הבלוג של inna baron

inna

קצת על עצמי.. אני אינה יועצת חינוכית ומטפלת משפחתית זוגית, מכורה לריצה, ממנה אני שואבת כוחות, דרכה אני מקבלת את ההחלטות הכי טובות בחיי, איתה אני מתמודדת עם האתגרים של החיים, נרגשת להזמין אתכם לבלוג שלי בו אני מעלה סיפורים... +עוד

קצת על עצמי.. אני אינה יועצת חינוכית ומטפלת משפחתית זוגית, מכורה לריצה, ממנה אני שואבת כוחות, דרכה אני מקבלת את ההחלטות הכי טובות בחיי, איתה אני מתמודדת עם האתגרים של החיים, נרגשת להזמין אתכם לבלוג שלי בו אני מעלה סיפורים מהקליניקה שלי, סיפורים מהחיים שלי ושל המקיפים אותי. מזמינה אתכם לשאול, להגיב, לעקוב ולקחת חלק פעיל בבלוג... מבטיחה שמשעמם לא יהיה... מוזמנים לעקוב גם בדף https://www.facebook.com/innabaronclinic/

עדכונים:

פוסטים: 35

החל מדצמבר 2015

15/08/2016

הם הגיעו עוד לפני הבלגן. זוג צעיר שזה לו הסיבוב השני. הספיקו הרבה עד כה. לה ילדה קטנה ולו 2 ילדים בתחילת גיל ההתבגרות. הוא גרוש שנתיים והיא גרושה שנה. הם לא האמינו כי ימצאו אהבה נוספת. היו עסוקים בהתאקלמות למצב החדש, בריפוי הצלקות מהזוגיות שלא צלחה, בהתאוששות מתהליך הגירושין שהוא אף פעם לא קל, בהתארגנות כלכלית, בהתבססות בעבודה. היו עסוקים בכל זה. ואיך אמר פעם מישהו שאינני יודעת את שמו ׳החיים זה מה שקורה לך כשאתה עסוק בלתכנן אותם׳. אז ככה. בדיוק ככה.
הם הכירו בעבודה, עוסקים באותו התחום, שניהם בתפקיד מקביל בשתי חברות שונות שהתאחדו לצורך בנייה של פרוייקט משותף. פגישה עסקית ועוד פגישה עסקית, תוכניות, מדידות, השבחת נכסים, עוד פגישה. היא מצאה חן בעיניו מיד, ׳את רואה היא אצילית כזו׳, חיכה למפגשים העסקיים איתה. והיא, ראתה בעיניים רק את הפרויקט העסקי. ׳לא היה לי זמן ולא חשק למשהו אחר. נכוויתי פעם אחת ולא רציתי יותר׳. היא אומרת.
ואז משהו שם התחיל להיבנות, זז מהמשבצת העסקית. פתאום היא הרגישה שהיא מחכה לו, לפגישות, לשיחות הטלפון, ׳הוא חריף כזה במחשבה, מיוחד, לא השטאנץ הרגיל׳. מסתכלת עליו ומחייכת. וכשהם מספרים לי על העבודה שלהם, על התפקיד שלהם, על הפרוייקט המשותף אני מחייכת לעצמי ואומרת שבעצם יש להם פה שני פרוייקטים משותפים. שתי חברות מסחריות שמתאחדות לצורך הקמת פרוייקט משותף, הם מובילי הפרוייקט, וגם להם, בחיים האישיים שלהם, יש פרוייקט משותף. גם הם התאחדו וכעת הם מנסים ליצור משהו חדש, משפחה חדשה. בספרים קוראים למשפחה של פרק ב׳ ׳משפחה מורכבת׳. אני קוראת לה משפחה משולבת. ההגדרה של משפחה מורכבת קשה בעיניי. וכי משפחות של פרק א׳ אינן מורכבות?
הוא מיד ידע שזה זה. הרגיש את החיבור וידע שיהיה להם טוב יחד. היא, חוששת. פעם מתקרבת, פעם מתרחקת. רוצה לא רוצה.
פרק ב׳ בשונה מפרק א׳ הרבה יותר קשה. לפרק א׳ מגיעים נקיים, שני בני הזוג מתחילים באותה הנקודה ויחד בונים משהו חדש, משותף, לפעמים הוא מצליח ולפעמים לא, אבל ההתקדמות בפרק א׳ היא זהה. בדרכ פרק א׳ הוא אחרי לימודים, או תוך כדי, שני בני הזוג עוברים יחד את שלבי ההתאקלמות בשוק העבודה, ההתבססות, הקידום. מתפתחים יחד במקביל. מגיעים עם המון רצון ואמונה להצליח, הרי אוהבים ולא צריך כלום חוץ מאהבה.
לפרק ב׳ מגיעים מצולקים וכואבים. מגיעים חוששים, מלאי פחד,  חסרי אמון, סקפטיים, פחות מאמינים באהבה ובזוגיות. בפרק ב׳ מגיעים כבר עם אישיות מעוצבת, ערכים ברורים, עבודה קבועה, נכסים, התנהלות כלכלית מסויימת, ילדים שעברו טראומה, משפחה מורחבת שספגה זעזוע. כל החבילה כפול 2. ועכשיו בואו וננסה לבנות מכל הדבר הזה משהו חדש, משמעותי וטוב. זה קשה אבל לא בלתי אפשרי. וחייבים פה ליווי מקצועי.
הם הגיעו כי היא לחצה. הוא מבחינתו ׳אוהב אותה וזה מספיק ויחד אנחנו נצליח׳. הוא אומר לי/לה. ׳אני פה בגללה, כי היא רצתה ואני הסכמתי בשבילה׳.
אני מביטה בשניהם ורואה בשפת הגוף שלהם את כל סיפור חייהם. הוא כבר ׳אחרי המבול׳, התגרש, החלים, מיצה את חיי ההוללות, התאהב ועכשיו הוא רוצה בית ומשפחה איתה. הוא מבין את הקשיים ואת המכשולים אבל מאמין שיחד יוכלו להצליח. היא לעיתים מכונסת ומכווצת, לעיתים שמחה ומשוחררת, מפחדת לצאת בהצהרות של אהבה והצלחה שמא תיפגע שוב, היא ובתה. והוא מבטיח לה כי ׳לעולם לא אפגע בך. אף פעם. כל מה שאני רוצה זה להיות בשבילך ובשביל הילדה׳. הם יושבים צמודים בכל המפגשים, לעיתים זזים באי נחת על הספה אולם חוזרים לשבת בנגיעה ובחיכוך מתמיד. לעיתים הוא מחזיק לה את היד, לעיתים היא לו. הוא רואה רק ורוד בחייהם, אושר ואהבה. והיא רואה את כל צבעי הקשת. היא רואה את הימים השקטים אך גם את הסוערים. היא רואה את הפריחה והלבלוב אף גם את הקמילה, היא רואה את השמחה והאושר אך גם את העצבות והכאב. ׳עם הכל אני יכולה להתמודד׳, היא אומרת ׳עם הכל, עם הכעסים עם הריבים שעוד יהיו לנו, עם הכל׳. ועם מה את חושבת שלא תוכלי להתמודד? אני שואלת. ׳עם פרידה נוספת שתזעזע שוב את עולמי ואת הילדה׳.
מי שנכווה פעם אחת בדרכ ימנע מלתת הזדמנות שמא יכווה פעם נוספת. גירושין הם טראומה. לעיתים אין מנוס מגירושין והזוג צריך להיפרד אולם התהליך הוא תהליך טראומטי לכל הנוגעים בדבר, לזוג, לילדים, להורים, למשפחה המורחבת, לחברים. וחייבים לוותר על האגו בתהליך גירושין, אחרת האגו ינהל את כל התהליך ויגרום להסתבכויות וכאב.
היא היתה שם, בגירושין לא קלים, לכן היא חוששת ונרתעת. היא עדיין מצולקת. אוהבת אותו ורוצה אותו ואיתו אך מוחה עסוק בקדחתנות כפייתית ביום שאחרי, ברגע שהאהבה הזו שלהם תגמר. הוא אינו יכול להבטיח לה שאיתה זה עד הסוף אבל הוא כן מבטיח לה שבטוב וברע הם יחד.
היא רוצה לתת לזה הזדמנות, לביחד שלהם, לכן הם אצלי, בעקביות.
אז מה עושים כדי שזה יצליח? ראשית, מבינים שכל אחד מבני הזוג מגיע עם מזוודה, מזוודת חיים. מזוודה מלאה. ובתוך המזוודה הזו מקופלים יחדיו הילדים, המשפחה המורחבת, העבודה, האמונות, הערכים, הדעות, ההתנהלות הכלכלית, סגנון החיים ועוד ועוד. וצריך לראות ולהבין ובאמת לרצות לשלב את שתי המזוודות האלה יחד. לא לגרום לוותר על מזוודה אחת מפאת חוסר מקום, אלא ליצור מזוודה נוספת, שלישית, מזוודה משותפת שתכיל את כל הביחד׳נס הזה מבלי לוותר על הלבד. זו ההתחלה. מה עוד עושים? מכבדים את העבר של בן/בת הזוג. מאפשרים ומכבדים את הזמן הפרטי של כל אחד מהם, עם עצמו ועם ילדיו. לעיתים, מהרצון הגדול ליצור ערבוב בין שתי המשפחות, מוחקים את הזמן הפרטי של כל הורה עם ילדיו הפרטים. אולם זו טעות. חשוב ביותר לשמור על זמן פרטי של כל הורה עם ילדיו כדי לאפשר לילדים וגם להורה את הזמן הטבעי של הורה-ילד.
וגם והכי חשוב לשמור על הזוגיות. לא לשכוח לבלות לבד כזוג כי מפה הכל מתחיל. מהביחד הזוגי. מטלות החיים והעומס הרבה פעמים גורמים לנו לשכוח שכל הסיפור, ולא משנה באיזה פרק אנחנו, א׳ או ב׳, כל הסיפור התחיל משני אנשים ומהניצוצות שעפו ביניהם. אז לא לשכוח לשמור על הקסם הזה ולפנות לו זמן.
 מה עוד? מדברים על התנהלות שוטפת בבית, על ערכים, אמונות, איך זה יהיה ביום יום. מדברים על התנהלות כלכלית, מה נשאר פרטי ומה משותף, קובעים מסגרת לשהות משפחתית כוללת, מתי כולם יחד. והכי הכי, ומכאן הכל מתחיל, יוצרים מרחב לדיאלוג, מרחב מכבד, מבין, מרחב שנותן ביטחון לכל אחד מהפרטים, מרחב שמאפשר להביע רגשות ותחושות, גם אם הן קשות. מרחב שיאפשר יצירה משותפת. כי לשם כך נוצר האיחוד, לשם היצירה המשותפת.
הם מגיעים באופן קבוע. מלאי אופטימיות לצד חששות ופחדים וחוסר ודאות. הבסיס ביניהם טוב, הם מדברים, משתפים, אומרים גם את הדברים הקשים, הפחות נעימים לאוזן, הם שמים הכל על השולחן ומבקשים לצמוח. הם נעימים זו לזה, מכבדים ומשהו בבטן שלי אומר לי שזה יכול להצליח ביניהם, שפה עם הרבה עבודה קשה האהבה תנצח. אני לא אומרת להם את זה כי אף אחד לא הסמיך אותי לנבואה, אולם אני כן מראה להם את הביחד שהם יוצרים, את הכבוד שהם נותנים אחד לשני, את ההבנה לכאב ולמצוקות ואני גם מראה להם את האהבה שקיימת ביניהם, את השותפות ואת הרצון העז להצליח.

עוד מהבלוג של inna baron

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 4 years

בגידה

דחוף בבקשה דחוף עוד היום פגישה. שמעתי את הבלבול והלחץ בקולו. ביקשתי לדעת מה מידת הדחיפות ובמה מדובר. ׳בלאגן׳ הוא אמר לי, ׳יש לי בלאגן, עם אשתי, הסיפור. חייב להגיע. השארתי את המחשב דולק׳. הוא לא קרא לזה בשם אבל אני כבר הבנתי....

תגובות

פורסם לפני 4 years

יתמות

׳אבא שלי מת ואמא שלי מתה גם׳, כך מתחילה הפגישה הראשונה בינינו. ילדה בת 20 שאיבדה את אביה בטרם עת. ילדה-אישה שהחיים זימנו לה התמודדות לא פשוטה. ילדה בת 20 שכבר יודעת שהחיים לא קלים, מזמנים התמודדויות ואתגרים קשים ולא צפויים....

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה