הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

“אל תשכחי את עצמך, כמו שנה שעברה” – כך מאיה הפצירה בי. אבל אין לי ספק שהנה, שוב, אני “אשכח” את עצמי לטובתו. כי זה מה שאנחנו צריכים עכשיו. וזה בסדר גמור, ככה זה להיות אשתו של מתמחה לקראת מבחן שלב ב.

21/05/2011

זה מה שמאיה אמרה לי בשיחת הטלפון האחרונה שלנו.
לאחר שפירטתי לה אודות התוכנית שלנו לגבי החודשים הקרובים,
עד אוקטובר –  החודש הגורלי שבו בעלי ניגש למבחן שלב ב.
ואז, סוף סוף יבואו (כמעט) לקיצן 6 וחצי שנות התמחות באורטופדיה.

לפני שנה בדיוק (רשום לי ביומן)
היינו בעיצומה של תקופת בחינת שלב א,
הזכורה לנו כקשה במיוחד.

אני לא בטוחה שהיא היתה קשה,
כמו שהתקופה מהמבחן ועד לקבלת התוצאה
ותוצאת הערעור, היתה תקופה קשה של מריטת עצבים.

במהלך התקופה הנוכחית של הלימודים למבחן אמורים לקרות 2 דברים משמעותיים,
שמכניסים אותי קצת לחרדות אודות השקט והפנאי שהוא צריך כדי ללמוד.
1. ההורים שלי יוצאים מהבית (אויש, שהמשפט הזה נשמע מפגר)
ועוברים לבית החדש והמדהים שהם בונים.
אין לי ספק שהוא ירצה לעזור להם במעבר, בהרכבת הריהוט וכו’.
2. אני אמורה ללדת חודש שלפני המבחן. (האמורה מתיחס לרזולוצית הזמן)
החרדה שלי היא מה יקרה ואם אני אלד יום לפני המבחן, או ביום המבחן…

אז השנה, החלטנו לשנות כמה דברים שבשנה שעברה עשו לנו לא טוב.
קודם כל אנחנו לא נעלם לבעלי, והוא לא יעלם לנו,
ארוחות ערב משותפות חובה,
מקלחת לילדה על ידו, גם בתכנית,
ואם ניתן יהיה לגנוב אותו מהלימודים למשך חצי שעה של משחק עם הילדה
אז זה יהיה בהחלט הישג!.
וגם את כל ההכנות לילדה פשוט נדחה עד אחרי המבחן,
נכין לה חדר אחרי אוקטובר… זה באמת לא כזה קריטי.

גם חשבתי על זה קצת, שהשנה,
אני רוצה פינוק אמיתי אחרי התקופה הזאת של הבידוד.
איזה סופ”ש רק שלנו,
(שלנו = שלי, שלו, של תמר ושל התינוקת החדשה)
סופ”ש של להכיר את עצמנו שוב כמשפחה.

באמת, שיש כמה דברים שלמדתי מהלימודים למבחן של שנה שעברה,
אבל להבטיח לה שהפעם אני לא אשכח את עצמי, אני לא מסוגלת.

כי המבחן הזה, הוא מאוד גורלי לגבי כולנו.
ואני צריכה למשך חצי שנה לשים את עצמי  בצד ואת הילדה איתי צמודה,
ולאפשר לו את כל התנאים ללמידה טובה.
ולשים את עצמנו בצד זה לא אומר שאנחנו מסכנות,
להיפך, זכורים לי המון ימי גיבוש שלי ושלה בשבת בבוקר בים
שהיו פשוט ימים נפלאים, ועוד יותר זכורים לי ימים אצל דודה שלי בראשון,
כשהיא מטופלת על ידי הבנות, ואני טוחנת עוגת תפוז בסלון מול אמריקן איידול .
מה גם שצהרים עם תמר זה כל כך כיף ,מצחיק ותקשורתי,
שבאמת אני לא חוששת מהquality time שנזכה לו.

אז חברות וחברים, משפחה וידידים,
הנה הפינלה הגדול!
כבר 6 שנים שאתם מלווים אותנו בירידות ועליות של ההתמחות,
נשאר לנו הגמר הגדול.
ואין לי ספק ד”א שעם התמיכה הנכונה,
כפי שהיתה לנו שנה שעברה,
נעבור את התקופה הזאת, אולי אפילו עם חיוך.

ומילה קטנה לבעלי
(אם הגעת עד לפה אני ממש גאה בך!)
אמור, יאללה, נשארו 20% אחרונים אבל הכי קשים,
תחשוב איפה הינו בהתחלה, וכמה שקרובים אנחנו לסוף התקופה הזאת.
תמר ואני מאחוריך לאורך כל הדרך,
ולעידוד אחרון גם הקטנה תצטרף :)
אנחנו הכי גאות בך על יכולת הלמידה שלך, ההשקעה, ההתמדה, הרצון,
ההתעקשות, ההכלה של המקצוע המטורף שבחרת.
ואנחנו פה בשבילך, לתת לך (המגדלור שלנו) את התמיכה שאתה צריך
כדי לעבור את המבחן.

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה