הבלוג של מורן מישל

רודפת צדק

אמא לחמש בנות מופלאות (ולא, לא קיוויתי לבן). עצמאית. בתחום התוכן והשיווק באינטרנט. מרצה ומעבירה סדנאות כתיבה ושיווק ברשתות חברתיות בעזרת תוכן, ממקימי ׳הסתדרות העצמאים׳, כותבת מאז ומתמיד, פעם חלמתי במילים על עתיד טוב יותר,... +עוד

אמא לחמש בנות מופלאות (ולא, לא קיוויתי לבן). עצמאית. בתחום התוכן והשיווק באינטרנט. מרצה ומעבירה סדנאות כתיבה ושיווק ברשתות חברתיות בעזרת תוכן, ממקימי ׳הסתדרות העצמאים׳, כותבת מאז ומתמיד, פעם חלמתי במילים על עתיד טוב יותר, עכשיו מחליפה חלומות במעשים.

עדכונים:

פוסטים: 230

החל מינואר 2011

אומרים שהאהבה מחכה מעבר לפינה, אבל כשהיא מחכה 16 שנה זה מפתיע. כל מה שאני אוהבת אצלו היום אהבתי גם אז, אז ממש מזל שהיא חיכתה…

10/08/2014

הסיפור שלנו הוא מסוג הסיפורים שמופיעים בעמוד אחורי בעיתונים בהתקרב ט״ו באב.
נפגשנו בכתה י׳, העברנו פתקים מאחורי הגב של המורה. בערב יום כיפור, מאוחר בלילה כשהרחובות התחילו להתרוקן הוא ליווה אותי הביתה, שלח לי הצעת חברות דרך חבר, הוא טוען שהתעלמתי, אני טוענת שלא היה חד משמעי, נשארנו ידידים, לפחות כך חשבתי. בדיעבד מסתבר שהוא עשה עלי חרם פרטי. נפרדו דרכינו ל14 שנים.

מקץ שנים חבר ביקש שאתקשר לברך אותו ליום הולדת לא עגול. אחר כך נפגשנו סתם בשם הנוסטלגיה, שוב העברנו מכתבים, הפעם לא היה גב של מורה. שוב נפרדו דרכינו.
כעבור עוד שנתיים, בחסות עלייתו של פייסבוק לשלטון, יום אחד קפץ לי חלון קטן עם תמונה שלו בתחתית המסך, התכתבנו מאחורי גבו של צוקרברג - אני מכאן, בראשית תהליך גירושין + 3 , הוא ממקום מושבו בניכר הרחוק – רווק + עציץ, ומאז הכל היסטוריה.

מאז נשאר בינינו הויכוח המיתולוגי סביב השאלה האם בגיל 16 התעלמתי ממנו, או שמא הוא לא היה מספיק ברור, אבל על דבר אחד שנינו מסכימים - המציאות עולה על כל דמיון.

תמונה 2-2

צילום: נאוה ריץ

5 דברים שאני מאוהבת בהם אצל אהובי

  1. הריח שלו – מהחיבוק הראשון התמכרתי. לא יודעת מה זה - זה לא אפטרשייב, ולא דאודורנט, גם אי אפשר יותר לטעון לראשית המאוהבות והפרומונים כי חלפו שנים, לפעמים, כדי לשלול אפשרות של כימיקלי ריח אחרים אני מחליפה לו את סוג הסבון בסתר- אבל זה נשאר תמיד. הריח שלו זה הדבר הכי ממכר שפגשתי בחיי.
    לצערי זו לא הזמנה להתנסות אישית, תצטרכו לסמוך על המילה שלי כאן.

  2. המילים שלו – מצחיק, הוא איש די שתקן, אבל עבור מי שהכתיבה היא המפלט שלה כל חייה, איש שיודע לכתוב כמו שאהובי כותב זה פשוט המספר הזוכה בפיס. הוא לא משתמש בהרבה מילים, אבל כל מילה שלו קולעת בול בשבילי.
    את השנתיים הראשונות לשיבתנו זה לזרועות זו בילינו בשתי יבשות שונות, המקלדת היתה לנו ידיים לגשש, וגשר מעל הבדלי השעות. הוא כותב אינטליגנטי, מצחיק ורגיש. בכל מקום שאתקל בפתקה שלו אדע ישר שהוא כתב אותה, ואפילו כתב היד שלו לבדו, שכמעט לא השתנה מכיתה י׳, גורם לכל פתק זניח להעלות חיוך על שפתיי. 

  3. הצחוק שלושיטת הניקוד של אהובי לגבי כל דבר היא עד כמה הדבר מצחיק. הוא האיש שלי שמודד את העולם לפי מידת מצחיקותו ומקיף את עצמו באנשים שמעלים את הרף. ההומור והצחוק הם השפה המשותפת והפרטית שלנו, הוא צוחק יותר כאשר אני צוחקת, כשהוא צוחק אני מתגלגלת מצחוק.

  4. המוסיקה שלו – בכיתה י׳ הוא לא ידע שהדבר שהכי מושך אצלו הוא הקרן שלו. קרן יער, כאילו
    אני אוהבת מוסיקה, אני אוהבת עוד יותר אנשים שמוסיקה היא חלק מחייהם. מהרגע הראשון ביחד המוסיקה היא חלק בלתי נפרד מאיתנו.
    קצת אחרי שחזרנו זה לזו סיפרתי לו שאני זוכרת יום רחוק שבו ביקרתי בחדר נעוריו והוא ניגן בשבילי על הקרן, אני זוכרת את האצבעות שלו נעות, זוכרת את הצליל. גם היום כשהוא מנגן בבית הלב שלי מתרחב ואני מאוהבת פי אלף, וכשהוא מופיע, בשבילי כאילו אין אף אחד אחר על הבמה מלבדו, אני כולי בו - כאילו אנחנו בחדר נעוריו ביום אחד רחוק, ואני רואה רק את האצבעות שלו נעות והצליל מרחיב לי את הלב והאהבה.

  5. האהבה שלנו – אני חושבת שרק כשהתאהבתי בו למדתי באמת לאהוב.
    הוא אומר שהאהבה שלנו היא הדבר הכי בטוח בעולם, שאין בכלל שאלה לגביה. אני לעומתו תמיד שואלת שאלות.
    אבל במסע שלי למלכת המדבר פתאום הבנתי שלמרות כל מה שנשאר מאחורי בבית – הבנות, הטילים, המשפחה, המצב, הכלב והדגים – הכי מהכל אני מתגעגעת אליו. לאין שאלה בכלל. אני מתגעגעת לתחושה של האהבה שלו. לתחושה של המקום הכי בטוח בעולם. לתחושה הברורה שאני כבר יודעת לאהוב. ושעכשיו תורי. עכשיו תורי לאהוב.

    תמונה 2-1

    לקלקל את האידיליה? הנה:
    דבר אחד שאני, אמממ… פחות אוהבת אצל אהובי -

    white-rabbit-with-watch-1למדתי את זה עליו די מהר – יש לו טיימר פנימי נפיץ משלו.
    אני אוהבת להיות עם אנשים, לשוחח, לקשקש, לשהות במקומות, להיפרד באריכות (כל פרידה לשלום בסוף ארוחה אצל אמא שלי אורכת כמשך הארוחה) .
    אני קוראת לו ׳הארנב הלבן׳- זה מעליסה בארץ הפלאות, ששעון תלוי מכיסו והוא ממהר כל הזמן לשום מקום אחר. מרגע שצלצל השעון הוא כבר בדלת ואין שהות למילת פרידה, בטיול בחו״ל הקצב מסחרר ואין מקום לסטיות בתכנית – יש עוד אתרים שלא הספקנו! לא נספיק!
    למדתי לחיות עם הארנב הלבן שלי, לפעמים אני ממהרת קצת יותר, לפעמים הוא מחכה בסבלנות מאומצת עד שאוזניו מאדימות, לפעמים הוא מתמסר איתי להפסקת קפה בסמטה שלא כתובה בשום מדריך, אבל עכשיו אסיים כאן מהר – אחרת אין סיכוי שהוא יקרא את זה עד הסוף :)

    ט״ו באב שמח לכולנו. עכשיו הזמן לאהוב.

עוד מהבלוג של מורן מישל

תצוגה מקדימה

גברים - תנו דרור לבולבולים שלכם

אני יושבת וצופה ברוני ריבר הגיבורה מדברת על מה שפשוט אי אפשר לתפוס. אונס. היא מתארת במילים את הרגעים שבהם גבר לקח את גופה לרשותו, עשה בה כרצונו, חדר אליה, הכאיב לה, התעלם...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

אישה בעקבות בשורה

״אמא, זה אני״ שמעה אביבה את קולו של קובי, בנה. היא לא חיכתה להודעה, לא המתינה לחיילים במדים שינקשו על הדלת. היא ידעה שהם יגיעו וידעה שקובי שוכב שם, כשפניו בחול. היא מיהרה לאסוף את המשפחה ולצאת לבית החולים. סמ״ר קובי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

אונס על הבר ב׳אלנבי 40׳

עדכון 15.8.16 באמת מזמן לא שמענו על זוועות ממועדון אלנבי 40, אבל  כמו שטענתי  בעבר - תמיד אפשר לסמוך עליו שימשיך לנהוג כמנהגו ושלא יתרחק לזמן רב מדי מהכותרות, ואכן הלילה שוב...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה