הבלוג של מורן מישל

רודפת צדק

אמא לחמש בנות מופלאות (ולא, לא קיוויתי לבן). עצמאית. בתחום התוכן והשיווק באינטרנט. מרצה ומעבירה סדנאות כתיבה ושיווק ברשתות חברתיות בעזרת תוכן, ממקימי ׳הסתדרות העצמאים׳, כותבת מאז ומתמיד, פעם חלמתי במילים על עתיד טוב יותר,... +עוד

אמא לחמש בנות מופלאות (ולא, לא קיוויתי לבן). עצמאית. בתחום התוכן והשיווק באינטרנט. מרצה ומעבירה סדנאות כתיבה ושיווק ברשתות חברתיות בעזרת תוכן, ממקימי ׳הסתדרות העצמאים׳, כותבת מאז ומתמיד, פעם חלמתי במילים על עתיד טוב יותר, עכשיו מחליפה חלומות במעשים.

עדכונים:

פוסטים: 231

החל מינואר 2011

אולי די עם המירוץ לטבעת? אולי לפחות תעצרו לרגע ותחשבו למה בכלל אתן רצות והאם לשם אתן רוצות להגיע? אולי כשתפסיקו לרוץ תוכלו למצוא? ומה? באמת יהיה כל כך רע אם פשוט תמצאי מישהו שיהיה לך טוב איתו ותחיי לצידו את כל החיים בלי טבעת ובלי שטר מכר מהרב??

09/02/2012

בכל תחום מתחומי חיינו הכל סביבנו משתנה.
התהפוכות שעבר העולם, לפחות בשלושים ושלוש השנים בהן אני באזור, מגמדות אפילו את הישגיה של המהפכה התעשייתית, ורק דבר אחד לא מראה סימנים של שינוי, בטח לא כאן בארצנו הקטנטונת – תמיד יחפשו לך טבעת על האצבע, ומשום שכך- תמיד נמשך המירוץ אחר הטבעת. ואף אחד לא עוצר לרגע לשאול – מה לעזאל הטעם?! והכי גרוע – איזה מסר יש בזה מאיתנו לחיים של עצמנו – נשים עצמאיות, חזקות ומתקדמות??
כאילו שיש ביכולתם של טבעת או התואר “נשואה” להעלות ערכה של אישה בעיני החברה או בעיני עצמה…

ואני, לדאבוני, האחרונה שיכולה למתוח ביקורת, כיוון שכבר בגיל 21 עמדתי מתחת לחופה שבניתי בבוקר חתונתי במו ידי, וכעבור 9 שנים כבר עמדתי ברבנות – בבוקר גירושי, כשהסתיימו הנישואין שגם פירקתי במו ידי.

הפנטזיה הזו על חתונה, שמלה לבנה, טבעת וערימות של תשומת לב, היא פשוט פיתוי גדול מדי.
מה שלא לקחתי בחשבון הוא כמה עלובה נראית השמלה הלבנה בשוליים מלוכלכים בסוף הערב, איזה ריק נוצר כשהחגיגה נגמרת ואת נשארת במקום שלא ברור לך מה את עושה בו, וכמובן – שהכסף ששילמנו בסופו לכל בעלי המקצוע, שרק חיכו שהערב יסתיים, פשוט לא חוזר.

אלא שבפרק ב’ כבר חושבים על הדברים אחרת. נישואין וחתונה הם דבר שבוחנים ולא מקבלים עוד כאקסיומה, כפי שהיו בעבר, וההבנה של מה היא זוגיות ומה היא דורשת, מעלה סימן שאלה גדול בעניין הטבעת ומידת נחיצותה.
ובסוף מבינים, לפחות אני הבנתי, שכל ערב שבו אני נכנסת למיטה לצד בן זוגי, ועדיין אוהבת אותו ומודה על כך שהוא שם, הוא נכס שאי אפשר לעגן בשום כתובה ובנוכחות אף עד.
אולי, (הלוואי), יש כאלה שמשכילים להבין את זה כבר בפרק א’…

הרי את

הרי את אישה מתקדמת.
הרי את מזמן יודעת מה ערכך ומה את שווה.
הרי את יודעת שלא תסתפקי בפחות ממה שאת שווה.
הרי את יודעת שכל חתונה שהיית בה היתה גדולה מדי, יקרה מדי ולא נוגעת בלב העניין.
הרי את יודעת שעבור למעלה ממחצית מהאורחים שתזמיני, החתונה שלך תהיה תיק ולא שמחה.
הרי את יודעת שטבעת איננה תעודת ביטוח.
הרי את יודעת ששניים מכל שלושה זוגות נשואים מתגרשים.
הרי את יודעת שבסופו של דבר אי אפשר להחזיק אף אחד בכוח – מי שרוצה להישאר נשאר, ומי שלא – לא.


חייבים אלטרנטיבה

קודם כל – תמצאי את האחד. שיתפוצץ השעון הביולוגי. ושהדודות ייקחו כדור אם קשה להן להירגע. ואם זרים ברחוב מציקים לך – גשי לחנות הקרובה ורכשי לך טבעת. זה ייקנה לך שקט לזמן מה.
ואני לא אומרת שבאופן גורף צריך להפסיק להתחתן. רק שלאור כל הנתונים בשטח, אנחנו יכולות להרשות לעצמנו להיזכר שזו לא המטרה אלא האמצעי.

ד”ר גריי וד”ר שפרד התחתנו חתונה הכי רומנטית על פוסט איט! (פוסט איט!!!), ורק כאשר הכניסו את הממסד ביניהם והלכו להירשם כנשואים- הכל הלך והתדרדר.
אז מה אם זו רק סדרת טלוויזיה, ועוד אמריקאית, זה לפחות מציג את האפשרות שיש אפשרות אחר, (לפחות אי-שם, מעבר לים, במקום נאור בו מופרדת הדת מהמדינה..)

אז נכון, יש מי שטקס הנישואין משמעותי עבורם מאוד, אלו גם האנשים שיתייחסו אל נישואיהם בכובד ראש, ולו רק בזכות קיומו של הטקס.
האחרים, שעבורם המסיבה היא שחשובה (שלא לומר הווידאו מהמסיבה) – צריכים להתעקש למצוא את הדרך למסד את זוגיותם וזכותם להתקיים כמשפחה בארץ הזו, מה שעדיין לא מוסדר במדינתנו המפגרת מעט, אבל לא מהווה סיבה טובה מספיק ללכת אצל הרב ולקבל תעודה.

באושר ובעושר

בעצם, זו לא לגמרי ביקורת, (למרות שיש לי הרבה ממנה), אלא יותר ניסיון לגרום לנו להרים את הראש מעל הבורקס או התור לבופה.

השבוע העליתי זיכרונות עם חברה יקרה, שנישאה עוד יותר צעירה ממני, ושביחד – לפני שנים רבות, החלטנו להצטרף למה שלא הצלחנו להביס, והקמנו עסק לעיצוב אירועים. מה יש? הרי ידוע שזו תעשייה שמגלגלת אוקיינוסים של כסף.

אז ככה הסתובבנו, שתי ילדות בנות 22, עם מזוודה ואלבומי תמונות של חתונות של אחרים, ועשינו יד אחת עם כל הזוגות שהיו מוכנים לשלם לנו אלפי שקלים רק כדי שהבד שיעטר את החופה שלהם יהיה כזה ולא אחר, ושעל השולחן, שסביבו ירכלו עליהם אורחיהם, יהיה מונח סנטר-פיס שיצא פצצה בתמונות. (אה! וכדי שהאמא של החתן והאמא של הכלה יוכלו לנהל תחרות סמויה על מי נראית שווה יותר בשמלת ערב איומה, ולהחזיר לאורחיהן על כל הפעמים שבהן הזמינו אותן לחתונות הילדים ).

ואני יכולה להישבע, ולשמחתי שותפתי היא עדתי, שבאף חופה שעיצבנו לא הבטחנו את חייו המאושרים של הזוג. ויותר מכך, אני יכולה לספר שהיו שם כמה הכנות ותכנוני חתונות בין הררי מזומנים,  שהסתיימו גרוע מכפי שהתנהלו גירושי שלי. (מה שהעלה בי את המחשבה שמא נפתח מחדש את מה שהיה לנו פעם “עיצובים מאהבה”  כ”גירושים מאהבה” ?! )

תנאי תשלום

אם זה תפס – זה יהיה 5000 ₪ על הייעוץ, תודה. ועדיין יצאתם ברווח גדול.

ואם בכל זאת קשה להתנתק מהתלם והולכים על אוכל, שתייה גבר, אישה – לפחות צמצמו. עזבו אתכם מהפקות “מעושרות”, אושר הן לא מבטיחות, אך הן כן יבטיחו את הצטרפותכם למחאת העגלות במהרה בימינו, וקושי כלכלי ידוע גם כשבר הקשה ביותר לחיי נישואין. לא חראם?!

עוד מהבלוג של מורן מישל

תצוגה מקדימה

גברים - תנו דרור לבולבולים שלכם

אני יושבת וצופה ברוני ריבר הגיבורה מדברת על מה שפשוט אי אפשר לתפוס. אונס. היא מתארת במילים את הרגעים שבהם גבר לקח את גופה לרשותו, עשה בה כרצונו, חדר אליה, הכאיב לה, התעלם...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

אישה בעקבות בשורה

״אמא, זה אני״ שמעה אביבה את קולו של קובי, בנה. היא לא חיכתה להודעה, לא המתינה לחיילים במדים שינקשו על הדלת. היא ידעה שהם יגיעו וידעה שקובי שוכב שם, כשפניו בחול. היא מיהרה לאסוף את המשפחה ולצאת לבית החולים. סמ״ר קובי...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אונס על הבר ב׳אלנבי 40׳

עדכון 15.8.16 באמת מזמן לא שמענו על זוועות ממועדון אלנבי 40, אבל  כמו שטענתי  בעבר - תמיד אפשר לסמוך עליו שימשיך לנהוג כמנהגו ושלא יתרחק לזמן רב מדי מהכותרות, ואכן הלילה שוב...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה