הבלוג של ענבל

inbals

אני ענבל, אדריכלית, נשואה לארז, אמא של שתי נסיכות מעיין ורותם , חולה בטרשת נפוצה. כן חולה, כמה שזה לא מתאים לי לומר את זה. וזה הבלוג שלי

עדכונים:

פוסטים: 11

עוקבים: 2

החל מאפריל 2017

כמה פעמים הרגשתם שאתם לא במקום שלכם?שלא טוב לכם בלימודים, בעבודה, או במקום המגורים? למזלי, במצבים כאלו הטרשת מזכירה לי מה חשוב. בזכותה, אני מעזה כעת לצאת דרך חדשה

16/07/2018

צילום: אלבום פרטי

הגשמתי כמעט את כל מה שרציתי לעצמי, ככה חשבתי עד לא מזמן. מאז שגיליתי את הטרשת בגיל 21, כבשתי כל פסגה, ניצחתי כל קרב שהיה לי. התקבלתי ללימודי אדריכלות,עזבתי את המושב לעיר הגדולה, חייתי את חיי איך שרציתי.

לאורך 5 השנים של לימודי אדריכלות סיזיפיים הרגשתי כאילו אני נאחזת בכוח בגדר תיל שמנערים אותה כל הזמן, כדי שאפול ואוותר.וכאילו זה לא היה מספיק, הטרשת התעוררה לה פתאום וניסתה לערער לי את הביטחון שלי בגופי. אבל למרות הקושי הכפול, לא ויתרתי, השגתי את התואר הנכסף והגעתי למקום שחשבתי שיהיה לי בו הכי טוב שאפשר. אבל מסתבר שלא, שהטייטל בכרטיס הביקור הוא לא הכל בחיים.

כשהחלטתי ללמוד אדריכלות הרופא אמר לי שכדאי שאוותר. לא מומלץ לחולי טרשת נפוצה להיות תחת לחץ ממושך ומעט שעות שינה. לא הקשבתי. מתוך 40 סטודנטים שהתחילו את התואר, סיימנו רק 20 ואני מבינהם. למרות, ואפילו בגלל הטרשת, סיימתי חמש שנים מפרכות של לימודים קשוחים. שוב הוכחתי לעצמי ולכולם שהמחלה הזאת היא פרוז’קטור ענק שמאיר לי את הדרך.

החיים המשיכו: קריירה, חתונה, הריונות, ילדות, עבודה במשרד אדריכלים גדול. ניצחתי. שוב הוכחתי לעצמי שאני לא נותנת לשום דבר להפריע לי בתוכניות, שהטרשת לא באמת תופסת מקום בחיים שלי. היא שם ולא שם, נוכחת נפקדת. לא תשמעו אותי נחשפת ומספרת עליה על ההתחלה. רק אחרי שמכירים אותי באמת ולעומק אני יכולה לצאת “מארון הטרשת”, רק כדי לזכות באקסטרה קרדיט על ההתנהלות הרגילה שלי, על איך שלא מרגישים בכלל שיש לי מגבלה כלשהי. אם לומר את האמת, פשוט אין לי מגבלה, בשבילי השמיים הם הגבול.

בזכות הטרשת התחזק אצלי החיבור לגוף, המודעות לעצמי, היכולת לזהות ממש מההתחלה כשאני במצבים שלא מדויקים לי, כשהנפש שלי לא מרגישה שלווה ונחת. לאחרונה התחלתי להרגיש ככה גם בעבודה שלי. נהניתי בה, אהבתי את הצוות והוא אהב אותי, הרגשתי בכל בוקר שאני מצליחה במקום שבו אף אחד לא האמין שאצליח ועשיתי את זה מתוך אהבה גדולה. אבל, אחרי שש שנים של עבודה במשרדי אדריכלות החלטתי לחפש מקום שונה, יצירתי יותר, לא תכליתי ומנוכר, פחות אינטנסיבי. מקום שלי, בשבילי.אני לא עושה את זה כי אני חולה. להיפך, המחלה חידדה אצלי את הצורך להיות תמיד בטוב. רק ככה אני שומרת על הטרשת שקטה.

עם הזמן הבנתי שהקרבה של שעות השינה החשובות לבריאותי, הקרבת הפנאי לעשות דברים שאני אוהבת, הקרבת זמן האיכות עם הבנות בבית, או סתם – רגע לנשום -ההקרבה הזו כבר לא באה בחשבון. לעבוד שעות ארוכות ולהיות בלחץ של זמן? לחיות במירוץ של עבודה, איסוף מהגנים-השכמות-הרדמות? להפסיד רגעי קסם עם הבנות,רגעי שלווה עם ארז? זה טירוף. התמזל מזלי ולי יש תרוץ מעולה לא לחיות ככה, כי יש לי תפקיד נוסף: לשמור על הטרשת רגועה. בזכותה למדתי מהם הדברים החשובים באמת.

0394732f-3184-42ed-bc0f-13f247be9251

כמה פעמים הרגשתם שאתם לא במקום שלכם? שאתם סוחבים בעבודה שאתם לא אוהבים, בזוגיות שלא עושה לכם טוב, שאתם לא לומדים את מה שאתם אוהבים ולא עושים מה שעושה לכם טוב? במצבים כאלה לי יש את הטרשת שתיתן לי בעיטה בתחת ותזכיר לי שכשטוב לי טוב גם לה. היום אני עם הפנים קדימה ועם התחלה חדשה ביד. אני יוצאת לדרך עם הטרשת לצידי. המחלה מזכירה לי כל הזמן את מה שכולנו שוכחים לעיתים קרובות מדי – גוף בריא מתחיל בנפש בריאה.

עוד מהבלוג של ענבל

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

ללדת עם טרשת: אמא לשתיים

כמעט ונגמר שבוע 39 ואני כבדה ועייפה מתמיד. אמצע מאי ובחוץ כבר נהיה חם. לא טוב לי, כבד ומעייף. לא מוצאת את התנוחה שנוח לי ובכלל כבר מרגישה שאין מקום. מרגישה כבר שההיפופוטמיות...

תצוגה מקדימה

נשימה יתרה

הפוסט הזה שאני כותבת עכשיו כותב את עצמו, הוא תשובה לכל השאלות ששאלו אותי אחרי הפוסט הקודם. כתבתי על התחלה חדשה וכולם ציפו ממני כבר לתכניות ברורות וחתומות בשלושה העתקים....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה