הבלוג של ענבל כהן חמו

בגוף הצילום – צילום, אמנות, תרבות

צלמת, יוצרת, מאמנת אישית וגם פעילה חברתית לפעמים. אשתף אתכם באירועי תרבות מעניינים שאפגוש - אפשרות להציץ לחוויות חדשות.

עדכונים:

פוסטים: 145

החל מאוגוסט 2015

ביצירה ”לשד” בונה תמר בורר מרחב מדיטטיבי תנועתי לשתי רקדניות. מחול איטי של יופי ודיוק

24/06/2019

הכניסה לסטודיו של תמר בורר בקריית המלאכה היא ככניסה אל הקודש מתוך החול. הבניינים המכוערים של קריית המלאכה, הלכלוך שבחוץ, כל אלו לא חודרים אל מרחב הסטודיו המינימליסטי.  רצפת לינולאום לבנה מרופדת, קירות הסטודיו מחופים בפסי נייר לבן, ספסלים וכריות.

הקהלה הקטן מתאסף, מרכל בחוץ על הא ודא. כאשר נכנסים לסטודיו, כל אחד תופס את מקומו – 3 שורות אינטימיות, כ-30 צופים. הרקדניות כבר על הבמה. ללא הנחיה משתרר שקט מוחלט. צליל בלתי מוגדר נשמע ולאחריו מתחילה תנועה. הכול מואט, בקצב שונה מקצב העולם שבחוץ.

מרחב מדיטטיבי ואיטי. צילום: JewBoy

תמר בורר, מרחב מדיטטיבי. צילום: JewBoy

אחד הדברים שאני אוהבת בריקוד הבּוּטוֹ הוא החסכנות והדיוק בתנועות. התנועות אינן שרירותיות, אלא נראות כחייבות להתרחש, נובעות האחת מהשנייה בכורח שאינו שרירותי או ניתן לבחירה. הרבה מהזמן התנועה מינורית, ועל הצופה לאתר ולמצוא אותה, מה שיוצר התבוננות אחרת, רגישה יותר.

בלשד יוצרות תמר בורר ומיטל סגל עולם פרטי, תקשורת בין שתיים – הן זוג במערכת יחסים, הן הורה וילדו, הן חברות ושונאות.

לשד, מערכת יחסים. צילום: JewBoy

לשד, מערכת יחסים. צילום: JewBoy

בחדר מרחף מובייל ענק עם גליונות נייר משי שיוצרו בעבודת יד. המובייל מסתובב, והנייר מרחף באוויר, חוצה את חלל הסטודיו, בין הרקדניות לבין עצמן ובינן לבין הקהל, ומעלה מחשבות על תנועה ואיזון, ועל היכולת לראות ועל הסתרה. עם כל יופיו של המובייל, בו טמונה גם בעייתו הגדולה של המופע – במשך חצי ממנו חצץ ביני ובין הרקדניות גליון ניר גדול, שחסם את היכולת לראותן. החוויה מתסכלת מאוד, וכמה מהצופים ניסו להחליף מקום, לעמוד בצד, להתכופף – תרגילי אקרובטיקה מאתגרים שמפריעים לצפייה ולצופים האחרים. לו המובייל היה בתנועה, אפשר היה לשאת רגעים של אי-נראות. אך נראה שהוא נטה דווקא לרחף ולעצור בנקודה בה נחסמה הצפייה לחצי מהקהל.

חלל אינטימי ומסקרן שקשה לראותו. צילום: JewBoy

חלל אינטימי ומסקרן שקשה לראותו. צילום: JewBoy

בצפייה בהופעה של תמר בורר, אי אפשר להתעלם מכך שרגליה נכות. נכות זו אינה מגדירה את המופע אך באופן טבעי משפיעה על האופן שבו היא נעה בחלל. במופע זה משתמשת בורר במתקן הרמה שמאפשר לה לעמוד ולרקוד בחלל, ומייצר תנועה חדשה ומפתיעה. אלמנט מוצלח נוסף הוא העדשים החומות-כתומות שמתחילות כערמה עגולה שמזכירה אדמה ודם. הרקדנית דורכת בתוכם, והתחושה שעוברת היא פיזית ממש – לדרוך על אבנים, לשקוע בתוך ביצה אדומה, אבנים שנדבקות לרגליים.

תמר בורר מרחפת באויר, ב"לשד"

תמר בורר מרחפת באויר, ב”לשד”. צילום: JewBoy

המופע מומלץ למיטיבי לכת – מי שמכיר את הז’אנר ומוכן לחווית הצפייה הייחודית והסבלנית והמתגמלת שהוא דורש. עם זאת, הייתי מוודאת האם הניירות ממשיכים לרחף באין מפריע ולהוות מחסום ראייה, במצב זה ההנאה והחוויה נפגמים מאוד.

 

לשד

כוריאוגרפיה, במה, פסקול: תמר בורר

רקדניות יוצרות: מיטל סגל, תמר בורר

סטודיו בוהו, קריית המלאכה, תל אביב

עוד מהבלוג של ענבל כהן חמו

תצוגה מקדימה

אנימטורים צעירים מייצגים את ישראל

פסטיבל balkanima בסרביה מאגד סרטי אנימציה מאזור הבלקן ומאירופה, ומציג אוסף סרטים איכותי במיוחד, חלקם עתירי תקציב. השנה הוזמנו מספר סטודנטים מבצלאל להציג את סרטיהם בפסטיבל. הסטודנטים הישראלים התקבלו בחום, השתתפו במפגשי שיח...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

גוונים במחול - תחרות שהיא הפנינג בסוזן דלל

גוונים במחול הוא פרויקט תחרותי הנותן במה ליוצרים בראשית דרכם, בהפקת מרכז סוזן דלל. השנה יועלו במסגרת הפרויקט 10 יצירות חדשות שנוצרו לטובת הפרויקט, בניהולם האומנותי של שרון פרידמן, שלומית פונדמנסקי ואודליה...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

פינפוינט – נשיות וגוף בתערוכה זוגית

שפי בלייר מציגה סדרת צילומים נקייה ומוקפדת, של עבודות שיצרה בפימו. העבודות נראות כהמשך לעבודות קודמות שלה שעסקו באיברי גוף פנימיים. גם כאן כמו בעבודות קודמות שלה אנו נמצאים במרחב לא מוכר, בו קשה לזהות את הדבר המצולם....

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה