיהרה לאסוף את המשפחה ולצאת לבית החולים. סמ״ר קובי...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אונס על הבר ב׳אלנבי 40׳

עדכון 15.8.16 באמת מזמן לא שמענו על זוועות ממועדון אלנבי 40, אבל  כמו שטענתי  בעבר - תמיד אפשר לסמוך עליו שימשיך לנהוג כמנהגו ושלא יתרחק לזמן רב מדי מהכותרות, ואכן הלילה שוב...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה