הבלוג של ענבל סמט

חופרת עם רישיון

בסדר אלפביתי: אמא גאה מאוד, ארכיאולוגית, חופרת (אמיתי. באדמה), חוקרת, כותבת, מוחקת, מתרגמת, עורכת לשון (שלא מצייתת לכל כללי האקדמיה), פובליציסטית לעת מצוא, פעילה פוליטית/חברתית, קוראת, תרה תמיד אחרי הדבר הבא שיתווסף לרשימה.

עדכונים:

פוסטים: 17

עוקבים: 8

החל מאפריל 2016

רבים מתנגדים למסעות התיכוניסטים לפולין ממגוון טעמים. מודעת גיוס כספים לקראת המסע הזכירה לי כמה מהטיעונים החברתיים כבדי המשקל שמחייבים אותנו לבחון את נחיצותו בכלל, ובגיל התיכון בפרט.

02/05/2016

במרכז המסחרי נתקלתי במודעה שמשכה את עיני: ”ערב התרמה למסע לפולין. הולך להיות פרוע!”

העיצוב, הגופן והתמונה שעיטרה את הרקע זרקו אותי למערב הפרוע. התוכן זרק אותי למסיבה של הבלוק. הבלוק באושוויץ. על המודעה חתום בית ספר נחשב באזור השרון.

המודעה המטרידה, אשר, מן הסתם, נוסחה ועוצבה על ידי התלמידים ואושרה על ידי אנשי הצוות החינוכי, הופקה בבית דפוס על נייר כרום. היא עברה תחת ידיהם של לא מעט אנשים לפני שהופצה. איש מהמעורבים לא חש בצרימה מחרישת הדעת שבין השפה השובבה לבין מטרת הנסיעה לפולין – בין הערב הפרוע (שמטרתו גיוס כספים למימון הנסיעה לפחותי יכולת) לבין השואה (שכמה מניצוליה שעדיין חיים בקרבנו סובלים מעוני מחפיר).

IMG-20160422-WA0003

בדיון המתמשך על הצדקת המסע לפולין יש שתי עמדות: התומכים טוענים, בין השאר, כי אין תחליף חינוכי ורגשי לביקור בגיא ההריגה וכי מדובר בחוויה מעצבת. המתנגדים מסתייגים מטעמים שונים. בין היתר, מוזכרים חוסר הבשלות של רבים מבני הנוער, ההופך את המסע לגיבושון חברתי בעיקרו, ועלול אף לפגוע רגשית במי שעדיין אינו די בוגר ובשל. כמו כן, נזכרת הסחיטה הכספית והרגשית של הורים המוכרעים על ידי מכבש הלחצים של ילדיהם, ומממנים מכיסם דבר שאינם רוצים בו או שאינם יכולים לעמוד בו. יש המביאים, כדוגמה לתעשייה הצינית שהתפחתה סביב המסעות, את קרטל סוכני הנסיעות שגזר קופון שמנמן על גבם של היוצאים למסע (עד לגל המעצרים לפני שלושה חודשים).

בפורומים אינטרנטיים של בני נוער תוכלו למצוא דיונים ברמת בתי המלון ובמשך הזמן  שיוקצב לקניות בדיוטי פרי. באתר משרד החינוך תוכלו למצוא את מפרט המסע, שלא היה מבייש חופשת הכול כלול ביוון: מלונות בדרגת תיירות טובה, ארוחות חלביות, ארוחות בשריות, ארוחות צהריים, אוטובוסים ממוזגים וערב פולקלור, הכולל ארוחת ערב, כמובן. ברשימת ההצטיידות שמפרסם משרד החינוך מבקשים מהתלמידים לא להביא עמם הרבה כסף, “מכיוון שלא מתוכנן זמן חופשי רב לקניות בפולין” [ההדגשה שלי]. למען הסר ספק, מככבת במסמך הזה גם ההמלצה הבאה: “אחד מגורמי המפתח לעשיית המסע למוצלח הוא שמירה על מורל גבוה. לכן, כדאי להביא כלי נגינה.” קפיצה לדיוטי, נוחות מקסימלית, שפע של מזון מגוון, חוויית פולקלור פולנית והכי חשוב – מורל גבוה. לשם כך, חברים, התכנסנו. אה, ויש גם שואה.

אני מודה שמלכתחילה קשה לי עם הטענה שביקור במחנות הריכוז הנקיים והמעוקרים מצחנת המוות ומזעקות המעונים והנטבחים נחוץ להבנת זוועות השואה. אין לי ספק שמדובר עבור רבים בחוויה מטלטלת, אך כלל לא ברור לי שטלטלה מהסוג הזה נחוצה או רצויה להפנמת המסר. אך גם אם נאמץ את טיעוניו של מי שמאמין בתרומת המסעות להבנת העבר, האדם הסביר חייב לשקול את הטוב ואת הרע שבמסעות האלה, במתכונתם הנוכחית, ולהכריע לטובת זה שמשקלו גדול יותר. במקרה הזה, מכריע את המאזניים הרע, המוטל על אחת מכפותיהם ומאיים להפכם.

אם כן, במבט ראשון, עוררה בי המודעה במרכז המסחרי בעיקר תחושת סלידה, והצטערתי על כך שהיא מתנוססת לה כמפגן של חוסר טעם – אות קלון למערכת החינוך האזורית. במחשבה שנייה, שמחתי שהיא שם, מנציחה בחוסר המודעות המוחלט שהיא משדרת, מעט מן הרע שיש במסעות האלה. אין לי כל ספק שיש מי שעבורו המסע לפולין הוא אכן חוויה חינוכית משנת פרספקטיבה. אולם, עבור רבים מבני הנוער, מדובר בעיקר בטיול שנתי לאושוויץ. עבור הורים רבים זו סחיטה או מעמסה כספית – עוד נדבך כבד-משקל של “תשלומי רשות” במערכת חינוך ממלכתית, שאמורה להיות שוויונית וחינמית. עבור אחרים, בארץ ובגולה, זהו  עסק כלכלי משתלם. אתר משרד החינוך והמודעה על ערב הגיוס מספקים הוכחות נוספות לכך שחוסר הבגרות אינו נחלת בני הנוער. יש גם מי שאמון על החינוך במערכת הממלכתית שהפך עם השנים קהה חושים. הגיע הזמן לשקול ברצינות ובכנות את תרומתם של המסעות לפולין במתכונתם הנוכחית אל מול ההשלכות החברתיות והכלכליות שלהם וזילות השואה שהם מקדמים בעקיפין, במקרים מסוימים.

בתחילת מאי, ביטל זאב דגני, מנהל גימנסיה הרצליה בתל אביב, את המשלחות לפולין מטעם בית ספרו והחליט להעמיק, במקביל, את תכנית לימודי השואה. דגני לא שעה לזועקים על כך שחשיבותו של המסע לא תסולא בפז, וקבע שערכו החינוכי של הביקור מתגמד נוכח הרעות החולות הכרוכות בו. אמנם דגני הוא דמות חינוכית שנויה במחלוקת בעיני רבים, אך במקרה זה שווה להקשיב לחלק מהטיעונים להחלטתו. למנהלת או למנהל של בית הספר בשרון שממנו יצאה המודעה על ערב גיוס הכספים הייתי מציעה לשקול לאמץ את המודל של העמית מגימנסיה הרצליה. בצור משה, לא רחוק מבית הספר שבשרון, יש מעון לניצולי שואה תשושי נפש. אנשים רחבי לב ונדיבי נפש מגיעים אליו מדי יום שישי כדי לשמח את לב דייריו. אליהם מצטרפים דרך קבע מספר תלמידי תיכון. אמנם נסיעתם הקצרה אל המעון והביקור בו אינם מלאי פאתוס כצעדה מאושוויץ לבירקנאו, והם אינם מגיעים לשם עטופים בדגלי ישראל, אבל החוויה שהם עוברים והחסד שהם עושים עם דיירי המקום משמעותיים, בעיני, מבחינה חינוכית, ערכית, רגשית ואנושית לאין ערוך מכל מסע לפולין.

עוד מהבלוג של ענבל סמט

תצוגה מקדימה

להנצחה יש מחיר

בשבועות האחרונים ניסתה משפחתו של רחבעם זאבי לעצור את פרסום תחקירו של עמרי אסנהיים על מעלליו, בין היתר בטענה שהזכות לשם טוב גוברת על חופש הביטוי,...

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

מותר להשוות, אבל לא תמיד כדאי

הפיד שלי אינו מפסיק לרעוש ולגעוש. בנאומו ביום הזכרון לשואה ולגבורה מתח סגן הרמטכ"ל, יאיר גולן, קו דק (יש שיאמרו עבה) בין החברה הישראלית בשנת 2016 לבין גרמניה של שנות השלושים במאה שעברה. כראוי לנאום שנישא על ידי איש צבא, נחלקות...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה