הבלוג של ענבל סמט

חופרת עם רישיון

בסדר אלפביתי: אמא גאה מאוד, ארכיאולוגית, חופרת (אמיתי. באדמה), חוקרת, כותבת, מוחקת, מתרגמת, עורכת לשון (שלא מצייתת לכל כללי האקדמיה), פובליציסטית לעת מצוא, פעילה פוליטית/חברתית, קוראת, תרה תמיד אחרי הדבר הבא שיתווסף לרשימה.

עדכונים:

פוסטים: 17

עוקבים: 8

החל מאפריל 2016

משפחתו של רחבעם זאבי עודדה הקמת מפעל הנצחה מפואר לזכרו, המעוגן בחקיקה ומגובה בתקציבי עתק ממשלתיים ובשבועות האחרונים ניסתה לעצור את פרסום התחקיר על מעלליו. מהם גבולות ההנצחה?

17/04/2016

בשבועות האחרונים ניסתה משפחתו של רחבעם זאבי לעצור את פרסום תחקירו של עמרי אסנהיים על מעלליו, בין היתר בטענה שהזכות לשם טוב גוברת על חופש הביטוי, בייחוד כאשר מדובר במי שנפטר ואינו יכול להתגונן מפני ההאשמות נגדו. משפחתו של זאבי היא גם זאת שעודדה הקמת מפעל הנצחה מפואר לזכרו, המעוגן בחקיקה ומגובה בתקציבי עתק ממשלתיים. מה כוללת מורשתו של אדם? האם היא מורכבת רק מרגעיו היפים ומהישגיו המרשימים? האם היא מתקבעת עם מותו?

מטרתה של הנצחה היא הארכת חייו של הנפטר. די לבחון את שורש המילה, נצ”ח, כדי להבין זאת. חיי הנצח אינם בהישארות הבשר, אלא בשמירת  חיותו של הזיכרון הפרטי והקולקטיבי. לכן אנחנו מטפחים את מצבותיהם של יקירינו שנפטרו. לכן אנחנו מספרים שוב ושוב על חברים וגיבורים שאינם עוד אתנו בגופם. לכן אנחנו קוראים לילדינו על שם קרובי משפחה ומנהיגים רוחניים שהלכו לבית עולמם.

הפחד הגדול ביותר שלנו הוא שאחרי מותנו ישכחו גם שמותינו וזיכרוננו. החרדה הזאת, הטבועה בנימי נפש האדם, משתקפת בספרות המסופוטמית, שבה הנופלים בשדה הקרב, שלא נקברו ולא הוקמה להם יד זיכרון, באים לרדוף את החיים. היא משתקפת במצבות ועל קירות מקדשים מצריים שעליהם נחקקו כתובות שהאדירו שמם של פרעונים המוכרים לנו אלפי שנים אחרי שבשרם נמק. היא משתקפת בחוקי הייבום המקראיים, המבקשים להנציח את הנפטר שלא הוליד בנים, גם במחיר הפקעת חירותה של אלמנתו וזרעו של אחיו.

בשנה החולפת השקיעה מדינת ישראל כארבעה מיליון וחצי שקלים בהנצחת מורשתו של רחבעם זאבי ובהנחלתה. מפעל ההנצחה, הכולל קיום אירועי זיכרון בבסיסי צה”ל ביום השנה למותו, מאדיר את שמו של האיש כגיבור רב פעלים. היתממותה של בתו על כך שכל מטרת המפעל אינה בגדר פולחן אישיות, אלא שהיא הנצחה של ערכי ארץ ישראל, אינה יותר מפרפורי גסיסה של ניסיונות המשפחה לקבע את זכרונו של יקירם כאסופה סלקטיבית של מעשי גבורה וחיל.

להנצחה יש מחיר. העיסוק המתמשך בעברך ובמפעלך אינו מבטיח שלא ידושו וידונו גם בחטאיך, פשעיך ומעשיך הפחות נאצלים. למעשה, על פי רוב הוא מבטיח את ההיפך הגמור. וטוב שכך.
גשר רחבעם זאבי (צילום: דוד ישי)

כל זמן ששמו של רחבעם זאבי מתנוסס על שלטי רחוב ועל גשרים; כל זמן שקרויים על שמו יישובים, דרכים, ככרות וטיילות; כל זמן שהנצחת מורשתו ממומנת מכיסיהם של משלמי המיסים; כל זמן שתולדותיו (הערוכות) מופיעות באתר הרשמי של הכנסת ונלמדות במערכת החינוך – רחבעם זאבי חי וקיים. על כן מצווה עלינו לספר במעשיו ולחקור אותם ולדוש בהם יום יום, כאילו היינו גם אנחנו על הקו עם טוביה אושרי. כאילו היינו גם אנחנו פקודותיו בפיקוד מרכז.

אם תיאות משפחתו של זאבי לוותר באופן מוחלט על הנצחתו, אם תבטל הכנסת את החוק להנחלת מורשת גנדי ואם שמו יימחק מספר דברי הימים של ישראל, יהיה מקום לעסוק שוב בהצדקת דיוני הפוסט-מורטם על מעשיו. אך הזיכרון הוא כלי חזק וחשוב מאין כמותו. אמנם, את טקסי ההנצחה צריך להפסיק ואת שמות הגשרים והדרכים אפשר, לטעמי, להחליף. אבל זאבי לא יימחק מספרי ההיסטוריה, וטוב שלא יימחק. ראוי שנזכור שגם אלופים וגם שרי ממשלה יכולים להיות מפלצות.

עריכה (7.10.2016):
את הפוסט הזה כתבתי ערב שידור כתבת תחקיר של עמרי אסנהיים על מעלליו של רחבעם זאבי. בזמן כתיבתו, עמד הנושא על סדר היום הציבורי. היה ברור לי אז שכל קורא ידע מה היו ההתנהגויות הנפשעות שאליהן התייחסתי, גם מבלי שאצטרך לפרטן. מאז עברה חצי שנה. יום האזכרה השנתי לרצח זאבי, שנקבע כיום זכרון ממלכתי, קרב. בל’ בתשרי תיערך אזכרה רשמית לאיש האכזרי הזה. נשיא המדינה וראש הממשלה ישאו דברי הלל נבובים לאיש, שעל פי אין ספור עדויות, היה פושע אלים וחסר גבולות. בבסיסי צה”ל ילמדו חיילים (בפקודה!) את מורשתו השקרית – מורשת שהולבנה ונוקתה מכל שריד שיעיד על דמותו האמיתית של אדם שרמס ברגליו לא רק את אדמת המולדת אלא בעיקר את תושביה ותושבותיה.
לטובת מי שאינו זוכר מדוע רחבעם זאבי אינו ראוי להנצחה שלה הוא זוכה במימוננו הנדיב, הבאתי כמה קישורים:
1) יוסי שריד מתנגד נחרצות לחוק הנצחת זאבי, מעל דוכן הכנסת, בטענה שתורתו נחשבת לפשע בינלאומי בעולם המתוקן.
2) תחקירו של אסנהיים ב”עובדה”, שבו שורה ארוכה של אנשים בעלי זכויות מעידים על פשעיו ועל פשעיו לכאורה: החל בפשעי מלחמה דרך קשרים מפוקפקים לעולם הפשע המאורגן ועד אונס והטרדה שיטתיים של פקודותיו. והפוסט של ענת סרגוסטי על התכנית.
3) מעט על קשריו של זאבי עם כנופיית הכרם, על “מורשת המוות” שלו ועל משפחתו הכוחנית, שדאגה שסכומי עתק יושקעו במפעל הנצחתו – דבר שאשכול וגולדה ואפילו הרצל וז’בוטינסקי היו יכולים רק לחלום עליו.

עוד מהבלוג של ענבל סמט

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

מותר להשוות, אבל לא תמיד כדאי

הפיד שלי אינו מפסיק לרעוש ולגעוש. בנאומו ביום הזכרון לשואה ולגבורה מתח סגן הרמטכ"ל, יאיר גולן, קו דק (יש שיאמרו עבה) בין החברה הישראלית בשנת 2016 לבין גרמניה של שנות השלושים במאה שעברה. כראוי לנאום שנישא על ידי איש צבא, נחלקות...

תצוגה מקדימה

פחד אלוהים. הצל מאחורי הקלעים

הצל כבר לא על הבמה. וזה הרבה יותר מפחיד. לאחר סשן קצר של משחק פוליטי מקדים עם הח''כ אורן חזן, יואב ''הצל' אליאסי התפקד...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה