זכויות אדם, עלק!

שתי שיחות מסוקרים הציתו לי את הכעס שנרדם מדי פעם, כי הזכויות שלנו לא באמת מעניינות אף אחד שאמור לטפל בהן, והדעות שלנו במיוחד לא מעניינות אותם, לא אם הן לא משרתות את מטרותיהם. התעצבנתי.

shutterstock

טלפון. נו, זה של הבית, של פעם, מצלצל.
לועסת מסטיק על הקו ״מדברת מהמכון של מינה צמח, עורכים סקר על ישראלים ופלשתינים, תהיי מוכנה לענות?״
אני מוכנה.

היא עוד לועסת.
האם אני מפחדת מטרור?
האם אני דואגת למשפחתי?
האם אני מאמינה בזכויות אדם?
האם פלשתיני יכול להיות רגיש? נחמד? אמפתי? חכם?
האם אני כועסת עליהם?
האם אני מאמינה שלפלשתינים מגיעות זכויות אדם?
האם אני מסכימה להכרה הדדית?
האם צריך לפנות התנחלויות?
האם אני מסכימה לפגיעה בזכויות האדם של פלשתינים?
האם אני מבינה אותם?
וכמה כסף אני מוציאה בחודש?
ולאיזו עדה אני שייכת?
ולאיזו מפלגה הצבעתי?
ולמי אצביע?

עניתי על הכל, והיא עוד לועסת.
אני חשה שהיא לא מרוצה מהתשובות שלי, סוקרת נייטרלית אבל לא מרוצה ממני.
אחרי שעזרתי לה הלקריא לי חלק מהשאלות שלא הבינה, היא עוד לא מרוצה.

סוגרת את הטלפון.
חצי שעה חולפת.
טלפון, נו, זה של הבית, של פעם, שוב מצלצל.
הפעם הוא עונה.
שאלות שאלות שאלות, התנחלויות, זכויות אדם, מוכנות לשלום, ירושלים הבנויה.
וכמה אתה מרוויח?
יש ילדים אדוני? – יש.
נשוי? לא נשוי.
אז גרוש? – לא גרוש.
אלמן? – לא אלמן.
אז נשוי? – נשוי לא , ילדים כן.
לא נשוי, לא גרוש, לא אלמן ויש ילדים?
אז מה אתה?

בטח גרסה את הסקר שלו. זכויות אדם, זכויות אדם, אבל אדם חייב שתהיה לו הגדרה.

ואז חדשות, ערוץ מרכזי, זה מטיח בזה, זה מסריח על זה.
ואני מבינה למה שאלו בטלפון, ולא שאכפת להם אם אני רוצה שלום או מפחדת, ולא שמעניינות אותם זכויות האדם שלי לחיות ולהתחתן כמו שאני רוצה כדין ולא כדת יותר משל פלשתיני, ולא אכפת להם כמה אני מרוויחה וכמה עולה לי האוכל בחודש, או אם אני מאמינה באלוהים.
הם אלוהים. אחד מהם לפחות. בעיני עצמם בכל אופן.
יכולתי לסכם נפלא באנגלית – Human, right…
אבל אסתפק בשפת הקודש: זכויות אדם בתחת שלי!