הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

כשנפל לי האסימון שמדובר בדיוק פנימי, שאלתי את עצמי: “נו, אז איך הגעת לדיוק הזה?” והבנתי שעברתי דרך השנה, דרך של חפירה עצמית. והרי אני, לעולם לא היתי מהחפרניות העצמיות, אלא מהפועלים השחורים – אנשי המעשה. הבנתי שהשנה כשפניתי לפעולה, עצרתי רגע בצד על המסלול ושאלתי מספר שאלות, שכנראה לא שאלתי את עצמי בעבר בצורה כה מודעת, והמענה עליהם יצר את הדיוק.

11/06/2015

ביום ראשון חגגתי יום הולדת 36. זהו, הגעתי למצוות :)

כל שנה, אני אוהבת ביום ההולדת ,לעשות הפסקה ולחשוב מה השגתי השנה, מה אני רוצה להשיג בשנה הקרובה ובכלל, מה למדתי מהשנה שעברה.

לפני שנה כתבתי 35 תובנות בהגיעי לגיל 35. חשבתי על זה שכפי שכתבתי הרבה תובנות, כך גם היתה השנה האחרונה, מרובה בעשייה, פגישות, יחסים, פעילויות, המון שינויים, עליות ומורדות, לימוד אין סופי, צעדים גדולים וצעדים קטנים, אין רגע דל.

ואז הבנתי, שמה שאני רוצה לאחל לעצמי השנה, זה דבר אחד (פרט לבריאות כמובן), והוא –  דיוק. להיות נכונה לעצמי ולאחרים. 

מקור תמונה: shutterstock

מקור תמונה: shutterstock

הדיוק מביא עימו את השפע

הבנתי בשנה האחרונה כי ככל שאני יותר מדויקת לעצמי ולאחרים, כך העשיה שלי זורמת בטבעיות וללא מאמץ, עם יכולת לבצע מהלכים סוחפים שנחשבים למורכבים, בקלילות יחסית ,בשמחה ובהרבה הנאה.

גיליתי השנה שכשאני מדויקת לעצמי, אני מאמינה יותר בעשיה שלי, ביכולות שלי, בקשרים שבניתי.

גיליתי עוד שכשאני מדויקת לאחרים, אני מצליחה למגנט אנשים שונים ומגוונים שפותחים לי זויות ראיה חדשות ומחדדים לי פתרונות שלא היתי מצליחה להגיע בלעדיהם.

הדיוק הוא מגננט, יוצר שפע, יוצר עשיה וחיבור – ממקום אחר לחלוטין ממה שהכרתי עד כה. דיוק שהופך אותי, את העשיה שלי, את הקשרים שלי לחזקים, משמעותיים שופעים באהבה ויצירתיים.

שאלות ששאלתי את עצמי להגעה לדיוק

כשנפל לי האסימון שמדובר בדיוק פנימי, שאלתי את עצמי: “נו, אז איך הגעת לדיוק הזה?” והבנתי שעברתי דרך השנה, דרך של חפירה עצמית. והרי אני, לעולם לא היתי מהחפרניות העצמיות, אלא מהפועלים השחורים – אנשי המעשה. הבנתי שהשנה כשפניתי לפעולה, עצרתי רגע בצד על המסלול ושאלתי  מספר שאלות, שכנראה לא שאלתי את עצמי בעבר בצורה כה מודעת, והמענה עליהם יצר את הדיוק:

מקור: shutterstock

מקור: shutterstock

למה? – למה אני עושה את מה שאני עושה? מי קבע שזה מה שאני צריכה לעשות? מה המשמעות של מה שאני עושה בטווח הקצר ובטווח הארוך?

האם זה נעים לי? – מרגישים את זה בבטן אם הדברים נכונים או שלא. ואם הדברים נכונים צריך לדמיין איך יראה המצב לאחר מימוש הדבר. ולא לפחד להגיד לא כשמרגיש לא נעים בבטן. כי מי שקובע מה טוב לי ואיך זה עובד לי הכי טוב, היא רק אני.

לאן זה יוביל אותי? – לא לעבוד על אוטומט, לנסות להבין את משמעויות הדרך, את הנקודה הסופית ואת השבילים שמייצרים אותה פעולה. כשמצליחים לדמיין את הנקודה האחרונה, הדרך נוצרת מעצמה. ואם הנקודה הסופית לא ברורה, לנסות להבין איפה הכשל בדרך.

האם זה עוזר לי? – האם מה שאני עושה תורם לי להיות יותר טובה, יותר חכמה, יותר מועשרת, יותר יצירתיות, יותר מענינת. האם אני לומדת תוך כדי העשיה?

האם זה עוזר לאחר? – האם העשייה שלי תורמת לאחר למצא משהו נוסף בעצמו? האם מה שאני עושה משקפת את הראיה שלי על האחר, לאחר?

האם המאמץ שווה את זה? – אין ספק שהעשייה שלי גובה ממני הרבה שעות, לעיתים על חשבון דברים חשובים אחרים כמו משפחה, הבנות, חברות. האם שעות המחסור שלי בדברים אחרים שוות את המאמץ לקיום הדבר?

איך אני מרגישה? – כשאני קמה בבוקר, כשאני חושבת על הדבר הבא שעלי לעשות, כשאני נפגשת עם אנשים, איך זה גורם לי להרגיש. האם אני פועלת מתוך חדוות עשייה או מתוך שעמום?

האם אני קמה עם חיוך וחדוות עשיה? ולא רק בבוקר. האם אני מדברת על הדבר ועל העשייה עם חיוך וזיק בעיניים? האם זה מרגש אותי כל פעם מחדש? האם אני מרגישה שאני “מטיפה” או “מסבירה”, האם אני מאושרת מכל רגע שחולף לתמיד?

יסודות בסיס למציאת הדיוק

אחרי שהבנתי ששאלתי השנה הרבה שאלות, הבנתי דבר נוסף, שבלי יסודות בסיס של הוויה מסוימת, לא יכלתי להגיע לדיוק ולמצא את השאלות לתשובות. יסודות הבסיס נשענו על מנטרות ששיננתי לעצמי כל השנה. חלקן יצאו מליבי בצורה לא מודעת וחלקן היו רשומות לי על פתק, כי לפעמים צריך להזכיר לעצמנו מי אנחנו , איזו דרך עשינו עד כה, מה החוזקות שלנו ולמה אנחנו. יסודות הבסיס שיצרו אצלי את הקרקע לדיוק:

מקור: shutterstock

מקור: shutterstock

1. עכשיו זאת אני.  זה הזמן שלי, עד כה חייתי את חיי בשביל עצמי ובשביל האחר, מעתה, זה הזמן שבו אני נותנת סדר עדיפויות לעצמי במקום הראשון. האם מדובר באגואיזם? ממש לא. מדובר על להסתכל במראה ולהחליט שעכשיו אני משקיעה בעצמי. מגיע לי את הפרגון הזה. אני לא לבד פה, אבל כדאי שקודם כל אשקיע בעצמי כי זה משפיע גם על האחרים שסובבים אותי, ולהם מגיע אותי מדויקת ומאושרת.

2. ביחדנס. בשביל לעבור תהליך של דיוק, היתי זקוקה גם לתמיכה של האחרים. כי זה תקופה לא תמיד קלה ולא כל כך פשוטה. ולא, אני לא צריכה את האחרים שיטכסו לי עצה, אלא בשביל שיהיו שם. בשבילי, כשאצטרך אותם מאחורי הקלעים.  פשוט שיהיו שם.

3. ראיה של מגדלור. הבנתי בשנה הזאת למה אני והמגדלור שלי ביחד. הוא לימד אותי את הראיה למרחוק, הראיה לטוווח הארוך, את העשיה שיוצרת שפע. ואני? זאת שעושה דברים בראיה קצרה של מקסימום שנה, שפועלת מתוך צורך של סיפוק מיידי, הבנתי שכבר מספר שנים נדבקתי ממנו בראייה לטווח ארוך, בבניה עצמית של צעד אחר צעד, בשבילים המורכבים מאבנים צהובות. דרך קסומה לאורה של אלומת האור של המגדלור.

4. מותר לעשות כלום. זה לא תמיד נראה כך, אבל היו מספר ימים בהם כל מה שעשיתי זה כלום. כלום מודע. העשרתי את עצמי בתכנים שלא קשורים לשום דבר, ולפעמים היתי פורשת לישון בשמונה בערב עם הבנות. זה לא היה מעייפות, זה היה מתוך מודעות. מודעות לכח האדיר של המוח שלנו לייצר לנו מציאויות, מתוך הכלום. לנו זה נראה כלום, אבל המוח מייצר לנו מציאויות מכל מה שספגנו עד כה. אני קראתי למצב הזה processing או uploading. זאת אומרת, ידעתי שסופו של תהליך האין כלום תבוא השראה לעשיה כפול ומכופלת. למדתי השנה לקחת את האין כלום הזה בשתי ידיים ולקבל אותו בשמחה ובאהבה.

5. לעצור ולשאול שאלות. כל הזמן להיות במצב של חקירה עצמית. ובמידה ואני מגיעה לפלונטרים לבקש מיועצים מקצועיים שיעזרו לפתור את הפלונטר. אגב, כפי שאני מתאימה את ההתנהלות של חיי לפי מה שמתאים לי (מבלי לפגוע באחר), כך אני בוחרת את אנשי המקצוע שיכולים לעזור לי, זה יכול להיות אנשים מתחומים שונים ומגוונים על כל קשת רבדי האימון -טיפול -ייעוץ -יצירה למיניהם.  אני למדתי השנה, שכשאני בפלונטר, אני פשוט מספרת אותו ומשתפת אותו עם האדם הראשון שאני פוגשת, גם אם זה נראה הכי הכי לא קשור לתחומי הענין והעיסוק, איכשהו, תמיד לאותו אדם יש את התשובות הנכונות בשבילי.

6. להיות אני , כפי שאני, עם בטחון והבנה שאני לא רוצה להיות אחרת.  כן, אני יכולה להיות אחרת, אבל אני לא רוצה. זאת מי שאני, ככה. נקי, בלי מנטרות ובלי גינונים מיותרים. זה הכי נעים לי ככה ומרגיש לי “בבית”. זה לא אומר שאי אפשר ללמוד גם להיות אחרת, במידה והאחרת הנוספת מתאימה לי ומענינת אותי, אני אנכס אותה לעצמי כחלק ממני. אבל בסופו של דבר להאמין בעצמי איך שאני עם מי שאני מביא את הדיוק הכי גדול לי.

7. להשתיק קולות מפריעים. פשוט להוציא אותם מהמערכת. כבר שנים שאני לא צופה בטלויזיה ולא מאזינה לחדשות. זה עושה לי רע מאוד ומחבר אותי לצדדים שהם לא רלונטים לעשיה. כמו כן גם התנתקות מודעת מהפיסבוק ומרשתות חברתיות נוספות, זה קשה, במיוחד כשמשם הפרנסה שלי, אבל לפעמים אני מרגישה שאני צריכה להוריד אנשים שאני עוקבת אחריהם או אפילו להתנתק מספר ימים, ולו בשביל לחזור לעמוד השדרה שלי של הדיוק.

מקור: shutterstock

מקור: shutterstock

אז מה אני מאחלת לשנה הקרובה?

להמשיך את מסע חיי, כפי שהוא, הוא מרתק, מביא אותי למקומות אחרים ומעניינים, לא לפחד מהפחד, להמשיך לאורך המסע הזה עם עצירות להריח את הפרחים שלצידי הדרך, ולהמשיך ביחד ולחוד ללמוד, להתעשר (רוחנית ויאללה נו, למה לא גם לא רוחנית), לחוות ולהכיר תודה על מה שיש ועל מה שיהיה.

ועכשיו אליך – האם אחת התובנות דיברה אליך? אשמח לדעת איזו ואיך את מתיחסת אליה. 

 

 

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה