הבלוג של מורן מישל

רודפת צדק

אמא לחמש בנות מופלאות (ולא, לא קיוויתי לבן). עצמאית. בתחום התוכן והשיווק באינטרנט. מרצה ומעבירה סדנאות כתיבה ושיווק ברשתות חברתיות בעזרת תוכן, ממקימי ׳הסתדרות העצמאים׳, כותבת מאז ומתמיד, פעם חלמתי במילים על עתיד טוב יותר,... +עוד

אמא לחמש בנות מופלאות (ולא, לא קיוויתי לבן). עצמאית. בתחום התוכן והשיווק באינטרנט. מרצה ומעבירה סדנאות כתיבה ושיווק ברשתות חברתיות בעזרת תוכן, ממקימי ׳הסתדרות העצמאים׳, כותבת מאז ומתמיד, פעם חלמתי במילים על עתיד טוב יותר, עכשיו מחליפה חלומות במעשים.

עדכונים:

פוסטים: 230

החל מינואר 2011

זה פוסט שהוא אנטי תזה לבייבי בום, על חיים קטנים מאוד שתחילתם לא מצטלמת טוב. זה פוסט של 3 אמהות שמבקשות להפיח תקווה אצל הורים לפגים, שדרך ארוכה עוד לפניהם, ואת דרכם ביקשנו להאיר בתקווה, ולחזק בידיעה שעבור רבים המסע מסתיים בהצלחה. זה פוסט קצת ארוך, על מסע שתחילתו בכאב וסופו בשמחה.

20/01/2014

״נו, בבקשה..” אני מגייסת את הטון הכי מתרפק ומשכנע, ״בוא נעשה רק עוד אחת ודי. מבטיחה שיותר לא אבקש״אני מצליחה להעלות חיוך על פניו, יודעת שאולי יהיה קשה, אבל די בטוחה שאצליח, שאקבל מה שאני רוצה.

אני אמא ל4 בנות. 4 הריונות ספונטניים, 4 לידות טבעיות, סך כולל של שעתיים וחצי בלידה פעילה, ובהן לידה אחת חטופה שנגמרה באמבטיה בבית.
אני זוכרת את הקסם שבגילוי הריון
, רביעי כראשון, ואת תחושת הפלא ההולמת בכל פעם שקיבלתי לחיקי תינוקת חדשה. אבל רק לאחרונה הכתה בי ההכרה שזה לא מובן מאליו. שחיים חדשים הם הכמיהה הטבעית של כל זוג כמעט, אבל שלא עבור כולם הגשמתה מובנת מאליה. לא כולם מקבלים מה שהם רוצים או איך שהם חלמו.

לפני כמה שנים, כשאהובי נכנס לחיי, הכרתי את אלינור ואוהד, חברים שלו. התאהבתי בהם מהר מאוד. הם זוג שפשוט נועד להיות הורים, ודרכם הכרתי מקרוב את הכמיהה והכאב בהורות בלתי מושגת, עד שהיו פעמים שהתפללתי בשקט שהפעם ״יידבקו ממני״.

השנה פגשתי בלקוחה, שהפכה לחברה. צלמת מדהימה, עצמאית בשטח, ואמא לתאומות בנות שנה. יחד חיפשנו את התחום שדרכו תוכל לטפח פן חברתי וערכי בסטודיו שלה, והיא הציגה בפני את הקשר שלה לחוויית הלידה הלא אידיאלית, להורות שאינה מובנת מאליה, והאהדה הרבה שלה להורים לתינוקות פגים.

נלי שלי עם אלינור ואוהד, לפני שנה / צילום- אבא של נלי

זה פוסט טיפה ארוך אבל שווה קריאה, ואני שמחה לארח בו אלינור אהרון בן אבי - היום, סופסוף, אמא של אביגיל, שהיא פלא הבריאה בכל מובן. ואת קרן דניאלי-קאסנר- אמא של רוני ונוגה, שמספרת על התחושות בלידת תינוק שאי אפשר לחבוק ברגע שיצא לאויר העולם.

ביחד, אנחנו מקוות להדליק נקודת אור לאמהות שתינוקותיהן מחכים בפגיות לרגע שבו יוכלו לחזור הביתה, לחזק אותן וגם להגביר את המודעות בקרב אמהות כמוני, לכך שלא כולן נהנות מהתחלה קלה, כך שמי שתוכל להירתם ולתמוך, לחזק במבט אוהד – אפילו לא חברות קרובות, אלא אמהות שהיא פוגשת בבית היולדות לצידה – תדע שיש בכך צורך של ממש.

לבסוף, תמצאו כאן הצעה מיוחדת מהסטודיול׳ה צילום של קרן, שמיועדת להורים לתינוקות שנולדו פגים, כי היא מאמינה שאת רגעי האושר איתם, יותר מכל תינוק אחר, חשוב לנצור.

פלא פלאים
הסיפור של אלינור

שש שנים של טיפולים, של ציפיות, של אכזבות הביאו בסופן נס. נס של ממש.
תינוקת אחת יפיפייה
. קטנטנה ומושלמת. כזאת ששווה לחכות בשבילה כמה שצריך ועוד יותר.

9/9
סוף שבוע
26 להריוני הנעים, החלק והמאושר.
מוצאת את עצמי בחצות ליל סוף
-קיץ יפה וחמים מאושפזת במחלקת טרום לידה בבית חולים איכילוב. ככה לכמה ימים, רק ליתר בטחון.. בשל דינמיקה צווארית וצירים מוקדמים, שבכלל לא חשתי בהם.

יומיים אח״כ, 6 בבוקר, אני מתעוררת למים שפוקעים מתוכי בזרם כזה, כמו פנצר בגלגל ים..
׳מה זה
? יש לי ירידת מים? אני בלידה?׳ שאלתי את אחת האחיות.
בדיקה אחת של רופא
, והנה אני מועברת לחדר אחר, קרוב יותר לעמדת האחיות, מחוברת לאינפוזיה ומודיעים לי בחיוך שמעכשיו אני נשארת פה עד הגמר.
כן
כן.. עד הלידה.
ואני בכלל תכננתי
סיור בלניאדולידה טבעיתצילומי הריון במים..
תכננתי
ומה קיבלתי?

ארבעה שבועות בשכיבה מלאה, 3 ליטרים מים ביום, היגיינת שיא, מדיטציית אעשה כל מה שתלוי בי כדי שתישארי בפנים“, הרבה תהילים ושיחות עם אלוהים, אנטיביוטיקה חמישה ימים, אנה קרנינה אחת, אולטרסאונדים שלושה, בדיקות חום ולחץ דם פעמיים ביום, מוניטור כל שמונה שעות, בדיקות דם יום כן יום לא..שפע ביקורים איכותיים של משפחה וחברים, בעל אחד מסור במיוחד והרבה זמן איכות עם עצמי.

8/10
שבוע
31. יום שלישי.
בדיוק כשחשבתי מה יהיה על הווריד המסכן
, ועד מתי אשאר תקועה בשלב 70 בקנדי קראש,
היא סימנה לי
.
12 שעות ניסיתי לשכנע אותה להישאר בפנים, עוד קצתואז הרמתי ידיים.
As you wish…

ביס חטוף בפיטם של אתרוג (סגולה ללידה קלה) וכעבור שעתיים אני אחרי.
ב
4:20 לפנות בוקר, בלידה רגילה, יצאה מהבטן שלי 1.708 קג של פלא פלאים, והוכנסה מיד לתוך אינקובטור שהובל לחדר מספר 1. טיפול נמרץ פגים.

אביגיל, ביום היציאה מהפגיה

עכשיו מתחילים לעבודחמישה שבועות של השגחה פרטית עוברים להם בפגייה, אני מתמכרת לשאיבת חלב ואנחנו זוכים לסטאזמכובד בהורות למתחילים.

11/11
היה לא קל
, אבל הגענו לשבוע 36 ולמשקל יפה של 2.345 קג.
הללויה
!
חוזרים הביתה
.
הפעם שלושה
.
ברוכה הבאה הביתה אביגיל.

אושר גדול. שמחת שיא. אהבת אין קץ.
זהו. זכיתי.
תודה לאל!
אני אמא.

זהו. זכיתי. תודה לאל, אני אמא... / צילום- קרן דניאלי קאסנר

בייבי… בום
הסיפור של קרן

בחודש מאי 2012, חודש בלבד מהצעת הנישואים, גיליתי שאני בהריון.
פיפי על מקלון
, בדיקת דם, ותור לרופאת הנשים.

אל הבדיקה הראשונה הלכתי לב, כי׳מה כבר רואים בשבוע 7….?׳
אבל בעודי שוכבת על המיטה
, מרוצה מהאישור שרואים דופק, זה בא…. “רגע, רואים פה 2!!!”
התרגשות שאי אפשר לתאר
.

מהיום בו גיליתי שמדובר בהריון רב עוברי, עברתי הכנה לסיכוי מאוד גבוה שאלד פגים.
בשבוע
28 התאשפזתי לראשונה במחלקת טרום לידה, להריון בסיכון, בביח איכילוב בגלל צירים מוקדמים ועוד צרות ששמורות להריון שכזה.
עם סדר היום של המאושפזות במחלקה הגעתי להדרכת פגייה
, אותה עברתי פעמיים, שם עושים כל מה שניתן כדי להכין כל אישה נפשית להתמודדות עם לידת פג. אבל היה לי ברור שיש גבול למידת המוכנות שאפשר להגיע אליה.

השבועות עברו, והגעתי לשבוע 38. הערכות משקל טובות ותקינות.
יש
!! היה ברור שעל הפגייה אנחנו מדלגים.

ב 27 בדצמבר הגעתי אחרי מקלחת, רגועה ונינוחה, לניתוח קיסרי מתוכנן.
בשעה
13:14 נולדה רוני, וב 13:16 הגיחה נוגה לעולם.
אבל הרוגע שהגעתי אתו ללידה הופר מיד כשיצאתי מחדר הניתוח
.
במסדרון חיכה לי בעלי וסיפר שהתינוקת הראשונה נולדה בריאה ושלמה
, במשקל 2.600. אך התינוקת השנייה נולדה במשקל 2.800 במצוקה, ואחרי החייאה הועברה מיד לטיפול נמרץ פגים.

הלם.
צדקתי – יש גבול למוכנות שאפשר להגיע אליה
.
בכל השעתיים ששהיתי בהתאוששות לא הפסקתי לבכות
. אי אפשר לתאר את המחשבות שמתרוצצות בראש, את הפחדים, האימה.
הדבר הראשון שביקשתי כשיצאתי היה לראות את התינוקת
. אבל אין כניסה לכיסאות גלגלים לפגיה, בגלל החיידקים שעלולים להזיק לפגים הקטנטנים, ומי יכולה ללכת שעתיים אחרי ניתוח?

בינתיים הביאו אלי את התינוקת הבריאה. או כמו שתיקרא לאורך ימים - “קאסנר 1″.
זו הרגשה כל כך חצויה
מצד אחד- דבר מדהים מונח בידיים שלי. התינוקת שלי. אני רוצה לשמוח, להיות רגועה, לאהוב את התינוקת שרק עכשיו פגשתי, אבלהמחשבה נודדת אל התינוקת ששוכבת בטיפול נמרץ, ושלא ראיתי.

כשנכנסנו אל תוך הלילה התקשר הרופא מהתינוקייה, וכאילו לא די היה ליום אחד - בישר לי שגם התינוקת הראשונה עוברת לטיפול נמרץ.
לא הייתה ברירה
. קמתי והלכתי לפגייה.

קאסנר 1 וקאסנר 2. רוני ונוגה בטיפול נמרץ פגים.

הלם חיי.. לא משנה כמה מכינים אותך, אין דרך בעולם לקבל את מראה התינוק שלך בתוך אינקובטור, מחובר לצינורות, וצפצופים ברקע. אין תמונה שיכלו להראות לי קודם כדי שאוכל לעכל את מראה בנותיי שם.

8 ימים היינו בטיפול נמרץ. אחד המקומות הקשים שעברתי בהם בחיי. טלטלות נפשיות עצומות, פחדים ודאגות, ולצדי הורים טריים חרדים, באותה סירה.
סביבנו תינוקות שנושאים רק שמות משפחה
, ולא משנה כמה זמן הם שם ושכבר יש להם שמות ושהם אנשים לכל דבר עבור הוריהם. תינוקות במשקלים דמיוניים. 754 גרם. 987 גרם. תינוקת משלישיה, שנמצאת שם כבר חצי שנה, כששני אחיה השתחררו מזמן.
רוני ונוגה
, ׳קאסנר 1׳ ו ׳קאסנר 2׳ בלשון הפגייה, היו ממש ענקים קטנים מול כל הזערוריים האלו, שנלחמו בגבורה על חייהם.

קרן עם נוגה ורוני / צילום- מור קצמן, לסטודיול׳ה צילום

מתנה לחיים
רוני ונוגה התגברו ויצאו מהפגייה בשלום
.
אבל עכשיו
, כשאני חוגגת שנה לנס הפיכתי לאמא שלהן, החלטתי שאני צריכה לתת משהו לתינוקות הגיבורים האלה, שנאבקים, מעלים גרם אחרי גרם, מתחזקים, ולהוריהם שנלחמים בכל כוחם על החיים העדינים האלו, ייקח כמה שייקח, עד שהם זוכים לצאת מהפגייה ולהשתלב בחיי המשפחה.

אני יודעת שהפגייה לעולם תישאר בזיכרון. אבל החיוך הראשון, הצחוק הראשון, הצעד הראשון – יש בהם כוח לעמעם כל זיכרון כואב.
כצלמת אני מתעדת את התינוקות הגיבורים האלה
, ואת משפחותיהם, ובוחרת להראות שרוב הפגים גדלים ושוכחים שהיו כאלה, לספר את סיפור החיים וההצלחה שלהם.

אני מזמינה אתכם לשתף הורים לילדים שנולדו פגים ולהזמין אותם ליהנות מ 30% הנחה על כל הצילומים בסטודיול׳ה צילום, כדי לאפשר להם לשמור את הרגעים היקרים לתמיד.
סטודיול׳ה צילום – קרן דניאלי

עוד מהבלוג של מורן מישל

תצוגה מקדימה

גברים - תנו דרור לבולבולים שלכם

אני יושבת וצופה ברוני ריבר הגיבורה מדברת על מה שפשוט אי אפשר לתפוס. אונס. היא מתארת במילים את הרגעים שבהם גבר לקח את גופה לרשותו, עשה בה כרצונו, חדר אליה, הכאיב לה, התעלם...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

אישה בעקבות בשורה

״אמא, זה אני״ שמעה אביבה את קולו של קובי, בנה. היא לא חיכתה להודעה, לא המתינה לחיילים במדים שינקשו על הדלת. היא ידעה שהם יגיעו וידעה שקובי שוכב שם, כשפניו בחול. היא מיהרה לאסוף את המשפחה ולצאת לבית החולים. סמ״ר קובי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

אונס על הבר ב׳אלנבי 40׳

עדכון 15.8.16 באמת מזמן לא שמענו על זוועות ממועדון אלנבי 40, אבל  כמו שטענתי  בעבר - תמיד אפשר לסמוך עליו שימשיך לנהוג כמנהגו ושלא יתרחק לזמן רב מדי מהכותרות, ואכן הלילה שוב...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה