הבלוג של ענבל

inbal343

אני ענבל, אני לרוב עושה, ומידיי פעם כשמשהו יוצא מן הכלל גם כותבת. אני פה על מנת להמליץ ולפעמים להתריע. תוכלו למצא אצלי בעיקר ספרים ומסעדות. כאלו שראויים וכאלו שפחות.. מעבר לזה גם מידיי פעם יעדי טיול, תרבות, תובנות חיים וקצת... +עוד

אני ענבל, אני לרוב עושה, ומידיי פעם כשמשהו יוצא מן הכלל גם כותבת. אני פה על מנת להמליץ ולפעמים להתריע. תוכלו למצא אצלי בעיקר ספרים ומסעדות. כאלו שראויים וכאלו שפחות.. מעבר לזה גם מידיי פעם יעדי טיול, תרבות, תובנות חיים וקצת פוליטיקה. מקווה שתהנו להתלוות אלי למסע :)

עדכונים:

פוסטים: 65

החל מאוגוסט 2010

למי מאיתנו אין מכר, קרוב משפחה או חבר שנפל במלחמה? באימון? בפעולות איבה?

כולנו או רובנו גם שירתנו בצבא,

ובזמנו גם ידענו למה, למה עשינו את זה

שהרי זה לא ברור מאליו לעצור את החיים ובמקום להנות או ללכת לאוניברסיטה כמו שנהוג בכל העולם, ללכת לעלות על מדים ולשרת.
לשרת את המדינה, הבית, העם שלנו.

וככל שאנחנו מתבגרים אנחנו שוכחים

טוב לא כולנו ולא תמיד

אבל אני לא מכירה אחד כמעט מבני הדור שלי שלא חושב פה ושם על רילוקיישן,

חלומות על אמריקה,

שלא מדבר בכעס על כמה שרע פה וכמה שכל הפוליטיקאים חארות ושלעולם אין סיכוי לשלום.
לאחד אשם ביבי ולשני הערבים…

אבל הכל אותו דבר, אותו דיבור

של כעס, של שנאה, של מגיע לי יותר

אנחנו מרגישים את העולם מעיק עלינו, מחיריי הדיור, יוקר המחיה, העלות של הגנים ושל הרכבים.
ושוכחים

שוכחים שאנשים חיו כאן עם הערבים לפעמים קצת יותר טוב לפעמים קצת פחות טוב, לפני המדינה, הכיבוש, הביבי, השמאלנים, או מי שאשם באותו היום.

שוכחים שדור או 2 לפנינו הגיעו רוב קרובינו לארץ בלי כלום, לא בלי אופציה לצאת לחול כבר 3 שנים כי להחזיק 2 רכבים וילד בגן פרטי עולה המון כסף, או בלי אופציה לקנות דירה במרכז,

בלי כלום – בלי בגדים, בלי כסף, בלי אוכל, בלי גב כלכלי.

חלקם על ספינות מאירופה, חלקם ברגל במדבר, חלקם במבצע עלייה לארץ כזה או אחר.
רובם חיו תקופות במעברות, קרוונים, חלקם עדיין חיים בהם.

לרובם לא היה חדר לכל ילד, לפעמים גם לא לכל 2 או 3

והם עבדו בכל מה שאנחנו לא מוכנים,

הם עבדו בשדה,

הם עבדו בסלילת כבישים ובבניין

הם עבדו במה שהיה כדי לאכול ולהאכיל

כי הם כן זכרו.

הם זכרו מה זה שאין לך מדינה משלך,

כשאתה נתון לחסדי אחרים

יום עסל יום אושוויץ.
אנחנו דור מפונק שלא זוכר,

שבוכה תוך כדי הבירה בבר על כמה קשה לו, ולא חושב שניה במקום לשתות בבר לקחת עבודה שניה בלשטוף כלים בבר ולחסוך לדירה.

אז אני רוצה לקחת רגע להודות לחיילים שנפלו

לא על שנפלו

אלא כי בחרו לשרת

להיות חלק מהקולקטיב שבגיל 18 אנחנו עוד איכשהוא זוכרים

זה שבזכותו אנחנו לא אלו שתחת כיבוש אלא אנחנו הריבונים על אדמתנו

תודה על זה שאף אחד לא חושב שהוא יכול לפגוע בנו בלי לדעת שתהיה תגובה

ותודה על זה שהם מזכירים לי מה יש לי ומה יש לבני וכמה זה חשוב.
יזכור.

 

 

עוד מהבלוג של ענבל

תצוגה מקדימה

ארוחת הבוקר של מלון ממילא בירושלים - ביקורת

אני וירון (חבר טוב) הולכים הרבה לארוחות בוקר לפחות פעם בשבוע לרוב זה למקומות הסטנדרטיים, רשתות הקפה למינייהן, בית קפה שכונתי מומלץ כזה או אחר, שובר מעניין שראינו.. אבל מידיי פעם אנחנו מנסים משהו מרשימת ה"אומרים שזה הכי...

תצוגה מקדימה

בוטיק הפנאי - חוות דעת

השבוע הוזמנתי לסקר ארוע, בבית עסק, שנקרא "בוטיק הפנאי". הארוע נערך ברמת גן, אחת לשבועיים, והוא מיועד לנשים בלבד, ברובן בנות 50+. הארוע מתחיל בכיבוד (בזה שאני הייתי הייתה ארוחת בוקר...

תצוגה מקדימה

אז שיהרגו אחד את השני, לנו יש מספיק בעיות משלנו

כבת למשפחה אשכנזית, שסבא שלה עלה מגרמניה דיי בתחילת המלחמה, יום השואה והשואה בכלל תמיד דיי עניינו אותי. קראתי ספרים, ראיתי סרטים, הייתי ביד ושם ובאתרי הנצחה בברלין, אפילו עשיתי על זה עבודה בבית הספר. יום השואה תמיד היה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה