הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

בבועה שלי לא צוחקים על ילדים שמנים. או רזים. או מפגרים. או אילמים. על ילדים לא צוחקים. בבועה שלי לא זורקים שאריות אוכל/זבל/שיפודים על הרצפה/דשא/ליד הפח. בבועה שלי לא שורטים את האוטו כי זה בא לי טוב.

08/04/2015

בבועה שלי לא מדברים עם הידיים.
בבועה שלי אין עישון במקומות ציבוריים, לא בים, לא בתחנת האוטובוס ולא בכל מקום שזה יכול להפריע לאנשים אחרים.
בבועה שלי תור זה תור ואין דחיפות ו”תשמור לי רגע” ו”היתי פה לפני חמש דקות” ו”אח שלי, מה קורה נשמה, תסתכל שניה”
בבועה שלי רמזור אדום הוא עצור, גם לאופניים חשמליות וגם לאופנועים וגם לרכבים ובכלל, אדום = עצור.
בבועה שלי אני יכולה לאכול מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה, עם מי שאני רוצה, מבלי שאפחד לחטוף על כך מכות או צעקות.
בבועה שלי מתחשבים בי כשאני יושבת עם הבנות שלי בחוף הים, ולא משחקים בכדורגל בשיא הכח, עם כדור שמאיים לפגוע בנו בכל שניה.
בבועה שלי אין משחק מטקות מרעיש.
בבועה שלי גם לא באים לחוף הים, לקמפינג ולאזור ציבורי כזה או אחר עם רמקולים בגודל של בנין ומוזיקה מחרישת אוזניים.
בבועה שלי מכבדים את הנוכחות של האחר.
בבועה שלי לא יורקים על הרצפה, על החול, בפינה.
גם לא משתינים בפינת הרחוב / בצד הדרך.
לומדים להתאפק. 
החל משליטה בחורי חילוף החומרים ועד לחורי המילים.
בבועה שלי לא מקללים ליד ילדים.
בבועה שלי למראה חיצוני יש חשיבות אבל זה לא מה שקובע.
בבועה שלי לא צוחקים על ילדים שמנים. או רזים. או מפגרים. או אילמים. על ילדים לא צוחקים.
בבועה שלי לא זורקים שאריות אוכל/זבל/שיפודים  על הרצפה/דשא/ליד הפח.
בבועה שלי לא שורטים את האוטו כי זה בא לי טוב.
בבועה שלי לא יושבים בחניה מתחת לחלון של השכנים וצועקים בחצות.
בבועה שלי לא משאירים כוסות חד פעמים ריקות בחדר מדרגות, וגם לא בדלי סיגריה.
בבועה שלי ילדים בני 16 לא שותים ערק וודקה.
בבועה שלי לא מעלימים מיסים.
בבועה שלי לא עוצרים את תנועת הרכבים כניסה הגן כי “אני רק שניה מורידה את הבת שלי”
בבועה שלי לא “טוב למות בעד ארצנו”.

אז מה כן?

בבועה שלי אומרים שלום לעוברי אורח, גם אם לא מכירים. תנסו, זה הופך את היום לשמח יותר.
בבועה שלי מתחשבים.
בבועה שלי שומרים על הנקיון, גם אחרי שאוכלים גלידה מנגבים את מה שנמרח לכל עבר, כי אחרי יבוא עוד מישהו שירצה שיהיה לו נעים.
בבועה שלי לא מקללים ליד ילדים.
בבועה שלי יש מקומות מסומנים למנגלים. ורק שם עושים.
בבועה שלי מפנים מקום לזקנים / נשים בהריון.
בבועה שלי לומדים להעסיק את עצמנו במחשבות / בשירים / בשיחות כשיש תורים ומחכים.
בבועה שלי חונים בין הפסים המיועדים לכך, ולא בחנית נכים.
בבועה שלי לא קיימת המילה “קומבינה”.
בבועה שלי כל אחד אוכל מה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה
בבועה שלי עוזרים אחד לשני מתוך אהבה אמיתי ולא מתוך “מה יוצא לי מזה”.
בבועה שלי “טוב לחיות בעד ארצנו” לפי “חיה ותן לחיות”.
בבועה שלי מתנדבים, מתגיסים, נותנים כל אחד את חובו לחברה.
בבועה שלי כל אחד נותן, יש שוויון בנטל. וכל אחד מקבל, לפי מה שהוא נותן.

הבועה שלי פעם היתה המדינה.
והיא נעלמת.
עוד רגע תתפוצץ.

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה