הבלוג של מורן מישל

רודפת צדק

אמא לחמש בנות מופלאות (ולא, לא קיוויתי לבן). עצמאית. בתחום התוכן והשיווק באינטרנט. מרצה ומעבירה סדנאות כתיבה ושיווק ברשתות חברתיות בעזרת תוכן, ממקימי ׳הסתדרות העצמאים׳, כותבת מאז ומתמיד, פעם חלמתי במילים על עתיד טוב יותר,... +עוד

אמא לחמש בנות מופלאות (ולא, לא קיוויתי לבן). עצמאית. בתחום התוכן והשיווק באינטרנט. מרצה ומעבירה סדנאות כתיבה ושיווק ברשתות חברתיות בעזרת תוכן, ממקימי ׳הסתדרות העצמאים׳, כותבת מאז ומתמיד, פעם חלמתי במילים על עתיד טוב יותר, עכשיו מחליפה חלומות במעשים.

עדכונים:

פוסטים: 230

החל מינואר 2011

לפעמים תחושת ההחמצה על כל מה שאין מרגישה כל כך חזק שאני כמעט שוכחת להודות על מה שיש. לעתים נדירות ויקרות יותר דווקא תחושת התודה על מה שאין כל כך גדולה שכל דבר שיש בחיי גדל לאורה ומזכיר עד כמה יקר ערך הוא.

25/01/2011

אם אני צריכה להחליט מראש מהו המסר שלי (ואני צריכה) אני מניחה שזה יהיה ‘תודה על מה שלא נתת’.

אני לא איזו רוחנית גדולה שניזונה מעשבים וכוונות טובות, בכל יום אחר אני יכולה לקטר מכאן ועד מחרתיים על כמה הרבה יותר קל היה לו היה לי יותר כסף, יותר זמן, בעל עשיר, מכון יופי ,מכון כושר, מכון אושר…

אבל אתמול, בעודי משוטטת ברחובות שטופי השמש של העיר הגדולה, בין שוק אחד לשוק אחר, בין ניחוחות קפה טחון טרי לארומת אספרסו מעודן, עם האיש שלי לצדי, בלי מיילים, בלי חשבונות, בלי גרם מיותר של דאגות – האושר הכה בי, ככה, ספונטני, בלי שהייתי מוכנה לזה – פתאום לא היה חסר לי כלום.

ביומיום אני מאוד מודעת לתעשיית טיפוח תחושת הקיפוח, זו שכל תפקידה עלי אדמות הוא לשכנע אותנו שאין לנו מספיק, שמה שיש הוא לא מספיק טוב כי על המדפים מחכה הדור הבא, ושכל מה שאנחנו מוותרים עליו משאיר אותנו מאחור.

אותה תעשייה ממש היא זו שמשכפלת כוכבים ואבקתם, אלה שנרצה להיות בדיוק כמוהם, שמסבירים לנו כמה מוצרי יוקרה יש בשוק שעדיין אין בבעלותנו וכמה שאלו חסרים לנו. הם באים בדרך כלל בדמות גבר שופע בלורית, לבוש לעילא ולעילא במיטב המחלצות מבית מעצב כלשהו (שמוזרים ככל שיהיו בגדיו – על ההוא הם יושבים פרפקט), או בלונדינית עדויית יהלומים ושאר קישוטים (שכל אחת אחרת היתה נראית בהם פרחה) ומתנוססים להם על גבי שלטי החוצות מעל צמתים מפויחות, ואני מודה – מדי פעם הם צדים את העין ואיתה גם את תחושת ההחמצה.

אלא שהיום, כשלא היה חסר לי כלום, וכששום דבר לא יכול היה לשכנע אותי אחרת, התיישבנו לקפה לאור קרניה המחממות האחרונות של שמש ינואר הממשיכה להפתיע, ולידנו התיישבו שגריריו של השפע, אבל מהסוג שמזכיר ששפע ופשע כותבים באותן אותיות ממש, וכמה מהר הן עשויות להתבלבל אם לא מיישרים אותן לפי השורות.

שניהם היו גברים, הנושא היה כסף והרבה, אבל מה… הם היו מהסוג הלא נכון, זה שלא מדפיסים על כרזות ענק, מהסוג שמוכיח שכסף לא קונה הכל, גם כשמדובר בכסף גדול.

האחד היה איל תקשורת בעבר ובעל בעיות תקשורת בהווה, והשני, (טוב אני לא יודעת מי הוא היה, אבל כשבער לי להביע את דעתי עליהם דחף לי בנזוגי את האייפון ליד ואמר “עזבי, יותר טוב שתשחקי בזה” ) וזה לא היה השילוב הנורא בין עודף המשקל הקיצוני לתאונה עם מכולת בדי ריפוד שברור שעברה עליו, וגם לא השיער הסגלגל ספק צבוע, ספק פאה – זה הצד האחר של הסגנון שעשה לי להודות על מזלי הטוב על מה שהרחיק ממני.

לרגע זכיתי בהצצה לעולם שבו בעל המאה איננו רק בעל הדעה אלא גם בעל אשליה שיש לו זכות לדבר לאדם אחר כאילו מדובר בבהמה, עולם שבו לא נוח לאיש מיושבי השולחן והזיעה על מצחם עדות לכך, עולם של כיעור ולכלוך מילולי שעובר מאדם לאדם כמו וירוס, עולם שבו אין מקום לשום טוב להיכנס בין השניים ולהזכיר ששניהם בני אדם, וכל זאת רק בכדי להכריע ללא עוררין ידו של מי על העליונה – מי ימצמץ ראשון, מי יפסיד ומי ירוויח, למי יש יותר גדול.

ביניהם הם היו בטוחים שהם מנהלים שיחה ברומו של עולם, מה שהיה נכון אילו כסף אכן היה מסובב אותו, אך השיחה שקלחה ביניהם הזכירה את טוני סופרנו בלי הכריזמה, הדינמיקה הזכירה יותר מכל קרב על טריטוריה בין שני זכרים מיוחמים שאינם ממין האדם, ומהצד, כל מה שיכולתי לראות זה את הגבר שלי וכמה שאין בו שמץ מכל הרפש הזה, ואת הבית שלי , פנימה והחוצה, שככל שיחסר או ירווח לעולם לא ימצא בו מסוגם של אלה.

וברגע שהשמש ברחה לה אל מאחורי הענן הגדול, וקרירות אפפה את כולנו, התפזר השולחן שלצדנו, וגם אנחנו פנינו לדרכנו, אני ניערתי מעלי את רושם השיחה הזו כמו שמנערים גרגיר אבק שדבק בבגד, ואת היום היפה שלי חתמה תחושה של תודה אמיתית על כל מה שיש ועל כל מה שאין בחיי, שבחיי- בכלל שאיננו מובן מאליו.

עוד מהבלוג של מורן מישל

תצוגה מקדימה

גברים - תנו דרור לבולבולים שלכם

אני יושבת וצופה ברוני ריבר הגיבורה מדברת על מה שפשוט אי אפשר לתפוס. אונס. היא מתארת במילים את הרגעים שבהם גבר לקח את גופה לרשותו, עשה בה כרצונו, חדר אליה, הכאיב לה, התעלם...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

אישה בעקבות בשורה

״אמא, זה אני״ שמעה אביבה את קולו של קובי, בנה. היא לא חיכתה להודעה, לא המתינה לחיילים במדים שינקשו על הדלת. היא ידעה שהם יגיעו וידעה שקובי שוכב שם, כשפניו בחול. היא מיהרה לאסוף את המשפחה ולצאת לבית החולים. סמ״ר קובי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

אונס על הבר ב׳אלנבי 40׳

עדכון 15.8.16 באמת מזמן לא שמענו על זוועות ממועדון אלנבי 40, אבל  כמו שטענתי  בעבר - תמיד אפשר לסמוך עליו שימשיך לנהוג כמנהגו ושלא יתרחק לזמן רב מדי מהכותרות, ואכן הלילה שוב...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה