הבלוג של ענבל כהן חמו

בגוף הצילום – צילום, אמנות, תרבות

צלמת, יוצרת, מאמנת אישית וגם פעילה חברתית לפעמים. אשתף אתכם באירועי תרבות מעניינים שאפגוש - אפשרות להציץ לחוויות חדשות.

עדכונים:

פוסטים: 130

עוקבים: 13

החל מאוגוסט 2015

על התערוכה של רונית פורת במוזיאון תל אביב, על אירועים היסטוריים, על שירה ועל וידאו

26/05/2018

“The Sentence” – “גזר הדין”, היא השלישית מבין טרילוגיית התערוכות שיצרה רונית פורת, ילידת 1975 ובת קיבוץ כפר גלעדי – הראשונה בגלריה אינדי, השנייה במוזיאון הרצליה, והשלישית כעת במוזיאון תל אביב.

כדי להבין את מהלך התערוכות, כדאי להתחיל מהאירוע ההיסטורי שממנו יצאה פורת לדרך.

1931, ברלין – השען פריץ אולבריך בן 57 נמצא מת בדירתו. עד מהרה מתברר כי רוצחו הוא בן זוגה של לישן נוימן, נערה בת 16 שישנה לצדו של אולבריך באותו ערב. אולבריך שהיה נשוי 3 פעמים ואב ל-4 ילדים, צילם במשך שנים את נוימן ועוד מעל ל-1500 נערות צילומים פורנוגרפיים אותם הפיץ. לעתים אף הצטלם בעצמו בצילומים אלה בתלבושות נשיות. נוימן שנוצלה במשך זמן רב בידי אולבריך, סייעה לבן זוגה ולחברו לתכנן שוד לדירתו של אולבריך אשר השתבש והפך לרצח. נוימן נידונה ל-8 שנות מאסר ובן זוגה הוצא להורג. בדירתו של אולבריך נמצאו צילומיו ואביזרים רבים ששימשו אותו לצילום – שעונים, פטיש, אגרטל, גרמופון ועוד.

בחיפוש אחת תמונות מעצר של נשים מהמאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 נתקלה פורת בתמונות של לישן נוימן, ערומה במעצר. משם המשיכה לחקור וגילתה את הסיפור ואת הספר שהוציאו בשנת 1931 על המקרה. הספר כלל צילומים מזירת הפשע וגם את צילומיו הפורנוגרפיים של אולבריך, באצטלת ספר “משפטי”.

כדי לטפל בדימויים שמצאה פנתה פורת אל אמנית הקולאז’ הגרמנית האנה הך ילידת 1931, אחת הפעילות המרכזיות בתנועת הדאדא. הך יצרה לעצמה ארכיון של דימויים – מעל 400 צילומים מקוטלגים ממקורות שונים שמחולקים לנושאים כמו צמחייה, ריקוד, ספורט והאשה המודרנית. העבודות שלה היו ביקרו את הסדר הפוליטי והמעמדי ועסקו בדמות ה”האישה החדשה”.

פורת, כמו הך, בונה לעצמה ארכיון דימויים שאותם היא סורקת ומקטלגת – ממגזינים וחומרים היסטוריים, מעבודות אמנות, מחקרים זואולוגיים, רישומים פסיכואנליטיים, תעמולה נאצית ומחקרי מיניות. בנוסף לדימויים ההיסטוריים פורת משתמשת גם בחומרים אישיים שלה.

בתערוכה הראשונה עסקה פורת בפרישה של המקרה, בתיאור הסביבה התרבותית, ובעובדת היותו שען. היא הציגה דימויים של אולבריך ודימויים מתוך המאגר שלה שהתחברו אליהם – אביזרים, צילומים של נשים, ואסוציאציות פרטיות שלה. בתערוכה השנייה, לאחר מחקר מתמשך במשפט ובסיקורו חיברה פורת את סיפור המקרה למציצנות, צילום ושיפוט ובנתה מתקן הצצה – בדמות הפנורמה הקיסרית שהראתה תמונות סטריאוסקופיות של דימויים שבחרה.

מבט אל התערוכה של רונית פורת. צילום: ענבל כהן חמו

מבט אל התערוכה של רונית פורת. צילום: ענבל כהן חמו

התערוכה השלישית הולכת רחוק יותר לתוך עולם הדימויים ויוצרת קולאז’ים שיריים. כפי שמשורר יודע לצרף מילים פשוטות לצירופים שיוצרים הוויה אחרת, כך הדימויים שעל הקיר – הר וציפור שבהנחה פשוטה אחד על השני הופכים למילה חדשה, מהדהדת. הדימויים תלויים בנעצים על הקיר, הערות רשומות בעיפרון על הקירות, המוזיאון במראה קולאז’יסטי עם דימויים בגדלים שונים על הקירות. חלק מהקולז’ים נבנים בעבודת מחשב, ואחרים נוצרים מהנחה חכמה של הדימויים המודפסים זה על זה, ללא הדבקה. פורת הוסיפה לדימויים מתקן מסתובב המקרין תמונות על מסכים. אך הדימויים ממשיכים לחמוק מהמסך ולנסוע הלאה, עד שהם נעצרים מדי פעם וניתנים לצפייה. בכך ממשיכה פורת את עיסוקה מהתערוכה במוזיאון הרצליה במכונות הצפייה בדימויים. מוטיב שחוזר בתערוכה הוא דימוי העין הפקוחה, שמופיעה בה מספר פעמים. בכך מהדהדת פורת את פעולת הצפייה – בזמן שאנו צופים, צופה בנו עינו של האח הגדול, שנמצאת בכל מקום.

מבט אל התערוכה של רונית פורת - דימוי מודפס, מוקרן ומבנה שבו הקרנה מסתובבת. צילום: ענבל כהן חמו

מבט אל התערוכה של רונית פורת – דימוי מודפס, מוקרן ומבנה שבו הקרנה מסתובבת. צילום: ענבל כהן חמו

תערוכה זו, יותר מקודמותיה בעלת אימפקט רגשי וויזואלי. הדימויים המחוברים מכים בך, וסך הקולאז’ המפורק והמורכב שעל הקיר יוצר דימוי חדש כולל. הסיפור על הנערה והשען מתרחק מאתנו ואנו נכנסים לעולמה האישי של פורת. במובן זה מכונת ההקרנה שבצד האולם עובדת פחות טוב בעיני, ומזמינה דיון על התערוכה במקום החוויה שנוצרת בחלל עצמו. אהבתי את העוצמה של הדימויים ואת המרקם הפתוח שהם יוצרים. כאן מתאפשר סיפור פרום יותר מאשר בתערוכות הקודמות, מהורהר ואישי.

דימוי של רונית פורת

ICHa180517_105618

אי אפשר לדבר על ביקור במוזיאון תל אביב מבלי להזכיר את יצירת המופת “השעון” של כריסטיאן מרקליי שמוצגת בו כעת ועד ה-30 ליוני. זוהי עבודת וידאו ייחודית שנמשכת 24 שעות, ומורכבת מאלפי קטעי וידאו שברובן עוסקים בשעה ובזמן. הזמן אשר מופיע בווידאו תואם את זמן ההקרנה – בשעה 3 אחרי הצהריים נראה קטעי  סרטים אשר מתרחשים בשעה 3 בזמן הקולנועי. כל זה היה יכול להיות גימיק ותו לו, לולא העריכה הגאונית של מרקליי אשר יוצרת נרטיבים חדשים מתוך הפרגמנטים הקצרים, ובכל פרק זמן מציפה נושא חדש. מרקליי משתמש גם בסאונד באופן חכם, ופעמים רבות יוצר “גשר סאונד” – גלישה של פס קול אחד אל האחר באופן שמחבר בין האירועים. אין אפשרות מעשית לראות את כל הסרט, שכן רובו שייך לשעות בהן המוזיאון סגור ולכן לא מוקרן. מומלץ להגיע בנחת ולצפות ככל שמאפשר לכם הזמן. מדי פעם מקיימים במוזיאון לילות צפייה בהם ניתן לצפות גם בשעות הקטנות של הסרט והלילה.

embedded by Embedded Video

רונית פורת/The Sentence

אוצרת רז סמירה

http://www.tamuseum.org.il/he/about-the-exhibition/ronit-porat-the-sentence

כריסטיאן מרקליי/השעון

אוצרת סוזן לנדאו

מוזיאון תל אביב

עוד מהבלוג של ענבל כהן חמו

תצוגה מקדימה

אנימטורים צעירים מייצגים את ישראל

פסטיבל balkanima בסרביה מאגד סרטי אנימציה מאזור הבלקן ומאירופה, ומציג אוסף סרטים איכותי במיוחד, חלקם עתירי תקציב. השנה הוזמנו מספר סטודנטים מבצלאל להציג את סרטיהם בפסטיבל. הסטודנטים הישראלים התקבלו בחום, השתתפו במפגשי שיח...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

גוונים במחול - תחרות שהיא הפנינג בסוזן דלל

גוונים במחול הוא פרויקט תחרותי הנותן במה ליוצרים בראשית דרכם, בהפקת מרכז סוזן דלל. השנה יועלו במסגרת הפרויקט 10 יצירות חדשות שנוצרו לטובת הפרויקט, בניהולם האומנותי של שרון פרידמן, שלומית פונדמנסקי ואודליה...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פינפוינט – נשיות וגוף בתערוכה זוגית

שפי בלייר מציגה סדרת צילומים נקייה ומוקפדת, של עבודות שיצרה בפימו. העבודות נראות כהמשך לעבודות קודמות שלה שעסקו באיברי גוף פנימיים. גם כאן כמו בעבודות קודמות שלה אנו נמצאים במרחב לא מוכר, בו קשה לזהות את הדבר המצולם....

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה