הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

אז בדידות היא לא המילה הנכונה, כי אני לא מרגישה בודדה. לא ידעתי מה לרשום במקום המילה בדידות, כדי לתאר את המצב החדש של האם הטרייה (גם אמא לשתיים היא אם טרייה) שהוא מצב כה מבלבל (גם בגלל הערפול ששעות שינה מועטות יוצרות) אבל אני חושבת שהיום בגינה מצאתי את התיאור המושלם – אחוות האמהות

03/10/2011

רציתי לתת את הכותרת  ”הבדידות של האם הטרייה”, אבל זה לא בדיוק מדויק,

אני לא בודדה, ולא מרגישה בודדה,
יש לי בעל, שהוא המגדלור שלי, תומך בי כל כך,
מרים אותי מהקרקע כשאני נופלת,
בעצם,
הוא לא נותן לי להתרסק,
הוא סופג את חוסר הסבלנות שלי, ואת דמעות התסכול,
הוא מפנק, ועוזר, וסועד, ותומך, ונותן עצות ששוות זהב,
אני קוראת לו המגדלור שלי,
הוא זה שמאיר לי את הדרך, כשבעיני היא חשוכה

בנוסף,
יש את חברותי ואת משפחתי שתומכת ועוזרת,
ונותנת יד, ומדרבנת, ושולחת אותי לישון כשצריך,
ומכינה לי אוכל, ודואגת לתמר, ומבינה כשאני לא יכולה לדבר איתה בטלפון

וכמובן יש את החברות באינטרנט,
שהן היועצות שלי לכל ענין ודבר,
קשה לי לחשוב על עצמי בלעדיהן.

אז בדידות היא לא המילה הנכונה,
כי אני לא מרגישה בודדה.
לא ידעתי מה לרשום במקום המילה בדידות,
כדי לתאר את המצב החדש של האם הטרייה
(גם אמא לשתיים היא אם טרייה)
שהוא מצב כה מבלבל
(גם בגלל הערפול ששעות שינה מועטות יוצרות)
אבל אני חושבת שהיום בגינה מצאתי את התיאור המושלם -
אחוות האמהות

יש לנו, האמהות הטריות,
שפה משותפת,
רק אנחנו יכולות לשבת ולדבר שעות על הלידות שלנו,
על הילדות שלנו,
על החינוך, הגננת, השוויצים הקטנים,
ההתפתחויות הרגשיות, הרגרסיות, הציטוטים,
הקניות והדילים השווים שמצאנו לזאטוטים,
הפליטות, ההנקות, המבצעים על חיתולים,
המחירים של העגלות, מצוקת המשפחתונים,
הגינות הכי שוות, הפארקים הכי טובים,
הפעילויות שכדאי ללכת אליהן אחה”צ,
בתי הקפה הנגישים לעגלות ולילדים.
בקיצור – אחווה.

הכי יפה באחוות הנשים הזאת,
היא היכולת להזדהות עם הקשיים ללא ביקורת,
ומתן העזרה ממקום של שיתוף, הקשבה והזדהות.

לפני כמה ימים, חגגו לשירה מהגן יומולדת 3.
אני ותמרי נסענו לביתה של שירה, אך הקדמנו בחצי שעה.
עשיתי סיבוב בשכונה של שירה ומצאתי גן שעשועים נחמד.
תמר נעה ואני נכנסנו לגן שעשועים,
תמר החלה לשחק עצמאית ולטפס בסולמות,
ואני הנקתי את נעה.
פתאום קלטתי שתמר הולכת ליפול מסולם מאוד גבוה,
רצתי אליה בספרינט, תוך כדי שסינור ההנקה מסתיר את
נעה הצמודה לשדי,
וכך תפסתי  ביד אחת את תמר שניה מהתרסקות על הקרקע
והיד השניה אוחזת את נעה ומנסה להשאירה צמודה לשד.

היום בגינה, קלטתי את אותה סצנה אצל אם אחרת,
אבל כאן, היא רדפה עם סינור ההנקה וילדה צמודה לשדה,
אחרי בנה שרץ לכיוון השער של הגינה שנותר פתוח.
מיותר לציין שכל האמהות חשו חמלה כלפי אותה אם.
האם הן רצו אחריה? או אחרי בנה?
לא.
כי גם הן ישבו על הספסל כשעין אחת על הזאטוט הבכור בגינה ועין שניה על היונק שלהן.

טוב, נכון, זה כאילו בדידות,
כי אף אם לא רצה אחרי הזאטוט הפוחז,
אבל כשהיא חזרה לספסל (מזיעה ומתנצלת)
כל האמהות החלו בשיחה,
כל אם תרמה מנסיונה על הילד שלה שכמעט וקרה לו משהו,
על כמה שאנחנו צריכות עזרה אחה”צ עם הילדים כי זה לא פשוט,
כל אחת סיפרה איך מתנהל נוהל ערב בביתה כשהבעלים בעבודה,
כל אחת ניחמה את השניה ונתנה טיפ כזה או אחר.

כשהתקפלנו מהגינה,
הלכתי לאותה אם,
ונתתי לה את מספר הטלפון שלי,
כי כשאת אמא טרייה,
לפעמים כל מה שצריך זה להיפגש עם עוד אם טרייה
כדי לפרוק, לספר, לשמוע, לשכנע,
לחבק, לבכות, להתנחם, להתייעץ,
להזדהות.
היום בגינה, שוחחתי עם עוד אם לשניים,
היא אמא של חברה של תמר מהגן,
שילדה שבועיים לפני.
ככל שאנחנו משוחחות יחדיו,
כך אנו מגלות המון דברים משותפים בינינו.
אצלה הקושי הוא דווקא עם הילדה הגדולה,
שרוצה המון אמא,
לי יש מזל, שאבא זמין הרבה יותר מבעבר,
ולכן דווקא בתקופה הזאת תמר זוכה להמון אבא,
לי קשה דווקא מהצד של האמהות הטרייה,
מחוסר התקשורת ביני ובין נעה,
היא לא אומרת לי מה כואב לה,
ואם היא רעבה,
ומה היא חושבת,
ואם חם לה או שדווקא קר,
פתאום התקשורת הזאת שנבנתה ביני ובין תמר
מקבלת את העוצמה שלה, דווקא משום חוסר היכולת שלי לתקשר עם נעה.
וזה מאוד מתסכל.
שכחתי עד כמה חוסר האונים של התינוקות הקטנים האלו,
יוצר אצלי חוסר אונים.
אסא מעודד אותי ואומר לי שגם עם תמר זה היה ככה בהתחלה,
ואחרי 3 חודשים למדתי את שפת התינוקות והכנסתי שגרה מבורכת לחיינו.
ואם אסא אומר שכך היה, אני נוטה להאמין לו
(כי הזכרון שלי מאוד התקצר בגין ההריונות, וגם הזיכרון שקיים הוא מאוד אופטימי וורוד)

ובמקרה, היום שוחחתי עם חברה שילדה תאומים ביום שנעה נולדה,
והיא התלוננה גם כן, שאם ככה תיראה החל”ד שלה
היא תהיה מאוד מתוסכלת, כי החל”ד שלה עם הבכורה היה מעולה.
אז הסברתי לה שגם אצלי ההתחלה קשה, וכנראה שאנחנו לא זוכרות את ההתחלה עם הבכורות,
כי יש לנו כבר תקשורת איתן,
ושכחנו את הלילות הלבנים, הגזים, חוסר האונים, הבכי,
חוסר הבנה, חוסר שגרה, והערסולים הבלתי פוסקים.
ואחרי שדיברתי איתה,
הצלחתי להתעודד קצת,
אולי בגלל שצרת רבים נחמת טיפשים,
אולי בגלל שזה אצל כולן ככה קשה בהתחלה,
אולי זה בגלל שאני לא עוטה על עצמי מסכה ואומרת “הי, אצלי הכל מצוין!”
אולי בגלל שלמדתי להגיד “חבר’ה, קצת קשה לי, עוד מעט יהיה יותר טוב, לא אני לא מסכנה
אני ממש רחוק מלהיות מסכנה, אני פשוט אם טריה, וזה הדבר הכי קשה שאני עושה בחיים שלי,
אבל זאת משימה שפעם אחת כבר הצלחתי בה, אין לי ספק שגם הפעם אני אצליח”

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה