הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

זהו, נשאר בערך 3% אני חושבת עד למבחן באמצע נובמבר, וההרגשה היא כמו על האוורסט, ככל שעולים יותר כך אחוז החמצן באויר קטן, וקשה לנשום.

25/10/2011

“יום אחד זה יקרה
בלי שנרגיש, משהו ישתנה
משהו יגע בנו, משהו ירגע בנו
ולא יהיה ממה לחשוש”

כך, בדיוק אני מרגישה היום,
ואתמול,
ושלשום,
בעצם כך אני מרגישה כבר בערך חצי שנה,
מאז שבעלי התחיל ללמוד למבחן שלב ב’,
המבחן שקובע את סוף ההתמחות שלו.
התמחות שנשא על כתפיו במשך 6 שנים
א-ר-ו-כ-ו-ת מאוד

ישנה תאוריה הנקראת 80/20,
משמע, רב האנשים מוותרים ברגע הכמעט אחרון,
אחרי שהשלימו 80% מהמשימה,
אז ישנו משבר, שגורם לרב האנשים להרים ידיים.
אנחנו כבר הרבה אחרי ה80%,
לא הרמנו ידיים,
לא הוא -
הוא עדיין לומד יום יום, לילה לילה למבחן הזה,
ולא אני, שמחזיקה את הבית והמשפחה על שתי כתפי,
בנסיונות לא להתלונן יותר מדי,

כבר חודשים שאנחנו זורקים אחד לשני את המילה
“80/20″ כדי לעודד אחד את השניה,
כי באמת,
זה קשה.

הוא כבר בן אוטוטו 40,
20 שנים הוא לומד רפואה,
וההרגשה היא שבעוד 3 שבועות הגורל נחרץ.
זה לא באמת נכון,
כי אם הוא לא עובר את המבחן,
אז תמיד אפשר לגשת שוב עוד חצי שנה,
אבל מצד שני,
כל כך הרבה מהחיים שלנו תלוי על אותה כף של
“מעבר הבחינה”,
אפשר להגיד שאם הוא עובר את הבחינה,
אז החיים שלנו משתנים לטובה,
אני יכולה להתחיל את חיי האקדמאים בנחת,
עם תמיכה מלאה של הבית,
(סוף סוף הגיע תורי)
הוא הופך לרופא מומחה,
ואין, אין מה להשוות בין חיי עבדות של מתמחה,
לחיים פחות או יותר נורמלים של מומחה.
הבנות שלנו יזכו להכיר אותו,
המנגל שלנו סוף סוף יפתח,
כמו הבית לטובת אירוח חברים ומשפחה,
בסופי שבוע כבר נרגיש כמו משפחה,
ולא כמו אם חד הורית, ותלמיד לפני מבחן גורלי.

80/20 – את הדברים הקשים באמת כבר עברנו,
המון תורנויות,
המון לילות לבד,
מבחן שלב א שהיה סיוט,
המון הקפצות והחלפות של חברים בתורנויות,
המון סופי שבוע לבד,
המון ארוחות משפחתיות שאליהן הגעתי בלעדיו,
המון לילות שבהם , במקום להמרח מול הטלויזיה ביחד,
הוא למד במשרד על עוד מאמר רפואי,
ואני נרדמתי עם ספר ביד במיטה,
המון ימי מחלת ילד שאני לקחתי, כי אצלו פשוט אין מצב,
המון זמן שלנו לבד, כי ככה זה בהתמחות.

זהו,
נשאר בערך 3% אני חושבת עד למבחן באמצע נובמבר,
וההרגשה היא כמו על האוורסט,
ככל שמתקרבים לפסגה לסוף המסלול,
כך אחוז החמצן באויר קטן,
וקשה לנשום.
ככל שמתקרבים לבחינה,
אחוז הלחץ עולה, אחוז האוויר לנשימה יורד,
ואין לי,
פשוט אין לי את היכולת להרגיע,
כי גם אני רוצה להיות כבר אחרי,
כי אחרי זה יהיה חיים אחרים,
שאליהם אנחנו כבר כל כך מייחלים.

וגם אם הוא לא יעבור את המבחן הפעם,
אז באמת שכבר לא יהיה לנו ממה לחשוש,
כי כבר היינו שם, בתקופה של התמחות ולפני בחינה.

אבל,
למרות הלחץ, חוסר האונים והעייפות
אין לי ספק שהוא יעבור את המבחן.
כי כמו שתמר אומרת:”אבא דוקטור, אבא חכם”
וילדים, כידוע, לא משקרים.

“יום אחד זה יקרה
בלי שנרגיש, משהו ישתנה
משהו יגע בנו, משהו ירגע בנו
ולא יהיה ממה לחשוש”

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה