הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

לפני כיומיים בערך, שוחחנו על המהות של להיות אמא עובדת. כמובן שכל אם הגנה על ה”אני אמאמין” שלה, ואני, אני כבר מזמן הגעתי למסקנה שהעבודה לא נגמרת בארבע, אלא רק מתחילה. ואחר כך בשמונה, חשבתם שהעבודה הסתיימה כי הילדה הלכה לישון? לא ולא, היא (שוב) רק מתחילה…

28/07/2010

השיחות הכי מעניינות מתרחשות בחדר האוכל בעבודה,
צריך רק לוודא שלפני שמדברים לא נשארה חתיכת כוסברה תקועה בין השיניים.
או פרג (במקרה אם אני נשברת ואוכלת את הלחמניה המפתה ההיא…)

לפני כיומיים בערך, שוחחנו על המהות של להיות אמא עובדת.
כמובן שכל אם הגנה על ה”אני אמאמינה” שלה,
ואני, אני כבר מזמן הגעתי למסקנה שהעבודה לא נגמרת בארבע,
אלא רק מתחילה.
ואחר כך בשמונה, חשבתם שהעבודה הסתיימה כי הילדה הלכה לישון?
לא ולא, היא (שוב) רק מתחילה… 

ומילא להיות בעבודה, או עם הילדה או בסידורי הבית,
לאלו כבר התרגלתי,
אלו הם הדברים המהנים.

הרגעים הקשים הם הפיקים שבין המשמרות, יותר נכון השיאים של חפיפת המשמרות.

בבוקר – החפיפה המטורפת בין להתארגן מהר לעבודה,
להספיק לשים בגדים מכופתרים יפים,
להתאפר (לא מומלץ במכונית, זה תמיד יוצא א סימטרי),
לדאוג שהשיער לא ביום גרוע במיוחד, במידה וכן לחפש גומיה של הילדה כדי לסגור אותו בקוקו,
לבין ההתמודדות של הבוקר -
להעיר את הילדה (שתרגיש מה זה להעיר את אמא כמה פעמים בלילה)
או לתת לה לישון עוד 20 דקות (ואז יגיעו הפקקים של איילון),
במקביל, לגלות ששוב החיתול לא כזה סופג כמו שהבטיחו בפרסומות,
לרדוף אחריה בכל הבית כי היא לא רוצה שנחליף לה חיתול,
ובעיקר לא להתבלבל בין הצ’יריוס שלה ליוקונובה של הכלב.

בבוקר, זה רק תחילתו של המירוץ,
ביד אחת דוחפת עגלה של ילדה עם צ’יריוס שמפוזרים לה על כל השמלה,
ביד שניה מחזיקה כלב לטיול של פיפי בוקר ובאותה יד גם את הקפה טייק אווי שעשיתי לדרך,
ועל הגג של העגלה פרוס עיתון הבוקר,
אולי אספיק להתעדכן במה שקורה בעולם שמחוץ ל”בועת עולמי הצר כנמלה”.

הכלב סיים להשקות את הדשא,
הילדה תקעה לעצמה את הצ’יריוס באף,
העיתון עף לו ברוח
ואני רצה עם העגלה הכלב וכוס הקפה הביתה כדי לקחת תיקים, שקית אוכל ולהחזיר את הכלב לבית.

או, סוף סוף אוטו,
שיט, שוב התעצלתי לתדלק…..
מסמסת לעבודה – סורי, מאחרת
ומוסיפה סמיילי כדי לרכך.

הילדה מקשקשת להנאתה ומוחאת כפיים –
תודה, תודה באמת שמגיע לי…

אחרי 10 דקות נסיעה מגיעים לגן ,
הילדה לוחצת על כל כפתורי האינטרקום של הגן ונועלת את מנגנון פתיחת הדלת,
עוד פעם נחכה 5 דקות בחוץ עד שהמנגנון ישתחרר.
(והפעם אם יבואו הורים ויחכו בגללנו בחוץ, עם המבט המאשים “שוב האמא הזאת שלא השתלטה על הילדה הקופצנית שלה” אני מתחבאת באוטו)

5 דקות המתנה,
ילדה מועברת למשמרת הגננות,
שמחה ועושה עיניים ליואבי הג’ינג’י
עד שהיא מגלה שאמא שלה כבר לא שם,
וכשאני עוד שניה סוגרת את שער הגן אחרי אני שומעת אותה מייבבת…

קוואטש – נחמץ לי הלב
טראק – סוגרת שער הגן,

נסתיימה משמרת טרום א.

שיט, שאריות של צ’ריוס על החולצה הלבנה.
חשבתי שהשיט הזה הסתיים אחרי שגומלים אותם מפליטות הבקבוק בבוקר,
מזל שיש מגבונים לחים באוטו – המצאת המאה.

מתדלקת, מתפנקת בקפה הפוך מהקיוסק בדלקניה וזוחלת באיילון לעבודה.

בין לבין מעבירה את הזמן בטלפון עם חברות אמהות עובדות גם כן,
זה הזמן שלנו לרכל, להתעדכן ולקבוע תכניות למשמרת ב של היום.

משמרת א –
בוקר טוב לעבודה
על העבודה אני לא אפרט,
גם ככה הפוסט ארוך.

פיק 2 –
חפיפה בין החלפת משמרת א (עבודה) למשמרת ב – (4 שעות עם הילדה).

שלוש ורבע – חייבת לסגור את המחשב ולעוף מהמשרד
שלוש וחצי – נו, רק עוד מייל קצר לשלח ואני טסה
רבע לארבע – מה??????. איך כבר רבע לארבע? חיבת להכנס לאוטו לפני הפקקים באיילון
עשרה לארבע מתניעה עת הרכב,
שיט, שוב לא עשיתי פיפי לפני הנסיעה, לא טוב.

השעון באוטו מראה:
2 דקות לארבע – נשים גלגלצ נשמע את הדיווחים
ארבע – הדיווח “איילון צפון פקוק מחולון עד צומת גלילות”
תענוג
ארבע ועשרה – מחלף לפני השלום, לא אידיאלי, מתקשרת לגננת שאני מאחרת
ארבע ורבע – מחלף האוניברסיטה, ממש לא אידאלי, אולי אבקש מהסייעת שתקח אותה ברגל הביתה
ארבע ועשרים – מתחילה להתפלל
ארבע עשרים וחמש – צופרת, מקללת, מזיעה, חייבת פיפי, איך שוב הילדה שלי תהיה האחרונה בגן
ארבע וחצי – הגעתי להרצליה, מזל שהשעון שלי באוטו מקדים בחמש דקות, הרווחתי 5 דקות.
ארבע וחצי (דיווח נוסף של גלגלצ) – אני יוצאת מהאוטו ורצה לגן (רק הילדה שלי מצליחה לגרום לי לרוץ, ועוד על עקבים)
ארבע וחצי ועוד 2 דקות – הילדה על הידיים של הגננת עם המבט “אם רק הייתי יכולה, הייתי מבקשת דקות נוספות ממך”.
ארבע וחצי ועוד 5 דקות – יוצאת משירותי הגננות, לוקחת את הילדה, אומרת יפה תודה ומתנצלת.
חשבתי להתווכח על התזמון של מסיבת הסיום, (יום חמישי באחת!) אבל מבינה שאני בעמדה נחותה היום, ומוותרת.

התחלת משמרת ב
4 שעות עם הילדה.
גם על זה אני לא אפרט,
גם ככה הפוסט ארוך.

פיק 3 -
חפיפה בין משמרת ב (4 שעות על הילדה) לבין משמרת ג (זוגיות, כלב, בית, סידורים, עצמי)
הפיק מתחיל בנוהל לילה -
אוכל, מקלחת, בקבוק, שינה.
אידיאלי, כמו בספרים.
שבע וחצי מתחילה להתפלל שהלילה הילדה תירדם מהר,
כי יש מלא כביסה לקפל, ואין כלום במקרר, והמנוי שלי בחדר כושר מתבזבז לשווא
ושלא תפעיל כוננויות לילה.

שלא תבינו לא נכון – הילדה שלי מדהימה
(ואני אוביקטיבית)
היא פשוט ורבאלית
אוהבת לספר לעצמה סיפורים לפני השינה
כאלו שנמשכים הרבה מעבר למשמרת שלי איתה
וגם לפעמים היא לא אוהבת את החושך שבחדר
מה שגורם לי לוותר על עוד משהו במשמרת שלי,
כי צריך להרגיע,
ולפעמים יש לה שיניים שצומחות
או נזלת שנוזלת
או סתם ביעות לילה שגורם לה לא לישון את שנת היופי שלה
ושלי

במקרה הרע באמת משמרת ב מסתיימת בעשר – אחת עשרה
ואז משמרת ג כוללת טייק אווי
מקלחת
ועמוד בספר במקרה הטוב

במקרה הטוב בשמונה וחצי
ואז משמרת ג כוללת הכנת א. ערב
סיבוב איכותי עם הכלב
שיחה עם הבעל
מקלחת
ועמוד בספר במקרה הטוב

כך או כך המסקנה היא ברורה

פעם היתה משמרת א ו-ג
הפיק ביניהם לא היה קריטי

היום,
משמרת א נשארה חשובה
משמרת ב נוספה ותפסה פיקוד
ומשמרת ג מנסה לשרוד לצד אחיותיה

ואני שואלת את עצמי,
יש לי רק ילדה אחת, בעל אחד וכלב אחד
אם אני מוסיפה למשוואה עוד ילד ומשכנתא
יתווספו לי עוד שעות ליממה?
כי באמת,
מה שהכי מציק לי בכל הסיפור
זה העמוד ההוא בספר,
הייתי רוצה לסיים פרק 1 ברצף
מבלי לקרוס לתוך הספר
ולגלות בבוקר ששוב ריירתי על עמוד 124
של על העיוורון של סרמגו.

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה