בתי הספר בשירות תרבות האונס

הבעיה העיקרית היא שבתי הספר לא מחנכים ילדים, לא מתאימים להם ולא חושבים צעד אחד קדימה על ההשלכות של פעולותיהם, ושלא ימרחו אותנו עם המכנסיים הקצרים.

מתוך הדף ״מפסיקות לשתוק״
כשהיתה בכיתה ה׳, קיבלה הגדולה שלי הערת התנהגות ראשונה בביה״ס. למה? משום שלבשה טייץ עד חצי הירך וסירבה להתקשר אליי שאביא טייץ ארוך. כשסיפרה לי הרמתי טלפון לסגנית המנהלת שלתדהמתי הסבירה שהבת שלי אמנם נפלאה, אבל אין לה כוח למלחמות עם כל פרחולה (סליחה על הצרפתית אבל כך במקור) שההורים שלה מסכימים למכנסיים כאלה ולכן האיסור גורף. לבנים, לשאלתי, אין הגבלה באורך המכנסיים. השיחה הסתיימה בשאגות (מצידי) ותירוצים ומחיקת ההערה (מצידה).

הייתי שמחה לו יכולתי לומר שאז החלה מחאת המכנסיים הקצרים, אבל לא. אז עוד חשבתי שמדובר בגחמה של בית הספר שלנו. חוצמזה, למרות שלי נשרף הפיוז להורים רבים לא הפריעה האפליה ולהורים אחרים לא הזיז שבנותיהם מגיעות במכתונים ( מכנסיים שהם תחתונים).

4 שנים חלפו מאז ואולי נתקלתם לאחרונה בפוסטים של נערות נגד האפליה הרווחת בבתי הספרלבנות אסור להגיע במכנסיים מעל קו הברך או בגופיות. לבנים, תודה ששאלתם, מותר.

הטיעונים נותרו עלבון לאינטליגנציה ולמערכת החינוך ׳זה מסיח את הדעת׳, ׳מושך את הבנים׳, ׳לא מכבד את בית הספר ואתכן׳ או הטיעון הפיוטי ׳מה את רוצה שיסתכלו לך על התחת?!׳.

מתוך הדף ״מפסיקות לשתוק״ מה את רוצה שבנים יסתכלו לך על התחת?! משרד ה״חינוך״ מחנך לחברה שוביניסטית

אני לא תמיד מתלהבת מהבחירות האופנתיות שלהם, וגם אצלנו בבית מתווכחים על אורך המכנסיים או חולצה שקופה/קצרה מדי ובהחלט יש גבולות, אבל מדברים. בבית הספר, לעומת זאת, אין כח לדיבורים אז קובעים חוקים מפלים, שמוציאים את האחריות מידי הילדים ושלא מחנכים.

רותם אלישע, תלמידת תיכון, הקימה בספטמבר השנה את הדף ״מפסיקות לשתוק – נלחמות למען החופש והשוויון״, שבו עולים הפוסטים האלה . שאלתי אותה על המחאה והישגיה.

״ בבית הספר שלי הקשיבו ואפילו תמכו ושינו. היום מותר להגיע עם מכנסיים קצרים אבל לא מדי, אבל גם לא מתחת לברך כמו בעבר, וזה תקף לשני המינים. אני והיועצת גם העברנו כמה פעמים שיעורי מגדר לכיתות. דיברנו על המחאה, על מודל יופי, הטרדות, הסכמה. נגענו בהרבה נושאים״.

ובמערכת הרגילה אין שיעורים כאלה?
״אין תכנית לימודית בנושא מגדר וחינוך מיני. יש ארגונים שמעבירים הרצאות בהתנדבות. תלמיד רואה הרצאה כזו פעםפעמיים בכל תקופת הלימודים, אם בית הספר מזמין. ״

שאלתי גם את המתבגרת שלי. אצלה היו שלושה ימים מרוכזים בחינוך מיני. שלושה ימים לאורך כל כיתה ח׳, שבה הילדים הופכים באחת לנערים.

רוב בתי הספר לא רואים שהבחירה לכסות את גופן של הבנות או להעניש היא גם הצהרה ברורה שמערכת החינוך מסירה אחריות מחינוך הילדים.

מתוך הדף ״מפסיקות לשתוק״ רותם אלישע – מובילה מחאה מגדרית ארצית: לא רק בנות בשורטס, גם בנים עם עגילים ולק מופלים

במלחמת החורמה של בתי הספר במכנסיים הקצרים חבוי המסר שנערות מזמנות לעצמן פגיעה מינית, שבנים ובנות אינם שווים, שהמשיכה שחשים לבני המין השני פסולה (על חד מיניות או בנים עם לק בכלל אל תשאלו), שבנים מסוכנים לבנות, שגופן הוא דבר שיש להחביא.

במקום לדבר ולחנך עוסקים במניעה, שכמובן לא מונעת דבר, משום שברגע צאתם משער ביה״ס עולים הנערות והנערים על אוטובוס לים או לקניון, לא לפני שהם עולים על הבגדים שאסורים בבית הספר. וכשזה קורהבאילו כלים הם מצוידים להתמודד עם מה שמתעורר בהם? למי אכפת. מחוץ לכותלי בית הספר הם כבר אינם באחריות המערכת והיא איננה חשופה, ולפיכך מסירה אחריות מהאנשים של המחר שיוצאים תחת ידיה.

לשאלתי למה היא ממשיכה במחאה כשבבית הספר שלה הדברים הסתדרו, רותם עונה שהדיכוי לא נגמר שם, ושהאפליה ממשיכה ברוב בתי הספר בארץ.

אז זו השליחות שלך עכשיו?
״נראה לי שכן״ היא עונה בפשטות מעוררת הערכה.

5 הבנות שלי אמנם שונות בתכלית זו מזו, אבל אני מלמדת אותן כלל אחד שתקף לכל הבנות בעולם למניעת פגיעה, והוא לא קשור לאורך המכנסייםאם מישהו פוגע בך תעשי הכל כדי לעצור את הפגיעה – תצרחי, תבעטי, תנשכי.

זה בדיוק מה שהילדות האלה עושות עכשיו דרך הדף של רותםצועקות, בועטות, מסרבות לפגיעה בזכותן לשוויון. אני מתפעלת ומתרגשת מהן ומחבריהן, ולצידם אנחנו ההורים צריכים לצעוק בקולי קולותהבנות שלנו לעולם לא מזמינות לעצמן פגיעה, הבנים שלנו אינם חיות ולדרוש מבתי הספר: בחרתם בחינוך – תחנכו!

כל הצילומים מתוך הדף ״מפסיקות לשתוק – נלחמות למען החופש והשוויון״