הבלוג של ענבל כהן חמו

בגוף הצילום – צילום, אמנות, תרבות

צלמת, יוצרת, מאמנת אישית וגם פעילה חברתית לפעמים. אשתף אתכם באירועי תרבות מעניינים שאפגוש - אפשרות להציץ לחוויות חדשות.

עדכונים:

פוסטים: 93

עוקבים: 14

החל מאוגוסט 2015

מארק יאשייב מציג תערוכת צילומים של צילומים – מציאות בכמה שכבות שמאלצת אותנו להתבונן עוד ועוד ולפענח את הרבדים המרכיבים את העבודה. עוד סיבה טובה לבקר במוזיאון תל אביב שמלא כרגע בכל טוב.

14/01/2017

מארק יאשייב לא מסתפק ברובד אחד של קיום. עבורו כל התבוננות מעלה שאלות על הנחיצות של כל מרכיב במרקם המציאות. כל צילום הוא בסיס לעוד רובד של התבוננות ואפשרות הוספה.

בתערוכה הנוכחית עושה יאשייב מהלך עניין שעשה כבר בעבר – הרחבת החלל. העבודה בימין האולם יוצרת מעין הרחבה לגלריה, תעתוע עין. היא מתחברת למרחב באופן כל כך שוטף, שבהינף העין הראשון הייתי בטוחה שעומד שם אדם. התערוכה מביאה היבטים לעבודתו של יאשייב – צילום ישיר, שיש לו את הרבדים העצמיים שלו – מרקמים, חפצים, תאורה, צילום שניוני אשר מביא צילום בתוך צילום בקומפוזיציה חדשה, והרחבת החלל. כהשלמה למהלכים אלה הוא מוסיף כאן פירוק של צילום – מתוך העבודה “הצלבן” שניתן לראות בדף התערוכה המחולק בכניסה, מופיע רק הצילום נקוב החורים, ולנו נותר להשלים בעצמנו את האור בצורת צלב הנופל על מצחו של הצעיר.

מארק יאשייב, "צל מוטל" - צילום ההצבה: ענבל כהן חמו

מארק יאשייב, “צל מוטל” – צילום ההצבה: ענבל כהן חמו

מארק יאשייב, הצבה מתוך העבודה "הצלבן". צילום ההצבה: ענבל כהן חמו

מארק יאשייב, הצבה מתוך העבודה “הצלבן”. צילום ההצבה: ענבל כהן חמו

יאשייב יליד אזרבייג’ן, עלה לארץ בגיל 9. כבן למשפחת עולים חדשים היה עליו למצוא את מקומו בין התרבות הישראלית לתרבות הבית. עבודותיו המוקדמות עסקו בתיעוד אינטימי של משפחתו, ונגעו בשאלת השייכות והזרות. אך רק לאחר סיום לימודי התואר השני בבצלאל, מצא יאשייב את שפתו הייחודית. זה קרה כאשר השתתף בפרויקט בו עברה מצלמת פילם אחת, שבה 10 פריימים בין צלמים שונים. כל אחד התבקש לצלם פריים אחד ויחיד – מה שייצא ייצא. יאשייב בחר לצלם צילום שלו ובעצם ערער את הקונספט של התערוכה שעסקה בייחודיות ובאקראיות של הרגע המצולם. זהו אותו “רגע המכריע” בשפת הצילום, אותו פיתח אנרי קרטייה ברסון, עם צילומים בעלי קומפוזיציה מוקפדת אשר תופסים רגע חולף במציאות – נדמה כי האיש המדלג מעל שלולית מים הוא המוכר מביניהם.

אנרי קרטייה ברסון

אנרי קרטייה ברסון

הרגע המכריע הוא מושג מרכזי ומשפיע בעולם הצילום, ונוגע לאופן שבו הצילום יכול ללכוד ולעצור בזמן שבריר זמן שחלף, שלעתים חלף כה מהר, שלא היה מספיק להשאיר רישום בעיננו. הרגע המכריע הוא אחד הדברים המייחדים את הצילום מבין האמנויות האחרות, ולכן קשה לצלם כיום בלי להתייחס אליו – ולפעול בחסותו או נגדו.

מארק יאשייב, "צל עצמי"

מארק יאשייב, “צל עצמי”

אצל יאשייב אין רגע מכריע ובעצם יש כפל כפליים. אמנם הצילום הסופי הוא עבודת שכבות אשר מכילה צילום של צילום – וכביכול מפוגג את הייחודיות של הרגע המקורי המצולם. אבל למעשה, אפשר לראות כיצד יוצר יאשייב מעין מכונת זמן בה נפגשים העבר והווה. רגע הצילום המקורי – האובייקט, התאורה, הקומפוזיציה, יוצרים דיבור רב שכבתי עם רגע הצילום הנוסף, החדש יותר. לעיתים לא ברור מאין מגיע האור שבצילום הסופי, האם מהצילום שבפנים או מהצילום הסופי. ההעמדות מתייחסות אחת לשנייה – במחוות יד, בצבע, בצורה. החלל שבתוך הצילום האחד ממשיך את החלל האחר. ככל שמתבוננים יותר, רק ניתן להעריך יותר את האופן המוקפד שבו בונה האמן את הצילום.

מארק יאשייב, "ללא כותרת, (ארקאדי)"

מארק יאשייב, “ללא כותרת, (ארקאדי)”

רבדים נוספים שנוכחים בתצלומיו של יאשייב הם תולדות האמנות – הפיסול הקלאסי, ציורי הוואניטס, כשלצדם העיסוק בארעי, ובמה שהוא “לא אמנות” – קרשי הבניין, מנוע של מכונית. יאשייב, מכונאי, ובנאי מוכשר, משפץ בעצמו את ביתו ואת מנוע מכוניתו. אותם קרשים ואותו מנוע, חומרים מעולם המציאות השימושית, מבקרים בצילומיו של יאשייב ומקבלים מעמד של יצירת אמנות, ואז חוזרים להיות מה שהם, קרשים תומכים, מנוע ששופץ וחזר להסיע את האמן אל מקום עבודתו.

מארק יאשייב - התכתבות עם הוואניטס.

מארק יאשייב – התכתבות עם הוואניטס.

ואם כבר הגעתם למוזיאון…

רשימה חלקית של הדברים שכדאי עוד לראות:

ימים אחרונים לתערוכה של טרין סיימון, שכתבתי עליה כאן

התערוכה המרתקת “בנוגע לאפריקה” – העוסקת בפניה הישנות והחדשות של אפריקה

יאיר גרבוז ושי יחזקאלי זוכי פרס רפפורט בתערוכות יחיד מרשימות

סרט וידאו מעניין של איתי מרום בתערוכה “כלבי אשמורת”

הזדמנות אחרונה לראות את התערוכה המרתקת של אלי גור אריה “מנועי צמיחה”

והעבודה הפיוטית ביותר שנמצאת כרגע במוזיאון, מיצב ענק של חוטים ומדרגות בתוכם שיצרה האמנים היפנית צ’יהרו שיוטה “בתי הכלא של הדמיון”, בהשראת תחריטים של האמן האיטלקי בן המאה ה-18, בטיסטה פיראנזי. ביקור חובה, רצוי עם הילדים.

צ'יהארו שיוטה "בתי הכלא של הדמיון". עשוי מחוטי צמר וקלקר.  צילום: ענבל כהן חמו

צ’יהארו שיוטה “בתי הכלא של הדמיון”. עשוי מחוטי צמר וקלקר.  צילום: ענבל כהן חמו

מארק יאשייב: “ורק מן הפתאום ההוא והלאה”

אוצרת: רז סמירה

מוזיאון תל אביב לאמנות

עד 27/5/17

עוד מהבלוג של ענבל כהן חמו

תצוגה מקדימה

אנימטורים צעירים מייצגים את ישראל

פסטיבל balkanima בסרביה מאגד סרטי אנימציה מאזור הבלקן ומאירופה, ומציג אוסף סרטים איכותי במיוחד, חלקם עתירי תקציב. השנה הוזמנו מספר סטודנטים מבצלאל להציג את סרטיהם בפסטיבל. הסטודנטים הישראלים התקבלו בחום, השתתפו במפגשי שיח...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

גוונים במחול - תחרות שהיא הפנינג בסוזן דלל

גוונים במחול הוא פרויקט תחרותי הנותן במה ליוצרים בראשית דרכם, בהפקת מרכז סוזן דלל. השנה יועלו במסגרת הפרויקט 10 יצירות חדשות שנוצרו לטובת הפרויקט, בניהולם האומנותי של שרון פרידמן, שלומית פונדמנסקי ואודליה...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

פינפוינט – נשיות וגוף בתערוכה זוגית

שפי בלייר מציגה סדרת צילומים נקייה ומוקפדת, של עבודות שיצרה בפימו. העבודות נראות כהמשך לעבודות קודמות שלה שעסקו באיברי גוף פנימיים. גם כאן כמו בעבודות קודמות שלה אנו נמצאים במרחב לא מוכר, בו קשה לזהות את הדבר המצולם....

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה