הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

מזל טוב, נוסעים אל הלא נודע אמריקה, היר וי קם

17/08/2012

ידענו שזה יבוא,
מאז שהכרתי את האיש, הבנתי שיום אחד זה יבוא,
ואז נצטרך להכין את עצמנו טוב טוב.
אני לא חששתי מהרגע שזה יגיע,
הוא קצת יותר חשש מאותו רגע,
אני אפילו כבר חיכיתי לרגע.
והנה זה בא.
הרגע -

מזל טוב אנחנו בהריון!!!!!

לא כזה,
אחר.
יש לנו בולטימור בבטן :)

בינואר 2013, דצמבר 2012 (עודכן באוגוסט )  הוא יתחיל תת התמחות באורטופדית כף רגל
ואנחנו נארוז מטלטלינו ונטו יחד עימו לבולטימור “עיר הרשע והפשע”.

בעבודה עוד לא יודעים
היום הודעתי לבוס שלי בעבודה (אוגוסט 2012)
(ולכן הפוסטים הקשורים לטיסה יפורסמו רק לאחר ההודעה בעבודה)

למה אני מחכה עם ההודעה שלי בעבודה?
כי זה לא סגור סופית.
האיש אמור להיות חצי שנה בבית חולים אחד וחצי שנה נוספת אצל פרופסור אחר.
קיבלנו כרגע סמי אישור במייל רק על חצי השנה הראשונה.
אז נחכה עם ההודעה בעבודה.
קיבלנו היום האישור סופי (אוגוסט 2012)

fellowship ככה קוראים לרילוקיישן ברפואה.

ההבדל הוא כמובן בכסף.
בהייטק, העובד מקבל על זה כסף,
ברפואה, הרופא מוציא את החסכונותיו על כך,
בהייטק, יש חברה שמארגנת את כל המעבר והבירוקרטיה,
ברפואה זה הכל על כתפי הרופא או אשתו.
(הידעתם שב6 שנות היכרותנו הכתפיים שלי זה הדבר היחיד שמתחרה עם התחת שמתרחב)
בהייטק בד”כ יש פורומים ועזרה און ליין
ברפואה, נו, הבנתם.
מה שנקרא – יש פה הריון בסיכון גבוה….
סתם. יהיה בסדר.

מאוד רציתי כבר להיות בשנה של תת ההתמחות
אבל עכשיו,
כשאני מתחילה לברר ענינים,
אני משקשקת,
לא ישנה טוב בלילות (ולא רק בגלל נעה)
מנסה לארגן במח רשימות קטנות וחשובות
(שעברו בינתיים למחברת כי יש גבול לכמות המידע שאפשר לזכור)
אני מתארגנת טיפין טיפין
ומנסה לשדר רוגע,
(בתוכו הכל סוער, מפחיד, מאיים? לא, לא מאיים, פשוט לא נודע)

גם האיש מוטרד מאוד,
לא רק בגלל הכסף שזה עומד לעלות לנו
(קרוב ל – תחזיקו חזק, 400,000 ש”ח בלי יותר מדי להתאמץ)
אלא בעיקר בגלל הרמה המקצועית הגבוהה שהוא צריך להבחן בה במשך תת ההתמחות.
וזה , לא פשוט.
אבל מצד שני עברנו כבר את מבחני שלב א ו – ב,
כך שבאמת הכל יהיה קטן עליו.

אז מה עשינו עד עכשיו בנושא?

בפורום ישראלים בארה”ב מצאתי זוג חמוד שגר בבולטימור ואותו אני משגעת במיילים,
פניתי לJCC (קהילה יהודית) בבולטימור ושם יצרו איתי קשר 2 נשים ששלחו לי לינק למגורים מומלצים + גני ילדים.
עכשיו צריך לבדוק היטב את גני הילדים ואת אזור המגורים.
שלחנו מייל לפרופסור וביקשנו עזרה טכנית, הוא נתן לנו מייל של אשת קשר ושל המתמחה שאותו אנחנו נחליף. עכשיו צריך לכתוב לו מייל.
הינו בשני מפגשים בהר”י עם יועצת ארגונית מחברת מעברים שהיו מאוד מעניניים.
(האיש לא התעניין כל כך, אבל הוא מבין שלי זה עוזר).
מסתבר שהרבה רופאים שיוצאים לתת התמחות בחול הן בכלל רופאות!,
ושהרוב נוסעים לטורונטו.
נכנסתי לפורום של הורים לתינוקות בחו”ל בתפוז ונראה לי שזאת תהיה ידידות ארוכה.
וזהו בערך.
אה, האיש נרשם לקורס אנגלית כי הפרופסור שלו אמר לו שהוא חייב לשפר את האנגלית,
כי מנסיון האנשים שמגיעים לתת התמחות עם אנגלית ממוצעת, הם נכנסים לשוק מהאנגלית שבה הם צריכים להשתמש מול הפצינטים.

מה עוד למדתי?

שלבקש מהעוזרת לאסוף לי קרטונים זה סופר יעיל.
(אוגוסט 2012 – מסתבר שזה לא יעיל כי עוד לא ארזנו כלום)
שלנסות ללמד את תמר אנגלית זה סופר לא יעיל.
שאם אני אעבוד בארה”ב זה יכול להעיף את שנינו מארה”ב בבושת פנים כי הויזה שלנו היא לא מאפשרת לי לעבוד.
(מה לעזאזל אני אעשה עם עצמי? ולמה כל בחורה שאני שואלת אותה את השאלה הזאת אומרת לי “נו, תשבי בבתי קפה כל היום” נראה לכן???? ככה אתן מכירות אותי?)
שלעבור מדינה זה נשמע סקסי אבל זה מפחיד לאללה.
שעדין אין לי פתרון לבית ולציוד שבו אנו גרים.
שאחרי שיחות עם אנשים אני מבינה שיש כל כך הרבה דברים שעליהם לא חשבתי כמו מה לעשות עם ביטוח לאומי וכל קרנות הפנסיה שלנו.
שיש לי את הבעל הכי הכי הכי אמיץ בעולם.
באמת.
שכל פעם כשאני רוצה לסגור את הפוסט עולים לי דברים נוספים כמו:
אולי אני אחפש עבודה מהבית שתאפשר לי לעבוד משם אוןליין,
אולי אני אפרסם בשכונה שהבית שלנו יהיה להשכרה עם הציוד (והכלב) לשנה
צריך להכין לתמר מחברת עם תמונות וציורים מהחברים / משפחה
צריך להוריד לכתובים את כל מה שלמדנו בסדנת מעברים
צריך לברר מול המכללה מתי אני אמוה לסיים את התואר השני שלי, ואם עד דצמבר זה ריאלי
ועוד ועוד

טוב,
אסיים את הפוסט הראשון בפרק האמריקאי במילים של השיר הנודע:
הלא נודע

מילים ולחן: דני סנדרסון

הולכים אל הלא נודע
אל הלא נודע
אל הלא נודע
הולכים אל הלך תדע
אם זה טוב או רע
שם בלא נודע

בלי לדעת את גורלנו
או מה יהיה
כל אחד מנחש קדימה
עד היכן שהוא רואה

הולכים אל הלא נודע…

תנסו לדמיין אותנו
עוד שנים רבות
לא פחות מסובך לקבוע
מה יהיה עוד שתי דקות

לא נודע, לא נודע…

בלי לדעת את גורלנו
או מה יהיה
כל אחד מנחש קדימה
עד היכן שהוא רואה

אין לדעת מה יהיה
אין לדעת מה נראה
כל אחד מרחק מודד
היכן שהוא שהוא עומד

הולכים אל הלא נודע…

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה