הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

אני אמא, ומנסה להגן על ילדותיה במלחמה הזאת. מנסה לרכך את המציאות עד כדי טמטום, שלא לאמר שקר. כן, אני משקרת לתמר, כדי לשמור על התום, עוד קצת. היא נורא צעירה, כולה בת חמש. וכבר מפחדת מרעש של אמבולנסים, כמו אמא שלה.

20/07/2014

נראה לי שקשה להסתיר את זה, אני בחרדה, חרדת מלחמה. כל אופנוע מקפיץ אותי, כל אדם שהולך ברחוב נראה לי חשוד פוטנציאלי, כל שאלה של תמר על חיילים הרוגים משתקת אותי, כל ארוע שהוא מעבר למפתן הדלת, אני חושבת שוב ושוב איפה יש ממ”ד בטווח המיידי, ואם שווה לי היציאה מהבית. בדרך כלל אני מבטלת. כמעט הכל. ומה שלא מבטלת, אני נוסעת עם רדיו מאוד חזק, בשביל שלא לשמוע את הלב שלי.

20140720_210321

אני אמא, ומנסה להגן על ילדותיה במלחמה הזאת. מנסה לרכך את המציאות עד כדי טמטום, שלא לאמר שקר. כן, אני משקרת לתמר, כדי לשמור על התום, עוד קצת. היא נורא צעירה, כולה בת חמש. וכבר מפחדת מרעש של אמבולנסים, כמו אמא שלה.


20140720_210520

אתמול נסענו לירושלים, לפגוש חבר שהגיע מארגנטינה, יופי של תקופה להגיע לארץ הקודש. לא רציתי לנסוע, השתמשתי בתירוצים “האוטו לא סוחב בעליות”, “אני אשאר עם נעה בבית, היא לא אוהבת נסיעות ארוכות”, “יש לי המון עבודה”.  אבל הדאגה של להשאר לבד בבית, ושיתר המשפחה תסע, מממממ, לא מתאים לי. אז נסענו. התנתקנו לכמה שעות מהחדשות, מהמלחמה, מהחרא הזה.

20140720_210333

כשנסענו לירושלים תמר ביקשה שאשיר לה שירים של ירושלים, אז מצאתי ביוטיוב סדרת שירי ירושלים. היא מאוד נהנתה מהשירים, ואז היא אמרה לי:”אמא, שימי לי רק את השירים העצובים, אני אוהבת לשמוע אותם, למרות שהם עושים לי דמעות” שיט, שיט, למה אני צריכה שדווקא הגנים החולניים האלה של התמכרות לשירים עצובים ובכי משירים יעברו לילדה שלי? אני רוצה שתשמח, שתהנה משירים מפגרים, שלא תאהב את השיר “אני הולך לבכות לך, תהיה חזק למעלה”.

20140720_210506

בעלים ואבות מגויסים למילואים, אמהות בקבוצות השונות חרדות לילדים שלהם בעזה, סדירים, חיילים, ילדים. ואני? משותקת. מתחילה את הבוקר עם  אזעקה וריצה לחדר המדרגות. טירוף. קוראת את האמהות הכמהות לדעת מה עם ילדיהם שם בעזה, ולא יודעות, דבר וחצי דבר, ומשותקות. לומדת מהן כוחה של אם.

20140720_210450

בעל של חברה מכפר סבא גויס וסימס לה שאין להם אוכל. מה? בכל הצבא הגדול והחזק הזה אין אוכל? טוב, טוב, זה לא זמן להתלהם, זה זמן לעזור, לתת כתף עורף וחזית יחד, ולא לבקר כעת את הממשל, המדינה והצבא, לזה יש זמן. או כמו שאמרתי למתלהמים בפייסבוק: לא טוב לכם, תשתקו עכשיו, שימו את ההערות שלכם בת.ת. ותזכרו את הנקודה הזאת בזמן בחירות.

20140720_210344

עכשיו זה זמן להתלכד, למען החיילים. דיברתי עם הגננת של גן חמניה, הגן של תמרי, והיא שמחה על היוזמה לאסוף לחיילים אוכל. ווטסאפ אחד להורי הגן, וחבילת ענק וחוברת ברכות ואיחולים לחיילים מילדי הגן היתה מוכנה בשעה ארבע.

גן חמניה

גן חמניה 2

אודי מהמכולת הציב עגלה לטובת תרומה, והפתיעה אותי אחת הקונות, שהשאירה 200 ש”ח לקניה חופשית לטובת החיילים. רוחב לב ישראלי, לצערי, ברגעי צער ומלחמה.

אודי

והירקן החמוד, שתמיד עושה לי משלוחים הביתה, לא היה צריך יותר מ”הי, זאת יונית מרחוב טשרניחובסקי, אני מארגנת משלוח לחיילים בעזה”, לאחר שלוש שעות חיכה ליד הדלת ארגז מדהים של פירות מעולים לחיילנו. לאחר שאספתי את הבנות מהגן, הלכתי לירקן ואמרתי לו תודה בשם כולם, דיברנו על המצב, ועל הרקע הצבאי, מסתבר שהוא גם היה בחיל הים, ושלף מהמגירה שלו את כרטיס החייל שלו, עם עיטור ממלחמת יום הכיפורים. לכל אחד יש את השריטה שלו מהצבא.

ירקן בכפר סבא

ודיירי הבנין, באו לדירה ומילאו את הארגז בכל טוב לחיילים, דווקא מאותם שכנים שפחות ציפיתי, הלב היה רחב ונדיב ומעורר אמונה מחודשת בטוב האדם.

חמל לחיילים

העברתי את הארגזים לחברה, הסלון שלה הפך לחמ”ל.

20140720_210421

 

והנה תמונה שהתפרסמה הבוקר – החיילים עם החבילות והציורים של הילדים.

איזה אושר עגום.

צו 8

ושני דברים לסיום, שכל כך כואבים לי,

כבר מספר ימים שאני קוראת לינצ’ים פיסבוקים. כמו לדוגמא קריאה להחרים רופא ערבי בהדסה כי הוא כתב משהו, ביקשתי מהחברה ששמה את הלינק שתברר אם זה באמת נכון, כי לפי דעתי, הלינצ’ בפייסבוק שאנחנו עושים היום לאנשים הוא איום ונורא וחסר כל חמלה. כשאנחנו מקבלים תמונה שעלולה לעורר את הרוחות, צריך לחשוב פעם ועוד פעם, האם זה נכון? האם יש בזה תועלת? האם יש לי את כל התמונה? קצת כמו במלחמה.

רסן שמועתי

ודבר נוסף, סגרו את קבוצות הווטסאפ הנוראיות האלה. בחיי. כשהיתי קצינת שלישות של ש/13 אחד החיילים שלנו נהרג, אחותו היתה בחופשה באילת וחיכינו שהבשורה המרה תגיעה אליה בצינורות המקובלים. אספנו את כל חיילות היחידה שהיו חברותיה והתחננו בפניהן שלא יעבירו דבר וחצי דבר באמצעות הסלולואר. זה היה פחד אמיתי, הפחד מהבשורה המרה. קיבלתם הודעה בווטסאפ? תארו לכם שאם אתם מעבירים אותה, אח של או חבר של קורא אותה, הרי אנחנו לא מכירים את כ-ל סעיפי המשפחה והחברים של האנשים בווטסאפ שלנו, אותו חבר ילך למשפחה ויאמת את הבשורה, והמשפחה? לא יודעת מכלום, במידה וזה נכון וגם במידה וזה לא נכון. זה אסון.

צו 8

קשים הימים הללו, אבל זה זמן להיות מאוחדים, להראות חסינות, להיות יחד עם הלוחמים.

ועם האמהות.

20140720_210434

 

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה