הבלוג של ענבל ברק

הדרך שלנו: יומן אישי-מקצועי

אני ענבל, אמא של מור, פז וגיל. מומחית להתפתחות תינוקות ופעוטות. כשמור ביתי הגדולה נולדה, הייתי "אמא רגילה" – עשיתי הרבה טעויות נפוצות וגם כמה דברים נכונים. 7 שנים לאחר מכן, ומאות אימהות אותן ליוויתי והדרכתי החל משבועות... +עוד

אני ענבל, אמא של מור, פז וגיל. מומחית להתפתחות תינוקות ופעוטות. כשמור ביתי הגדולה נולדה, הייתי "אמא רגילה" – עשיתי הרבה טעויות נפוצות וגם כמה דברים נכונים. 7 שנים לאחר מכן, ומאות אימהות אותן ליוויתי והדרכתי החל משבועות ספורים לאחר לידתן, ילדתי את ביתי השלישית - גיל. אומרים שגיל ידעה למי להיוולד כי יש לי את הכלים, הידע, והביטחון ובטח אני תמיד אדע מה צריך לעשות. כך נולד היומן האישי-מקצועי שמתאר את הדרך שלנו: סיטואציות שונות מחיי היומיום של גיל ושלי (שבטוח תוכלו להזדהות איתן), כדי שכל אחת מכן תוכל באמצעות מספר כלים פשוטים וידע בסיסי שיקנו לה הרבה ביטחון, לדעת גם כן מה צריך לעשות בכל רגע. מקווה שאעזור ולו במעט. מוזמנות להצטרף אלינו למסע!

עדכונים:

פוסטים: 28

החל מספטמבר 2014

התגובות שאני מקבלת כששומעים שגיל שוכבת על הבטן ללא קושי, לא סובלת מגזים וישנה לילה שלם מגיל חודש וחצי, מתחלקות ל”היא ילדה טובה”, “יש לך מזל” או “את קוסמת”. אז זהו, שאני לא חושבת שהיא ילדה טובה יותר מילדים אחרים, זה לא עניין של מזל, ותודה- אבל אני לא באמת קוסמת. אני פשוט עושה. פוסט מנפץ סטיגמות ומפיח תקווה.

13/12/2014

בסדנאות שלי אני תמיד מספרת שלפני 7 שנים, כשהגדולה שלי נולדה והייתי “אמא רגילה” (לא הייתי עדיין בתחום התפתחות תינוקות ופעוטות), לא ממש ידעתי מה אני אמורה לעשות עם התינוקת שלי ומה היא אמורה לעשות. ההתנהלות שלי ניזונה מחד מעצות שקיבלתי מהמשפחה, חברות, טיפת חלב ואפילו אנשים ברחוב ומאידך גם ממעט “אינטואיציה אימהית”.

סיפרו לי שתינוקות לא אוהבים לשכב על הבטן, סובלים מגזים ועצירויות וממש לא ישנים בלילה. כבר אחרי 3 שבועות הבת שלי “עשתה וי” על כל הסעיפים ולי זה נראה נורמלי והגיוני. “היא כמו כולם”, חשבתי לעצמי.

אבל אז נפל לי האסימון – רגע, אבל למה היא לא אוהבת לשכב על הבטן? למה בכלל שתינוק לא יאהב לשכב על הבטן? הרי זה ממש נוח וכייף, אני אוהבת לשכב על הבטן! יכול להיות שהיא “לא אוהבת” לשכב על הבטן פשוט בגלל שאני לא משכיבה אותה על הבטן?…

ולמה היא סובלת מגזים, כאבי בטן ועצירויות? אולי היא אוכלת יותר מדי? יכול להיות שהאכלתי אותה גם כשהיא לא היתה צריכה וסתם העמסתי והפרעתי למערכת העיכול? ובכלל, בתור מי שכבר אז היה לה ידע בפיזיולוגיה ואנטומיה, פתאום גם הבנתי שיש קשר בין זה לעובדה שלא השכבתי אותה על הבטן אלא בעיקר על הגב.

ולבסוף – למה לעזאזל היא לא ישנה בלילה? הרי מאחלים לכולנו “לישון כמו תינוק”, אם תינוקות באמת לא ישנים, איזה מין איחול זה? אני רוצה שהיא תישן בלילה! אני רוצה לישון בלילה!

מהר מאד הבנתי ש”אם אין אני לי – מי לי”, או יותר נכון – “אם אין אני לה – מי לה”.

כלומר, הבנתי שהיא למעשה “חומר ביד היוצר”, תרתי משמע. הדרך בה אני אתנהל איתה, תשפיע על האופן ההתנהלות שלה. התנוחות שבהן אחזיק אותה, התנוחות בהן היא תשכב, ההתייחסות לאוכל ולזמני ההאכלה, מה אנחנו עושות במהלך היום, לאילו גירויים היא נחשפת, האביזרים, הצעצועים ועוד. כל אלו ישפיעו על התינוקת שהיא תהיה ועל ההתפתחות והיכולות שלה. כי נכון שהיא נולדה עם מאפיינים מסויימים שחלקם תלויי גנטיקה, אבל הבנתי שלגורמים הסביבתיים ואני בראשם, יש השפעה גדולה והם אפילו יכולים להטות את הכף.

והם אכן הטו.

החלטתי להפסיק להקשיב למיתוסים כאלו ואחרים, להתחיל לפעול ע”פ האינטואיציות שלי ולהנחיל לה הרגלים חדשים. חלקם היו פשוטים יותר ליישום וחלקם ממש לא. חלקם דרשו ממני לא מעט כוחות לפעמים פיזיים ולפעמים נפשיים. חלקם אף דרשו שינויי הרגלים שלי ואפילו “לפתוח את הראש” ולהתנסות בדברים שונים וחדשים עבורי (מישהו אמר מנשא בד?…). במקביל הפסקתי להשתמש בכל מיני אביזרים ותכשירים שהיו אולי פופולריים בשוק, אבל לא ממש הרגשתי שעוזרים לה או לי.

זה השתלם. בהדרגה היא החלה “לאהוב” לשכב על הבטן או יותר נכון התרגלה לשכב על הבטן, במקביל לכך מערכת העיכול מעט השתחררה והלילות הלכו והתארכו.

הרגשתי ששיפרתי לה את החיים, וכמובן גם לי.

היום ממרום ניסיוני אני יודעת שיש כמה מיתוסים לגבי תינוקות שצריך ורצוי לשבור – תינוקות יכולים לאהוב לשכב על הבטן. תינוקות לא חייבים לסבול מגזים, כאבי בטן ועצירויות. ותינוקות יכולים לישון לילה שלם. וכן, ברוב המקרים זה תלוי בנו ובמה שאנחנו עושים.

כשהגדול-בינוני נולד כבר יישמתי הכל מהיום הראשון והתוצאות לא אחרו לבוא – שכב על הבטן ללא קושי, לא סבל מקשיים במערכת העיכול וישן לילה שלם מגיל חודש וחצי.

כך גם עם גיל. מהיום הראשון ועד היום כשהיא כבר בת 3 חודשים אני “מכוונת מטרה”. ולכן גם היא – אוהבת לשכב על הבטן, לא סבלה מגזים או עצירויות וישנה לילה שלם. ולא, זה לא בגלל שהיא “ילדה טובה”, או שאני “קוסמת”.

גיל שוכבת על הבטן פשוט בגלל שאני השכבתי אותה על הבטן מהיום הראשון והיא התרגלה לכך. במהלך היום אני מתנהלת איתה באופן שיתמוך בשכיבה על הבטן – תנוחות נשיאה שונות שאחת מהן היא ערסול, שימוש במנשא בד ובפוף. לחילופין אני לא משתמשת באביזרים שונים שלא באמת תומכים ומשרתים אותה (וחלקם אף עושים את הפעולה ההפוכה).

2014-11-20 08.51.58

איזה כייף לשכב על הבטן!

גיל לא סובלת מגזים, כאבי בטן או עצירויות כי מהיום הראשון אני מקפידה “לתמוך” בהתפתחות מערכת העיכול עד כמה שניתן. אני מקפידה על האכלות מסודרות ולא מפרשת כל בכי כרצון לאוכל. אני יודעת שלבכי יכולות להיות הרבה סיבות וקודם כל נותנת מענה של תנועה, מגע וקול מונוטוני. כן, למרות שאני מניקה והדבר שהכי קל עבורי לעשות הוא לתת אוכל כמענה לכל בכי. וכן בגלל שאני מניקה אני לכאורה לא יודעת כמה היא אוכלת. אבל אני לא באמת צריכה לדעת בדיוק כמה היא אוכלת, אני עוקבת אחרי חיתולים רטובים, עלייה במשקל והתנהגות “חיונית” שלה וכל עוד הם תקינים, אני רגועה.

כל תנוחות הנשיאה וההשכבה במהלך היומיום, השימוש בפוף ובמנשא והמון חוויות של תנועה תומכים גם במערכת העיכול.

ולבסוף – היא גם ישנה לילה שלם מגיל חודש וחצי. לאחר “טקס שינה”, היא מונחת אחר כבוד במיטה שלה בסביבות השעה שבע וחצי בערב ומתעוררת בסביבות השעה שש בבוקר. כן! זה אפשרי!

איך הגענו לזה? שוב, כי עשיתי!

כי מהיום הראשון כשחזרנו הביתה עשיתי לה “טקס שינה”, כי בהדרגה יצרתי לה הבדלים בין היום ללילה וכי מערכת העיכול כאמור לא מפריעה לה להירדם ולישון טוב. והכי חשוב – במהלך החודש וחצי הראשונים, כשהיא כן התעוררה באמצע הלילה, והדבר הכי קל עבורי היה ישר להניק ולתת אוכל, זכרתי שבדיוק כמו במקרה של בכי, אוכל הוא רק סיבה אחת מיני רבות לקימה של תינוקות. ולכן למרות העייפות ולמרות האפשרות הנוחה והקלה של ההאכלה, המענה הראשוני שהיא קיבלה היה מענה של תנועה, מגע וקול. ידעתי שרק באמצעותו אני אוכל להבין למה היא התעוררה ואפילו לעזור לה להירגע ולחזור לשינה. וידעתי שאם אחרי כמה דקות היא לא תירגע, אז אדע בוודאות שהיא רעבה והיא תקבל אוכל.

זה לא היה פשוט בכלל… במיוחד כאשר הגוף עדיין עייף ומתאושש אחרי הלידה. אבל זה השתלם! עקב כך לא רק שלא נוצר לה הרגל של קימה=אוכל, אלא היא זכתה לקבל ממני את המענה המדוייק ביותר ובהדרגה יכולת השינה שלה השתכללה והיא האריכה את זמן השינה עד שהגענו לבוקר.

כן, ה-כ-ל עניין של הרגלים. ומי אחראי על הקניית ההרגלים לגיל? כרגע זה רק אני. לטוב ולרע. אני משתדלת שזה יהיה בעיקר לטוב.

אז צריך לעשות. גם אם זה לא פשוט, וגם אם זה דורש ממני קצת יותר.

לפעמים אני גם לא עושה. כן, לפעמים לא צריך לעשות יותר מדי, לא צריך לשעשע, לא צריך להרדים. לפעמים היא יכולה גם לעשות את חלק מהדברים לבד, בעצמה. לשכב לבד על הבטן ולהסתכל על הסביבה, להירדם לבד.

אה, ועוד משהו חשוב לסיום! אני לא פוחדת. כל מה שאני עושה או לא עושה מתבסס על רציונל פיזיולוגי ואנטומי, אבל גם על הרבה אינטואיציה. בסופו של דבר כולנו בנויים מאותה מכונה, אבל גיל יש רק אחת. אז אני בודקת, מנסה, מתנסה, טועה ומנסה שוב. רק כך אני אוכל באמת להנחיל לה הרגלים חדשים וטובים ועל הדרך גם להכיר אותה ואת היכולות שלה. וכמובן – לעשות לה חיים קצת יותר קלים. וגם לי.

אז כן, אם תרצו (ותעשו) – אין זו אגדה!

 

יש לך שאלות? רוצה לשתף או להוסיף מניסיונך?

אני פה: [email protected] 052-3829914

ענבל ברק-לוגו 10-10

הדרכה לאחר לידה | אבחון וייעוץ התפתחותי | סדנאות התפתחות תינוקות | חוגי תנועה לילדים

עוד מהבלוג של ענבל ברק

Thumbnail

בוקר טוב עולם!

ילדתי את גיל לפנות ערב והגעתי לאישפוז במחלקת יולדות רק בלילה, כך שפגישתנו הראשונה לאחר הלידה היתה למחרת בחמש בבוקר בתינוקיה. נכנסתי לתינוקיה המוארת עם שלל קולות הבכי והצרחות מסביב וראיתי אותה. היא שכבה ערה על הגב...

תגובות

פורסם לפני 6 years
Thumbnail

גן שלנו מה נחמד הוא

גיל נכנסת לגן. שתיקה רועמת. אחותה הגדולה נכנסה לגן כשהיתה בת 4 חודשים ואחיה כשהיה בן 5 חודשים. גם גיל תהיה בת 5 חודשים כשתיכנס. ולמרות שעברתי את זה כבר פעמיים באופן חלק יחסית, לא חשבתי שיהיה לי כל כך קשה דווקא עם השלישית. אני...

תגובות

פורסם לפני 6 years
Thumbnail

עזרה ראשונה

גיל בת 11.5 חודשים. במהלך השנה האחרונה כאשר היא עברה דרך שלבי ההתפתחות ומימשה אותם, היא מן הסתם עשתה זאת בעצמה - היא שכבה על הבטן בעצמה, הרימה את הראש לבד, התהפכה מהבטן לגב ומהגב לבטן, הסתובבה בעצמה סביב צירה, התקדמה קדימה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים