הבלוג של ענבל כהן חמו

בגוף הצילום – צילום, אמנות, תרבות

צלמת, יוצרת, מאמנת אישית וגם פעילה חברתית לפעמים. אשתף אתכם באירועי תרבות מעניינים שאפגוש - אפשרות להציץ לחוויות חדשות.

עדכונים:

פוסטים: 131

עוקבים: 13

החל מאוגוסט 2015

התערוכה ”בעיות השעה” שנפתחה בהלנה רובינשטיין נוגעת במיקומה של האמנות ביחס לנושאים שהחברה עוסקת בהם. התערוכה מהרהרת בנושא, תוך התבוננות בעבודות שנעשו בארץ מהעשורים האחרונים, ומשאירה לצופה מרחב מחשבה ותגובה

09/12/2017

התערוכה הראשונה של דורון רבינא כאוצר ראשי במוזיאון תל אביב נושאת שם מבלבל במקצת. “בעיות השעה” אינה עוסקת בבעיות המעסיקות את אזרחי ישראל. לא תמצאו בה את השחיתות הפוליטית, את מחירי הדיור או רמז לפלסטינים. על רקע התערוכה “אמנות מסוכנת” המוצגת בימים אלה במוזיאון חיפה ועוסקת באמנות מחאה, תערוכה זו בוחרת במודע להתרחק מהפוליטי העכשווי והמיידי. התערוכה עוסקת באופן בו האמנות מפעילה את כוחה לומר משהו על המציאות ולשנות אותה, ובמידה בה יש לפעולה כזו אפשרות להצליח.

בכניסה לתערוכה מופיעה עבודתו של משה גרשוני “קום התנערה עם חלכה”. עבודה זו היא היחידה בתערוכה הקוראת לפעולה ממש, אך גם זו פעולה מופשטת בהקשר זה – המשפט מתוך האינטרנציונל תלוש מהקשר ומעשייה של ממש, פעולת דמה של הצייר.

משה גרשוני, קום הנערה עם חלכה, 1983

משה גרשוני, קום הנערה עם חלכה, 1983

פעולת דמה זו מבשרת את התערוכה – כביכול פוליטית אבל למעשה לכודה בתוך המעשה האמנותי, אשר שרוי רוב הזמן בתוך עצמו.

העבודה “אם זיכרונותיי אינם מטעים אותי” של מיכל הלפמן מדמה את העולם לחוגה של מכונת כביסה. לצד הנורמלי נמצא גם העדין וגם האינטנסיבי. ההתבוננות בחוגה שעל הקיר מציפה את מכבסת המילים שסביבנו – טיהור, סחיטה, הלבנה.

מיכל הלפמן, "אם זכרונותי אינם מטעים אותי", 2016

מיכל הלפמן, “אם זכרונותי אינם מטעים אותי”, 2016

אריאל שלזינגר הופך את עיתוני הארץ לשטיח שזור בעבודה אחת שמתכתבת עם החדשות וחשיבותן. האקטואליה הופכת לחומר היצירה של האמן, באופן מוחשי, והופכת לאמנות-אומנות – מעשה שזירה וקליעה בעל סממנים האתניים. בעבודה אחרת שלו, “הנער” הוא נוגע במעגליות של המציאות – “הנער” הוא שם סרטו של צ’פלין בו צ’פלין מגלם זגג, אשר שולח נער לשבור שמשות ובכך לייצר לו עבודה. בצילומו של שלזינגר החלון המצולם שבור, אך הזכוכית העוטה את הצילום רק סדוקה. מה היה קודם ומה אחר כך?

אריאל שלזינגר, הנער, 2013

אריאל שלזינגר, הנער, 2013

ציבי גבע מציב ציור קיר גאומטרי מופשט. אך דווקא המופשט נטוע עמוק במציאות המקומית – זהו שחזור של ציור של גבע עצמו משנת 1997, שצויר לפי שער ברזל שראה ביפו, ושוחזר לטובת התערוכה בידי האסיסטנטים של גבע. שחזור של שחזור של מקום.

ציבי גבע, יפו יפא יפת ג'אפה, 1997-2017

ציבי גבע, יפו יפא יפת ג’אפה, 1997-2017

מעניין להתבונן בציור “ירושלים” של ראובן רובין משנת 1968-9. הציור מתאר את העיר העתיקה והר הבית, טבול בחולות זהב, מעין “ירושלים של זהב”, תוך מחיקה של כל הסביבה הערבית. העיר העתיקה נמחקה, מופיעים רק אל-אקצא ועצי זית, ושכונה יהודית ברקע. התאריך הוא מרכיב חשוב בהתבוננות על ציור זה, שנעשה מיד לאחר כיבוש ירושלים במלחמת ששת הימים.

ראובן רובין, ירושלים, 1968-9

ראובן רובין, ירושלים, 1968-9

הפסל של אוסקר מישצ’אנינוב, “איש עם ילד מת” מתכתב עם דימויי הפייטה, ישו המת בזרועות מרייה, שפסלו של מיכלאנג’לו הוא הידוע בהם. אך במקום אם בוכייה על ילדה, אנו מקבלים גבר חסון המחזיק את הילד. ללא הבעת רגש, הילד כמו נמס בתוך ידיו המוצקות. מיהו האיש הערום, שהילד משמש לו מעין בגד? מה הקשר בינו ובין הילד? הפסל משאיר שובל של חידות מאחוריו.

אוסקר מישצ'אנינוב, איש אם ילד מת, 1952

אוסקר מישצ’אנינוב, איש אם ילד מת, 1952

התערוכה כוללת מספר ציורי קיר – בניסיון לגעת בזמני ובעכשווי, במה שנוצר ברגע זה. חסרון הפעולה הזו הוא חוסר היכולת של האוצר לדעת איזו עבודה תהיה בתערוכה – סיכון והימור על מידת העניין בעבודה, והתאמתה לתערוכה.

מעניינת בהקשר זה עבודתה של אירית חמו, שנוצרה במקום ועבור התערוכה. חמו משתמשת בחומר הגלם שלה, האבק, כדי ליצור הצבה דו ממדית של פסלו של יחיאל שמי שנמצא בכניסה לתאטרון ירושלים. התבליט המופשט והגאומטרי של שמי הופך לדו ממד שמתחזה לתלת ממד באור וצל, עשוי כולו מאבק.

דורון רבינא על רקע עבודתה של אירית חמו "סופה 8, שמי (תיאטרון ירושלים)", 2017

דורון רבינא על רקע עבודתה של אירית חמו “סופה 8, שמי (תיאטרון ירושלים)”, 2017

התערוכה ממשיכה עם עבודת וידאו של כרם נאטור, אשר נמצאת במוזיאון תל אביב עצמו. מאתגר לחשוב על תערוכה שמתפרסת על שני חללים, שרוב הסיכוי שלא תראה אותם באותו יום – האם הם יוצרים שלם אחד? מאחר ולא ראיתי את הווידאו, עדיין אין לי תשובה.

מבט אל חלל התערוכה: פסל של עמרי קרן, מאחוריו ראובן רובין ועל הקיר מאחור ציור קיר של יהודית לוין

מבט אל חלל התערוכה: פסל של עמרי קרן, מאחוריו ראובן רובין ועל הקיר מאחור ציור קיר של יהודית לוין

האם “טבילת האצבע” של רבינא (כפי שהגדיר את התערוכה) מסמנת את הקו האוצרותי שינקוט המוזיאון מכאן והלאה? זו תערוכה יפה, מעוררת מחשבה, אך גם פונה מאוד פנימה, אל תוך עולם האמנות ופחות אל הקהל הרחב, שנדרש להסבר ופענוח של הדימויים ומשמעותם. כפי שכותב רבינא בקטלוג: “כיצד ליישב את עוצמתה הכבירה של האמנות העכשווית כשהיא פועלת ומפוענחת בהקשריה הפנימיים, עם חולשתה המביכה כאשר היא פונה החוצה, אל המציאות העכשווית?” נראה כי התערוכה עוסקת בשאלה זו ואף מעצימה אותה, ללא פתרון ממשי.

בעיות השעה

מוזיאון תל אביב/ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו

אוצר: דורון רבינא

8.12.17 – 10.3.18

עוד מהבלוג של ענבל כהן חמו

תצוגה מקדימה

אנימטורים צעירים מייצגים את ישראל

פסטיבל balkanima בסרביה מאגד סרטי אנימציה מאזור הבלקן ומאירופה, ומציג אוסף סרטים איכותי במיוחד, חלקם עתירי תקציב. השנה הוזמנו מספר סטודנטים מבצלאל להציג את סרטיהם בפסטיבל. הסטודנטים הישראלים התקבלו בחום, השתתפו במפגשי שיח...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

גוונים במחול - תחרות שהיא הפנינג בסוזן דלל

גוונים במחול הוא פרויקט תחרותי הנותן במה ליוצרים בראשית דרכם, בהפקת מרכז סוזן דלל. השנה יועלו במסגרת הפרויקט 10 יצירות חדשות שנוצרו לטובת הפרויקט, בניהולם האומנותי של שרון פרידמן, שלומית פונדמנסקי ואודליה...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פינפוינט – נשיות וגוף בתערוכה זוגית

שפי בלייר מציגה סדרת צילומים נקייה ומוקפדת, של עבודות שיצרה בפימו. העבודות נראות כהמשך לעבודות קודמות שלה שעסקו באיברי גוף פנימיים. גם כאן כמו בעבודות קודמות שלה אנו נמצאים במרחב לא מוכר, בו קשה לזהות את הדבר המצולם....

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה