הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

פעם חמישית שאני מנסה לכתוב את הפוסט,
בפעם הרביעית כתבתי, והפוסט לא נשמר,
אולי זה בגלל לחות המקלדת שנרטבה מדמעות הגעגוע.
געגוע לסבא משה, יליד פולין,
ניצול שואה.
געגוע לסבתא מרים, ילידת צ’כוסלובקיה,
ניצולת שואה.
געגוע לשני ניצולי השואה שלי,
שהיו עמודי התווך של המשפחה שלנו,
ומזה קרוב לשנתיים אינם בחיים.
פיזית, אינם איתנו,
אבל נפשית, כל יום יש לי דקותיים של ניצולי שואה.
דקה לסבא ודקה לסבתא.
לפעמים סבתא גונבת לסבא את הדקה שלו,
רק כדי להסתכל עלינו עוד רגע קט,
תוך הפניית הראש הייחודית לה.
וקול צקצוק לשונה מנחת, מהדהד בראשי,
תוך כדי סיום הדקותיים היקרות הללו.
היום בצפירה חשבתי עליהם,
על סבא וסבתא שלי.
וליטפתי את הבטן ההריונית שלי
שמעתי את סבתא אומרת לי
שהיא גאה בנו,
ושמעתי את סבא אומר לי
שאנחנו מוכרחים לזכור ולספר
ככה הם,
סבא משה איש העדות הקשור לעבר
וסבתא מרים הדוחפת לעתיד
הניצולים שלי.
לפני כמה זמן רואינתי בטלויזיה לתכנית בערוץ 23,
לפני התכנית התקשרתי לחברות ומשפחה שיפתחו את הטלויזיה ויצפו,
וידעתי שלו סבתא היתה בחיים,
הטלויזיה היתה פתוחה על התכנית, מבלי הצורך להגיד לה,
וסבא היה מגביר את התוכנית כדי שישמעו יותר טוב,
יש סיכוי שסבתא גם היתה מזמינה את דיירי הבניין לצפות בנכדה שלה
ואח”כ,
כמו בכל פעם שהרגשתי צורך בעידוד,
הייתי מתקשרת אליה ושואלת, “נו איך הייתי?”
סבא היה מפרגן בלקוניות אופינית (כי סבתא ישר חוטפת לו את השפורפרת)
וסבתא היתה מאריכה, על כמה שנראיתי טוב, ושהמסר היה מצוין,
והיתה מפליגה בסיפורי פירגונים שלה על אמא שלי, ואחותי, ואח שלי,
ואז סבא היה נדחף לסיפור עם “את זוכרת כשסער היה קטן ושמרנו עליו כשההורים היו באמריקה?, קראנו לו התרנגול”
וסבתא היתה ממשיכה את השיחה (כמובן, לא לפני שהיתה גוערת בסבא :”נו מישל, אתה מפריע לי לדבר עם שירי , אה, רעותי, אה, יוניתי…)
וממשיכה לפרגן ליתר בני המשפחה מבלי לפסוח על אף נכד, נכדה, נין ונינה.
וכשהחברת התקשרו לפרגן אחרי הראיון
היתה חסרה לי השיחה הייחודית הזאת עם סבא וסבתא שלי.
ורעותי, בת דודה שלי, התקשרה אחרי מספר ימים
ואמרה לי שאם סבתא היתה בחיים היא היתה משויצה לכולם על זה שהנכדה שלה הופיעה בטלויזיה.
כנראה שסבתא הופיעה גם לרעותי, בדקותיים שלה, והעבירה לה את שדיברנו בדקותיים שלי.
סבתא וסבא,
ברור שנזכור,
איך אפשר לשכח?

ועוד בקשה קטנה,
אפשר עוד דקה?

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה