הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

לפני שלושה חודשים הכנתי רשימה של דברים שאני רוצה להספיק לפני החזרה לארץ. ושינגטון, ניו יורק, עדשה למצלמה, פרל ג’ם, משחקי הרעב, דיסניוורלד – בקטנה לא?

04/11/2013

שלשום כתבתי סטטוס על החזרה שלנו לארץ, וחברה כתבה לי “חוזרים, חוזרים, חוזרים, כל מה שאני קוראת ממך זה חוזרים”. נכון! החזרה היא שוק לא פחות קטן מהנסיעה לרילוקיישן. ואני, כמו שאני תמיד עושה, כותבת רשימות. והפעם, רשימת הדברים שהיתי חיבת להספיק, רגע לפני החזרה לארץ.

הרשימה הזאת התחילה להתבסס אצלי במחשבות, לאחר כמעט חצי שנה פה, והיא כללה: קנית עדשה חדשה למצלמה, סופ”ש בוושינגטון, חופשה בניו יורק ללא ילדות, הופעה של פרל ג’ם, סשן צילומים של הסתיו, עוד שני קמפינגים איכותיים עם הבנות, טיול סתיו עם ההורים, דיסניוורלד, סרט משחקי הרעב – catching fire.

היו לי 3 חודשים להספיק את כל הדברים האלו. האם הספקתי?

סופ”ש בושינגטון

זה היה נורא ספונטני, ההורים שלי קפצו לבקר אותנו, רגע לפני החזרה (כנראה שרשימות זה בגנים). ובשבת אחת אמא שלי אמרה “בא לי ושינגטון”. אז נסענו. היה מאוד כיף.

אני מאוד אוהבת את ושינגטון, היא כל כך יפה, מסודרת, נוחה וטעימה. במקרה היה פסטיבל התרמה לחקר הסרטן והיה פשוט מרגש, עצוב, ומעצים.

כפי שניתן לראות, קניתי עדשה חדשה למצלמה שלי. אני כל כך מבסוטה ממנה. אמנם אני צריכה ללמוד המון על איך להשתמש בה ומתי, אבל הנה, זה כבר נכנס לרשימה של “דברים שאני צריכה לעשות עד גיל 35 “.

חופשה בניו יורק ללא הבנות

הולי שיט! אחרי שנה שבה הינו צמודים לבנות באינפוזיה, לנסוע בלעדיהן היה פשוט גאוני. זה לא שאנחנו סבלנו עד כה מהבנות, פשוט הזמן של “ביחד עם המגדלור כמו בימי הרווקות”, היה קצת חסר. לפעמים המגדלור יצא מהעבודה לארוחת צהרים משותפת, או בוקר של דיג ביחד, אבל יש משהו בשינה מחוץ לבית ללא הילדות שנותן המון אנרגיות להמשך. אה, כן, ביום הראשון שלנו בחופשה קמנו בעשר. דברים כאלו לא נראו אצלנו מאז פרוץ תמר לעולם. (טוב נו, אני כן ישנתי עד עשר בשבתות, אבל זה בגלל שהמגדלור לא יכול לישון עד מאוחר ולכן קם להיות עם הבנות) וניו יורק –  היופי, העוצמה, הכח, ההיסטריה, הרעש, ההמון, הפרסום, האורות, העושר, הגודל, וואו, אין לי מילים לתאר את העיר הזאת. גם התמונות מהעיר לא יצאו לי כל כך טובות, כנראה שזה ההלם שבו שהיתי במהלך חמשת ימי החופשה שלנו שם. נהננו מאוד מהעיר הזאת. (הינו רק במנהטן). אין לי מושג למה לקח לי כל כך הרבה זמן להגיע לשם. פשוט עיר שכל מה שאני אנסה להגיד עליה, לא ירגיש לי שמתאר אותה בצורה הנכונה ביותר. אין לי ספק שאחזור אליה בקרוב.

הופעה של פרל ג’ם

מכירות את זה שמתככנים כל כך הרבה זמן משהו נורא גדול ונורא מיוחד, וכל העולם כבר יודע שאת הולכת לדבר הזה, ואז, שלוש שעות לפני שהדבר הגדול הזה קורה, אחת הבנות מתחילה לבכות נורא ומסתבר שיש לה דלקת אוזניים? אז כזה. בדיוק. רק עם בכי יותר חזק של נעה, וחוסר אונים מוחלט שלי. אפילו התקשרתי לחברה לבדוק אם היא רוצה את הכרטיס שלי להופעה, כי לא רציתי ללכת כשנעה ככה. אבל כשהמגדלור שמע את שיחת הטלפון שלי, הוא אמר: “נראה לך שאת לא הולכת להופעה? את מחכה לה כמעט שנה”. אז יצאתי עם רגשות סופר מעורבים מהבית, אבל אחרי שהגעתי לאולם ההופעות קיבלתי סמס שהילדה ישנה מעולה ושכל מה שנותר לי זה להנות, ואז נהניתי. ועוד איך. בשיר אחד, שהרגיש לי כל כך קרוב והזכיר לי תקופה אחרת , ביבשת אירופה, גרם לי לדמוע. כאילו אני נפרדת מתקופת הילדות שלי, והולכת לעבר תקופה אחרת בחיי. קצת קשה לי להסביר את זה, אבל אני מרגישה שהשנה הזאת ביגרה אותי, גרמה לי להיות “המבוגר האחראי” בסביבה. זה לא שלא היתי כזאת עד להגעתי לפה, אבל ההתמודדות של הרילוקיישן, עם כל הבירוקרטיה, והמעבר, והשוני, והזרות, והעמידה מחדש על הרגליים, והמבט קדימה, והעובדה שהנה עשינו זאת! ובגדול! גורמת לי להרגיש שהתבגרנו בכמה שנים טובות. (שלא לדבר על השערות הלבנות שהצטרפו לראשנו).

צילומי סתיו

בששת החודשים האחרונים נכנסתי לשגרת עבודה בבית. בין היתר, אני לומדת קורסים מתקדמים בשיווק און ליין, אני שולחת הצעות שונות, אני מפתחת את עצמי בתור עצמאית מכינה את השטח לקראת החזרה לארץ. זרקתי המון חכות בתקופה הזאת, ואני מחכה לגלגל אותן חזרה אלי כשאחזור בדצמבר, ולראות מה עלה בחכות שלי. לפני כמה ימים, היום שלי התחיל הפוך, לא הצלחתי להתרכז, קראתי משהו שהרגיז אותי נורא והחלטתי להגשים את השורה של צילומי הסתיו. הסתיו פה הוא מטריף! צבעי האדמוניות / צהבהבות/ חום פשוט משגעים אותי. נראה לי שאפילו לא אגזים ואכתוב שהסתיו יפה פה יותר  מתקופת האביב (ששיגעה אותי בזמנו). אז יצאתי לצלם, והרגשתי שיש לי מזל, על היכולת לבחור מתי לעבוד ומתי לנשום, מתי להשקיע במקצועיות שלי ומתי להשקיע בנשמה שלי (למרות שבד”כ הם חופפים), יום לאחר סשן הצילומים חגגנו פה הלוואין. איזה חג מקסים. האנשים פשוט חיכו על המרפסת שנגיע וחילקו לילדות ממתקים, היתה אוירה של שיתוף, שמחה, אושר באויר. הרבה זמן לא הרגשתי תחושת קהילה כל כך חזקה.

קמפינג עם הבנות

אני לא יודעת כמה הבנות יזכרו את התקופה הזאת באמריקה, ולכן היה לנו חשוב לתת להן עוד חוויות שזוכרים. גם אנחנו הינו נוסעים לקמפינג כשהינו קטנים (גם אני וגם המגדלור), והזכרונות מהחוויה הזאת פשוט מוחשיים. התקופה של שלהי הקיץ – תחילת הסתיו היא תקופה מעולה לטיולי קמפינג (עד סוף ספטמבר אפשר בכיף לעשות קמפינג) ולאמיצים אפילו היתי אומרת שאפשר למשוך עד אמצע אוקטובר. הינו בשני אתרי קמפינג מצוינים, עם חוף פרטי, ואגם פרטי ופשוט בילינו זמן איכות של המשפחה. לא רצנו לאתרי תירות, בבוקר קמנו, אכלנו ארוחת בוקר, הלכנו לחוף, בצהרים אכלנו וחזרנו לחוף, בערב אכלנו (המוטיב החוזר) והבנות הלכו לישון באוהל, המגדלור הלך לדוג ואני ישבתי מול המדורה וקראתי בקינדל את הספרים שלי. לרוב לא היה לנו אינטרנט, וזה היה ברכה. כמעט לכל משפחה חדשה שמגיעה לבולטימור, ושאותה אנחנו מארחים בכיף (ומרביצים בהם תורה של “מה לעשות פה”), אנחנו מרצים להם על נושא הקמפינג וממליצים בחום לאמץ את שיטת הטיולים הזאת.

טיול סתיו עם ההורים

כשחגגנו יום נישואים, נסענו עם ההורים שלי לסופ”ש בוירג’יניה באזור יפיפה של יערות בשלכת. לצערנו, דווקא בסופ”ש הזה היתה שביתה ולא יכלנו להגיע לאטרקציה המרכזית של אזור שיננדואה, אבל היה לנו סופ”ש מאוד נחמד בחיק המשפחה. גם הוא כלל הרבה אוכל, טבע, דיג, שחיה בנהר, ואפילו הזוג הצעיר ונטול הבנות (אנחנו!! הבנות נשארו בנחל עם ההורים שלי) עשינו ראפטינג מצחיק. (המים היו כל כך רדודים שבהרבה מקרים הקייאק שלנו גירד את הסלעים, שלא לדבר על פעם אחת שפשוט נתקענו על סלע, ומרוב צחוקים לא יכלנו לשחרר את הקייאק). בטיול הזה דיברנו רבות על סיכום השנה, והמהלכים לקראת השנים הקרובות בארץ. מה אומר? השנה הזאת מרגישה לנו כמו ירח דבש משפחתי. אנחנו חוזרים חזקים מתמיד בתור משפחה. וטוב שכך, כי אותי החזרה לארץ מפחידה נורא, בעיקר מבחינה כלכלית. המחירים בארץ נראים לי לא הגיוניים, הלחץ של העבודה בארץ מרגיש לי לא שפוי, העובדה שאנחנו מתפשרים על המון דברים ברמת החיים מתסכל אותי נורא, והעובדה שהתרגלתי לסופ”ש ארוך לא מנחמת אותי בכלל.

דיסניוורלד

החלטנו לעשות גראנד פינאלה לבנות (איזה כיף שהבנות זה תירוץ מעולה לכל מיני דברים), והחלטנו על שבוע חופש בדיסניוורלד. הזמנו כרטיסי טיסה וחופשה כיפית בפארקים של דיסניוורלד. אני לא בטוחה מי הולך להנות יותר, אנחנו או הבנות. קיבלנו דיוידי של הפארקים עם מידע אודות החופשה ופשוט התחלתי לדמוע, מאוד התרגשתי מהמעמד ומהעובדה שאני יודעת שהבנות תהיינה באטרף לראות את הנסיכות קמות לתחייה. העובדה שנעה תחבק את מיני מאוס ותמר תחבק את טינקרבל עושות לי רטט אמיתי בלב. אני רוצה שהבנות תחזורנה עם תחושה של עוד ושל טעם טוב כשהן חוזרות לארץ. תמר מאוד מתגעגעת ורוצה לחזור לארץ, אני רוצה שיהיה לה זכרונות  טובים גם מאמריקה, ואין לי ספק שדיסניוורלד יתן לה את הזכרונות האלה. ונעה? בטוח היא לא תזכור כלום, אבל מה זה משנה, העיקר שיהיה לה שמח בהווה.

עד אז, אנחנו נהנים מדיסניוורלד של מבוגרים בירח דבש – קרי, הפארקים מסביב וימי חופש של המגדלור לטובת שקט, רוגע ודיג.

משחקי הרעב

טוב, זה קצת הפרעה נפשית שלי. ב22/11 יוצא הסרט השני בטרילוגיה של משחקי הרעב. את הסרט הראשון ראיתי עם חברתי רחלי, וגם את הסרט השני כבר קבענו שנראה ביחד. שתינו שרוטות קשה בנושא. (מי אמר 2 עיתונים לאספנים שנקנו בעת לילה מאוחרת, אחרי חיפוש קפדני בחנויות העיר). אני לא בטוחה שאספיק לראות את הסרט, כי הוא יוצא בזמן שאנחנו בדיסניוורלד, ויומיים אחרי החזרה שלנו לבולטימור אנחנו טסים ארצה, נראה, אני מקווה שכן. זה יכול להיות יופי של הדובדבן שבקצפת של כל התקופה.

ואם כבר דיברנו על רעב, אז פתאום כל מקום שאליו אנחנו מגיעים אנחנו מבינים שזאת הפעם האחרונה שלנו. הפעם האחרונה בקוסטקו (חנות הדגל שאנחנו אוהבים לקנות בה) אפילו תועדה באינסטגרם של המגדלור.

אני בעיקר שמחה שכל מה שכתבתי ברשימה התממש. ואני חושבת שאם היתה לי רשימה של “דברים לעשות באמריקה”, לפני שנסעתי, בטח היו שם כל הדברים והחוויות שנהנינו מהם בשנה האחרונה. מצד שני, אם היתי מכינה רשימה כזאת מראש, יתכן ומפגשים מרתקים, וחוויות מצחיקות של דברים שקרו לנו כמו “להכנס ללוח המשפחות הקבועות של הגלידריה המקומית” לא היו מופיעות וקורות.

אם אתם מכירים מישהו שיוצא לרילוקיישן, אמרו לו “יהיה בהתחלה קשה נורא, אח”כ תתרגלו ואח”כ לא תרצו לחזור”. ככה זה אצלנו. (טוב נו, המגדלור נורא רוצה לחזור כבר ולהתחיל את התפקיד שלו אחרי ש-נ-י-ם של התמחות ותת התמחות). ואני? זורמת, מתפתחת, לומדת, מתבגרת, נוסעת.

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה