הבלוג של ענבל

inbals

אני ענבל, אדריכלית, נשואה לארז, אמא של שתי נסיכות מעיין ורותם , חולה בטרשת נפוצה. כן חולה, כמה שזה לא מתאים לי לומר את זה. וזה הבלוג שלי

עדכונים:

פוסטים: 11

עוקבים: 2

החל מאפריל 2017

כל השנים אני מתאמצת להזכיר לעולם ולעצמי שהמחלה שלי לא תעצור אותי

13/06/2018

צילום: אלבום פרטי

אני חוזרת עכשיו מקפה בוקר בגינה של תמר, הטענת אנרגיות וגלגלונים על הדשא. תיכף אחזור הביתה, לחיפה, כי כבר צריכה לאסוף את הבנות היפות שלי מהגנים. שוב עבר עלינו לילה לבן, לרותם, הקטנה שלי,יוצאות שיניים ואני מותשת ועייפה מה שגורם לגוף שלי להגיב בהתאם – הרגל קצת כואבת, והגוף עייף,אבל אני מרגישה סיפוק מהבוקר הממלא. כבר ארבע עשר שנה שאני משתדלת להקיף את עצמי אנרגיות טובות ושמחת חיים כמה שאפשר, לדאוג למלא את מצבורי האנרגיה והטוב שבי, מתאמצת לא להפסיד שום חוויה לטרשת, וגם מצליחה. המאבק הפנימי בין הצורך להיכנע לקושי לבין הרצון להילחם בו מתנהל בתוכי כל רגע נתון.לרוב מנצח הרצון לחיים טובים מלאי אנרגיה ועשייה, לחיים “נורמליים”, עשירים באנרגיות וטוב.

כבר ארבע עשרה שנה שאני מנסה להילחם בטרשת הנפוצה שמנסה בכוח להכניע אותי, להפוך אותי לחולה. כל חיי ביקשתי להסתיר אותה, לטשטש, להימנע. ‘אני לא חולה’, שידרתי לעולם, ‘אני בסדר!’, אפילו המשפחה הקרובה אליי ביותר מאמינה לי שאני לא באמת חולה, גם כשאני מרגישה לא הכי טוב משתדלת לנוח להתרכז במשהו אחר ולהתגבר על זה. כן, אני מבלבלת, גם את עצמי יש להודות, אבל העמדת פנים הזו באה לטובתי ועוזרת לי לשמור על אופטימיות. בזכות המחלה שלי למדתי על בשרי שמחשבה יוצרת מציאות. האופטימיות שלי, העקשנות להמשיך בחיים בלי שום הנחות הביאו אותי למקום שאני נמצאת בו היום וממשיכים לשאת אותי בדילוגים לעבר העתיד עם אמונה פנימית חזקה שבסוף תמיד יהיה בסדר (טפו חמסה!).

החולה השקופה

צילום: אלבום פרטי

לפעמים עוברת בי מחשבה שהייתי רוצה להיות קצת שקופה, ולאפשר לאנשים לראות את תוכי, את מה שקורה לי בגוף, את התשישות, התחושות שעוברות לי בגוף, שיראו איך החום של הקיץ הישראלי משפיע על גופי ומחליש אותי באמצע המירוץ. להיות שקופה ומובנת בלי שאצטרך להסביר. אבל רגע אחרי אני חוזרת שוב לפוקוס ומבינה שאת החיים האלה בדיוק התאמצתי לבנות ולתכנן לעצמי מאז שפרצה המחלה בתוכי. שוב חוזרת ההבנה שהכי טוב לי ככה, עם המשפחה המדהימה שהקמתי עם ארז והבנות, עם החברים מהגן ואחר הצהריים בגן השעשועים. חיים נורמטיביים, בנאליים, הרגעים הקטנים שהם הכי יפים שיש, רגעים שעושים לי טוב בבטן, וגם בגוף.כבר ארבע עשרה שנה שאני נלחמת ומצליחה להשכיח מכולם ומעצמי שאני, ענבל, חיה עם טרשת נפוצה. ובכל פעם שהיא מנסה להשתלט אני עוצרת, נושמת עמוק ומזכירה לי ולהשאני תמיד אנצח אותה, ושאני תמיד ממשיכה קדימה.

עוד מהבלוג של ענבל

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

ללדת עם טרשת: אמא לשתיים

כמעט ונגמר שבוע 39 ואני כבדה ועייפה מתמיד. אמצע מאי ובחוץ כבר נהיה חם. לא טוב לי, כבד ומעייף. לא מוצאת את התנוחה שנוח לי ובכלל כבר מרגישה שאין מקום. מרגישה כבר שההיפופוטמיות...

תצוגה מקדימה

נשימה יתרה

הפוסט הזה שאני כותבת עכשיו כותב את עצמו, הוא תשובה לכל השאלות ששאלו אותי אחרי הפוסט הקודם. כתבתי על התחלה חדשה וכולם ציפו ממני כבר לתכניות ברורות וחתומות בשלושה העתקים....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה