הבלוג של ענבל כהן חמו

בגוף הצילום – צילום, אמנות, תרבות

צלמת, יוצרת, מאמנת אישית וגם פעילה חברתית לפעמים. אשתף אתכם באירועי תרבות מעניינים שאפגוש - אפשרות להציץ לחוויות חדשות.

עדכונים:

פוסטים: 93

עוקבים: 14

החל מאוגוסט 2015

בערב החדש של בת שבע, “אדם” מאת רועי אסף ו”יאג” מאת אוהד נהרין, שתי יצירות ובכורה אחת. יפה לראות את עבודתו של נהרין לצד זו של אסף, שתיהן טובות ומעניינות בשפתן השונה.

30/04/2016

בערב החדש של להקת בת שבע שתי עבודות, “יאג” של אוהד נהרין על בסיס יצירה ותיקה שיצר וחידש. השנייה “אדם” יצירה חדשה של רועי אסף, כוריאורף אורח בבת שבע, ומועלית בבכורה.

אוהד נהרין (מימין) ורועי אסף משוחחים על "אדם". צילום: ענבל כהן חמו

אוהד נהרין (מימין) ורועי אסף משוחחים על “אדם”. צילום: ענבל כהן חמו

“אדם”

“אצבעות”, “מרפק”, “יד”, “עין”, הרקדן קורא בשמו של האיבר ומניע אותו. אחד אחד הם נכנסים, ומבצעים את אותו הליך – קוראים בשם לאיבר ומניעים אותו. אפשר להבחין את בתנועה הייחודית של כל רקדן בזמן הפעולה החוזרת. אני שמה לב כמה מהר אנחנו מחפשים חוקיות ומתרגלים אליה – הרקדן הבא שוב יקרא בשם איבר ויניע אותו. אך רועי אסף יוצר חוקיות וגם שובר בו בזמן. אחד הרקדנים אומר דווקא שמות פעולות ולא של איברי גוף. לרקדנית אחרת יש קריין שמדבר בשמה. לפתע שניים נעים ביחד – המסגרת נשמרת ומשתנה בו בזמן.

שמאל פיטס ובתי שחי ביצירה "אדם". צילום: ענבל כהן חמו

שמאל פיטס ובתי שחי ביצירה “אדם”. צילום: ענבל כהן חמו

העבודה ממשיכה בקטע צלליות יפיפה על רקע צהוב. האם הרקדנים נוגעים זה בזה, או רק צלליותיהם נוגעות?

“דמיינו אדם. זה יכול להיות כל אחד. אם הייתם יכולים לגעת בו רק פעם אחת, היכן הייתם נוגעים?” זה המשפט שאתו התחילה העבודה, בדמיון מודרך בסטודיו, ומלווה אותה. כיצד מרגיש איבר? כיצד מרגישה נגיעה – לנוגע? לזה שנינגע?

זינה זינצ'נקו ביצירה "אדם". צילום: ענבל כהן חמו

זינה זינצ’נקו ביצירה “אדם”. צילום: ענבל כהן חמו

רקדן עומד פסיבי בזמן שאחרים באים, נוגעים בו, מזיזים אותו. נגיעות נעימות ומלטפות, נגיעות של ריקוד, נגיעות מכאיבות, נגיעות מיניות. האם כל נגיעה היא רצויה? ואז הנוגע הופך לנינגע והקודם יוצא. שוב עם משחק של חוקיות – מי יצא, מי יישאר? האם אנחנו יכולים לנחש מה הכלל? או שהכלל הוא לשבור את הכללים?

היצירה “אדם” עדינה. גם כאשר האנרגיות עולות, יש משהו מאוד מרוכז פנימה, באמצעות המחוות המצומצמות, החוקיות שנוצרת ונשברת, על רקע הפסנתר הלירי שמלווה בצלילים כמעט נפרדים, מועטים, בסוויטת אור הירח של דביוסי.

“יאג”

יאג הוצגה לראשונה ב1996, וכעת חודשה על ידי נהרין. לדברי נהרין העבודה מתבססת על הגריד של העבודה הקודמת, העבודה עם טקסט המגדיר דמויות ויחסים ביניהם, אך הכוראוגרפיה חדשה, והתבססות על הקיים מאפשרת רשת בטחון לפריצת גבולות.

משפחה מדומיינת ביצירה "יאג". צילום: ענבל כהן חמו

משפחה מדומיינת ביצירה “יאג”. צילום: ענבל כהן חמו

“שמי עדי, יש לי אחות ניצן ואח בילי, אימא ואבא שלי מתו, ולא הכרתי את סבא שלי. המשפחה שלי מאוד מאוד מאוד מאוד אוהבת לרקוד” כך פותחת הרקדנית עדי זלטין את העבודה “יאג” והופכת בזאת את ששת הרקדנים על הבמה למשפחה. היצירה נוגעת במארג המשפחתי – אך גם מתנכרת לו. הרקדנים לרגע מתחפשים למשפחה (למשל בבגדי ה”אב”, או הסב בפיג’מה), ולרגע שוברים את היחסים המשפחתיים המדומיינים. הדמויות שלפי “התסריט” לא מכירות אחת את השנייה כמו עדי והסבא – אור, רוקדות ביחד. השמות בעבודה הם שמותיהם של הרקדנים – הם לא מנסים לשחק דמויות מבוגרות יותר, כפי שראינו למשל בעבודה “סוכריות חמוצות” של יורם כרמי, בה הייתה דמות סבתא שנעה פעם כסבתא ופעם כילדה. האב מת, או אולי נרצח, ובסצנה יפה רוקדים על קברו, כאשר הוא עירום. בגדיו עוברים לרייצ’ל, האם. האם היא לוקחת את תפקידו? האפשרויות קיימות אך לא מוחלטות, כשם שהרקדנים לא מתמסרים ללא סייג לדמות שהכריזו עליה.

סצנת מות האב ב"יאג". צילום: ענבל כהן חמו

סצנת מות האב ב”יאג”. צילום: ענבל כהן חמו

לקראת סוף העבודה אנו שומעים ילדה שמקריאה טקסט שמספר עד כמה היא אוהבת חמוץ. הטקסט יפה, אך ארוך במקצת. גם כאן אין התמסרות מוחלטת. ברור שהילדה לא מספרת חוויה אלא מקריאה טקסט (שואלת “איפה הייתי” באמצע), מקוטעת ומהססת.

"יאג" - יחסים בתוך המשפחה? צילום: ענבל כהן חמו

“יאג” – יחסים בתוך המשפחה? צילום: ענבל כהן חמו

אחת הסצנות זכורה לי כזורמת במיוחד – הרקדנים עוברים בין צדי הבמה בשורה ניצבת לקהל, ובכל מעבר דמות אחת  נותרת במרכז. המעבר נעשה באופן חלק והרמוני כל כך, שלרגע קשה להבחין שהגל שעבר השאיר אחריו דמות אחרת מאחור.  עוד סצנה מעניינת היא זו בה עדי מסדרת עוגיות מזל בשורה באלכסון הבמה, והאחרים הולכים עליה ומפצפצים אותן. איזה מזל נקבל אם נדרוך על עוגיות מזל?

“אדם” בכורה מאת רועי אסף

“יאג” מאת אוהד נהרין

כרטיסים:

בת-שבע:  www.batsheva.co.il

קופות: 03-5171471 שלוחה 115

עוד מהבלוג של ענבל כהן חמו

תצוגה מקדימה

אנימטורים צעירים מייצגים את ישראל

פסטיבל balkanima בסרביה מאגד סרטי אנימציה מאזור הבלקן ומאירופה, ומציג אוסף סרטים איכותי במיוחד, חלקם עתירי תקציב. השנה הוזמנו מספר סטודנטים מבצלאל להציג את סרטיהם בפסטיבל. הסטודנטים הישראלים התקבלו בחום, השתתפו במפגשי שיח...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

גוונים במחול - תחרות שהיא הפנינג בסוזן דלל

גוונים במחול הוא פרויקט תחרותי הנותן במה ליוצרים בראשית דרכם, בהפקת מרכז סוזן דלל. השנה יועלו במסגרת הפרויקט 10 יצירות חדשות שנוצרו לטובת הפרויקט, בניהולם האומנותי של שרון פרידמן, שלומית פונדמנסקי ואודליה...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

פינפוינט – נשיות וגוף בתערוכה זוגית

שפי בלייר מציגה סדרת צילומים נקייה ומוקפדת, של עבודות שיצרה בפימו. העבודות נראות כהמשך לעבודות קודמות שלה שעסקו באיברי גוף פנימיים. גם כאן כמו בעבודות קודמות שלה אנו נמצאים במרחב לא מוכר, בו קשה לזהות את הדבר המצולם....

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה