הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

עוקבים: 193

החל מיולי 2010

טלי בריל ואפרת מונשרי גורן הן נשות אינטרנט ותיקות ומוכרות. הן החליטו, כל אחת בדרכה, לחצות את הקווים ולעשות שינוי ממשי גם במועצות העירוניות. ראיון עם שתי נשים שנותנות המון השראה.

27/09/2013

אני עוקבת כבר הרבה זמן אחרי הבלוגים והפעילות של טלי בריל “אמא דיגיטלית” ואחרי אפרת מונשרי גורן “יועצת לאמהות”. הן מענינות, חריפות, יודעות דבר, מקצועניות בתחומן ויש להן מה להגיד. ההבדל בינן לבין נשים רבות נוספות הוא, שהן גם עושות. הן ממש קמות מהכסא שלהן ועושות, ונלחמות, וכותבות, ויוצאות, ומפגינות, ומדווחות ומשנות ומזיזות. הפעילות שלהן קצת מזכירה לי אותנו בתקופת המחאה למען הרפואה הציבורית. (לא, זה לא מחאת הרופאים, זאת היתה אמורה להיות מחאת הציבור והרופאים למען בריאות ציבורית טובה יותר, אבל נו, טוב, לא משנה. ניפגש בקליניקה הפרטית).

במהלך הבחירות הארציות, התענינתי במיוחד לעקוב אחרי הבלוגריות השונות, ולראות איך הן מנסות להשפיע על הסביבה שלהן להצביע, לבחור, לעשות פעולה. וכשהבחירות לרשויות המקומיות הגיעו, מאוד שמחתי שקראתי לפחות 4 בלוגריות מוכרות, שחושבות על לרוץ למועצה העיר שלהן, כי אכפת להן, כי שם אפשר לעשות שינוי אמיתי, כי משם מתחילים. אתן יודעות מה לא ידעתי – שזה בהתנדבות. מי שנבחר למועצת העיריה לא מקבל על זה שקל. שקל. זה כמו להיות בועד הורים, אבל בגדול יותר. וואו.

הרגשתי צורך אמיתי ליצור קשר עם טלי ואפרת ולשאול אותן מספר שאלות כדי להבין מאיפה זה מגיע -הרצון, הכח, היכולת שלהן לעשות את השינוי הזה, את ההתנדבות למען הקהילה, את הצעד מעורר ההשראה של לעשות מעשה, ובגדול. וכמובן האם יש קשר בין היותן בלוגריות להיותן פעילות חברתיות. זה מה שהן ענו לי:

אפרת מונשרי גורן היא יועצת הורים ובעלת טור בנושא בווינט וברדיו

הפעילות שלי להורים החלה בחופשת הלידה הרביעית שלי. עד אז למדתי ולימדתי באוניברסיטת בן גוריון בנגב. התחלתי שם תואר ראשון והמשכתי לשני והתחלתי דוקטורט, שנשאר מוקפא עד היום. 8 שנים כמרצה מן החוץ במחלקה לחינוך, מנחת מנהלי בתי ספר ועוזרת הוראה של כמה פרופסורים בכירים, לימדו אותי המון על מערכת החינוך בארץ, ובעיקר גרמו לי לשאול את עצמי, אם במערכת הזאת אני רוצה שהילדים שלי ילמדו.

אפרת מונשרי גורן

במהלך ההריון הרביעי ידעתי שאני יוצאת לחופשה ארוכה ונשארת עם הילדים בבית. אבל כנראה שלשבת בבית ממש אני לא יכולה, אז הזמן התמלא בהתחלה בהרצאות בגנים ובהמשך בסדנאות הורות. הידע הגדול מהאוניברסיטה וקורסים בהנחיית קבוצות, הפכו למשהו חדש.

שנתיים לפני כן התחלתי לנהל את פורום ייעוץ להורים בווינט את פורום החינוך. השילוב בין המפגש הווירטואלי לבין הידע והעובדה שפעם הייתי עיתונאית גרמה לי לכתוב על נושאים שבערו בי .

טלי בריל היא אמא דיגיטלית מומחית לרשתות חברתיות ולג’ינגול תמידי עם שלושה ילדים וכלבה

נחשפתי לרשת לפני למעלה מעשור, ומאז אני שם , עם השנים וההתפתחות הטכנולוגית הרשת הפכה להיות חלק בלתי נפרד ממני, התחביב הפך עם השנים גם למקצוע.

ההריון עם הבכורה, לפני שבע שנים, הכניס אותי לעולם של אמהות והריוניות ברשת ,הכרתי  שם חברות שילוו אותי לכל החיים , והכנסתי לשם חברות מהעולם ה”אמיתי”, הכול משתלב אחד בשני. באותה תקופה למדתי תואר ראשון ופניתי למרצה שלי באוניברסיטה הפתוחה עם בטן הריונית ואמרתי לו שאת הסמינריון שלי אני רוצה לעשות על נשים והריון ברשת, הוא חשב שאני “משוגעת”, יאמר לזכותו שאחרי שיחת שכנוע הוא הסכים, אחרי חיפושים נמצאה מנחה אחת שכל מה שהיא הכירה הייה תפוז, הסמינריון שלי היה על שימושים וסיפוקים שנשים בהריון מוצאות בפורום הריון ולידה של תפוז.

טלי בריל

הוכחתי למרצה שלי שיש עוד הרבה “משוגעות” כמוני לא רק בארץ אלא גם בעולם. מאז החיים שלי ושל הילדים משולבים, בפלטפורמות שונות ברשת.

איך התחלתן לכתוב את הבלוג שלכן, ולמה?

אפרת מונשרי גורן:

תמיד כתבתי, עוד מימי הפרינט. התחלתי במעריב לנוער ובעיתון ערים של רשת שוקן ואח”כ במשך 3 שנים של התואר הראשון ערכתי את עיתוני אגודת הסטודנטים באוניברסיטה. תמיד היה לי מה לומר, למרות שזה לא תמיד היה הדבר שכולם חשבו. לקח לי המון זמן להחליט לפתוח בלוג עצמאי שלי, מהסיבה הפשוטה שלא היה לי זמן להתפנות לזה. הילדים, העבודה והאינטנסיביות כמו גם הכתיבה בווינט , בשלב מסוים ערכתי את מדור משפחה באונלייף ואח”כ כתבתי גם בסלונה. כל אלה לא השאירו לי זמן לבלוג משלי.

טלי בריל:

במהלך השנים כתבתי בכמה וכמה מקומות,פעלתי בכל מיני קהילות, גם במה שהתגלגל להיות בסופו של דבר “בלוגים”. את הבלוג ה”רציני” שלי פתחתי אי שם בתחילת שנות האלפיים והוא נועד לי, הרגשתי שהכול נעלם לפני שאני מספיקה משהו. מבלוג של פרסומאית רווקה תל אביבית הוא הפך לבלוג של אמא טריה, היה שם הרבה דברים אישיים על זוגיות הורות, על הריונות וקשיים בדרך לעוד ילד  סגרתי אותו אחרי  שש שנים, כי היו בו דברים כואבים מידי לחוות ורציתי משהו “נקי”, פתחתי בלוג עצמאי, שסגרתי מאז והתגלגלתי לכתוב באתרים שונים, שום דבר מסודר,בעיקר מחוסר זמן. היום יש לי שני בלוגים פעילים, האחד בסלונה והשני בלוג שמלווה את פעילותי כעצמאית וטורים בווינט.
למה אני כותבת? כדי, לתעד, לכתוב, לחלוק.  אף פעם לא כתבתי דברים בשום מקום בשביל תגובות מסוג כזה או אחר.  שנים שאני כותבת,  ועדיין מפליא אותי שאומרים לי “היי קראנו אותך” או לקבל מיילים של אמהות שאומרות “תודה בדיוק ככה הרגשתי”.

איך הבלוג השפיע על הפעילות החברתית שלך?

אפרת מונשרי גורן:

אני חושבת שהפוך- אני כותבת על דברים חברתיים בבלוג, לא תמיד יש לי זמן לעדכן על פעילות בכתב, אבל אני כן מעדכנת בתוכניות רדיו שאני משתתפת בהן כמו “סדר יום” ו”רולידר מדבר” דווקא על פרויקטים רציניים יותר כמו “מכתבים לשר החינוך” כמעט לא עדכנתי בבלוג שלי אלא כתבתי בווינט ובסלונה ובתוכניות בוקר.

טלי בריל:

הוא מאפשר ליצור שיח קצת יותר עמוק, לפעמים אני מעלה בו דברים בהמשך לשיחות עם חברות ברשת, או דברים שאני רואה. הוא יוצר לפעמים תגובות שרשרת.

האם הבלוג יצר השפעה מסוימת סביב הקוראים שלך, לטובת פעילות חברתית?

אפרת מונשרי גורן:

אני חושבת שבעקבות הבלוג, מכירים אותי יותר ופונים אלי בשאלות ובקשות עזרה. הורים שנתקלים בקושי מול המערכת, בעיות מול מורים וכו’. ככל שפונים יותר כך מתחזקת התחושה שאני יכולה להשפיע ולכן מנסה יותר. זה מעגל כזה.

טלי בריל:

אני לא חושבת שאפשר להפריד את הבלוג משלל הפעילות שלי ברשת, בגלל שאני פעילה בהרבה זירות, הבלוג לפעמים משמש כזרוע הפצה, היתרון שלו כמובן, זה היכולת שלי לכתוב בו דברים יותר אישיים ויותר עמוקים שאי אפשר בזירות אחרות.

האם ללא הבלוג, הית רואה את עצמך פעילה חברתית ומשפיענית?

אפרת מונשרי גורן:

אני חושבת שכן. תמיד הייתי פעילה בתחומים חברתיים – באוניברסיטה, התנדבתי, הדרכתי בפנימיה, הדרכתי סטודנטים עולים בסוכנות ועוד. אני מתארת לעצמי שכשהילדים יגדלו קצת יותר אחזור יותר לפעילות התנדבותית.

לגבי משפיענית- קשה לי לדעת עד כמה אני משפיעה. אני מקבלת הרבה תגובות מאנשים שרואים אותי או קוראים אותי. המייל שלי אחרי טור בווינט פשוט מתפוצץ מתגובות ובקשות עזרה. אני חושבת שדווקא הבלוג נולד מתוך הפעילות והרצון להשפיע ולא להיפך.

טלי בריל:

ללא ספק. הבלוג והכתיבה ברשת מאפשרת הרבה יותר חשיפה ואפשרות לשתף ולקבל רעיונות ותגובות, היא מאפשרת לקדם רעיונות ולפגוש אנשים כמוני , אבל היתי פעילה חברתית הרבה לפני שהמציאו את האינטרנט.

אלו שלושה דברים חשובים לך שבהם תרצי לראות שינוי אחרי הבחירות הקרובות?

אפרת מונשרי גורן – (מועמדת למועצת רחובות)

אפרת מונשרי גורן מועמדת למועצת רחובות

1. חינוך -אני מקווה להשפיע על חינוך טוב יותר ואיכותי ברחובות, על פרויקטים עירוניים חינוכיים הקשורים לערכים וגם למצוינות. על חיזוק של שכונות קשות שיש כאן ואולי זה ישמע מגוחך, אבל אפילו על מבני בית הספר וניקיון השירותים, שבעיני הוא מזעזע.

2. איכות חיים- אני מאמינה שאיכות חיים מתחילה במדרכות שאנחנו צועדים בהם. לפני כמה חודשים התלוותי למנכ”ל העיריה לסיור והצטערתי שלא הבאתי עגלת תינוק שינסה ללכת על מדרכות צרות, שעליהן חונות מכוניות ולהתמודד עם בורות בכבישים. איכות חיים הם גנים ירוקים לילדים, מגרשי משחקים בטוחים, שבילי אופניים ובריכה עירונית שאין כאן. איכות חיים זה אוטובוסים למרכזי בילוי של בני נוער ומרכזי בילוי מאובטחים ועוד.

3. העצמה נשית, שזה אחד הדברים שנדחק בכל מקום- אין מרכזים אמיתיים עירוניים שבהם אמהות יכולות להיפגש בחופשת לידה. יש מרכזים פרטיים אבל אין משהו עירוני. התשתיות קיימות במתנ”סים למשל אבל אף אחד לא חושב על נשים. אין תמיכה בנשים עצמאיות , מרכזי מפגש, מפגשים ותמיכה בחד הוריות. אני לא מתכוונת לתמיכה של הרווחה אלא התייחסות חברתית ומקום מפגש מעצים. יצירת קהילה.

טלי בריל – (מועמדת למועצת ראשון לציון)

טלי בריל מועמדת למועצת ראשון לציון

1. הוזלה של חוגים צהורנים וקייטנות. בעיני אלו שירותי בסיסים לאזרח ולא מקורות רווח, כפי שהם היום. לקהילת ההורים גם ככה המצב מאוד קשה.

2. כתובת לפתרון בעיות של הורים, מכל הגילאים ודגש בחשיבה על הורים מתוך המערכת.

3. חיזוק כל נושא הגיל הרך, בדגש על פעטות, ילדים הרי לא נולדים בני שלוש, הקמת קהילה הורית פעילה,שתוביל ותיזום  מהלכים בקהילה, למען הורים וכן פעילות משלימה.

איך הסביבה מתיחסת לעובדה שאת רצה לבחירות המקומיות?

אפרת מונשרי גורן:

אף אחד לא ידע על ההחלטה עד שפרסמתי אותה בפייסבוק והפתיעו אותי 2 דברים- הראשון האהדה והתמיכה הגדולה. והשני -הפרגון . מודה שזה הפתיע אותי. במקביל היו כמה חברים שניסו להסביר לי שכל כניסה לפוליטיקה היא דבר רע והם ממליצים לי לוותר. יכול להיות שהם צודקים אבל אני כנראה אבדוק את זה לבד. בכל מקרה התמיכה גדולה ומאד מחזקת.

טלי בריל:

מאוד תומכים בי, גם אנשים שהם לא במעגל הקרוב מביעים תמיכה. ויש לא מעט אנשים שאומרים שאני משוגעת שאני נכנסת לזה, ולא מבינים למה לי את זה. לרוב אחרי שיחה הם מבינים ואומרים וואלה. בת כיתה שלי שלא ראתה אותי שנים כתבה לי שהיה ברור עוד בתיכון שאני אהיה פעילה חברתית.

האם אנחנו צפויות לקבל עדכונים שוטפים בבלוג שלך בנוגע לפעילות של העיריה?

אפרת מונשרי גורן:

זו שאלה שאני מתלבטת עליה עם עצמי. אני חושבת שלא אעדכן בבלוג דברים מקומיים אלא דברים שיהיו קשורים להורות ולחינוך ויכולה להיות להן השפעה ארצית.

טלי בריל:

אני מניחה שכן, גם היום אני כותבת על נקודות חברתיות, אני מניחה שזה אכן יקרה

קיימות אמהות בלוגריות נוספות שרצות למועצה, האם את רואה בזה טרנד או משהו שהוא כנראה חלק בלתי נפרד מהחשיפה, מהרצון לשנות ברשת, מהמעבר בין האון ליין לאוף ליין.

אפרת מונשרי גורן:

זה כנראה לא טרנד, זו תחושה קשה של צורך לשנות ולעשות משהו. תחושה שקיטרנו מספיק ועכשיו בואו נשנה. אני מכירה את רובן, רובן פעילות בצורה זו או אחרת במאבקים לשינוי והצורך לשנות קיים כבר הרבה זמן. אני מאמינה שאם כולנו ניבחר ננסה ביחד להרים פרויקטים הקשורים להורות. שוב התחושה היא שחייבים לעשות משהו. אני נפגשת עם הרבה הורים והייאוש מהמצב עולה בכל שיחה, המעבר הזה לעשייה הוא חלק מרצון שיהיה כאן טוב יותר.

טלי בריל:

ביום יום ובלי קשר לבחירות אני חלק מקבוצת של הורים שפועלים הן בשטח והן בזירה הדיגיטלית באופן בלתי פורמלי. רובנו מעורבים גם בקהילה שלנו, לא רק בזירה הדיגיטלית  זה לא טרנד, זו מציאות. אנחנו פועלות הרבה מאחרי הקלעים בשטח .  לקהילת ההורים אין יח”צ ממומן או לובי ולכן רוב הציבור לא יודע על הפעילות השוטפת, אלא באמת רק בנקודות זמן ובצירים מרכזיים, שאז אנחנו מופעים בתקשורת. אחד הדברים הטובים בעיני שקרו לנו מאז 2011 זה שהרבה יותר הורים מעורבים או רוצים להיות מעורבים, הבנו שהשינוי הארצי הוא כמו ריצת מרתון, במוניציפאלי היכולת שלך לשנות בטווח היותר קצר היא יותר גדולה.  מי שנמצא בזירה החברתית , והורים שנתקלים בקשיים מכירים אותנו, הבחירות האלו רק משקפות בעיני את מה שקורה בשטח.

אלו 3 דברים שלא יודעים עליך, שחשוב לך שידעו:

אפרת מונשרי גורן:

1. התחייבתי לחזור לעבודה שבועיים אחרי הלידה הראשונה שלי. ויתרתי על חופשת לידה לגמרי, והצהרתי שאין מצב להניק. בפועל ,למזלי הגדול, פרצה שביתה ארוכה ואחריה הגעתי לאוניברסיטה מלווה בתינוק קטן שינק בהפסקות.

2. תמיד מפתיע אנשים שאני אוהבת לבשל ולאפות, זה תחום קסום בעיני ואני מבלה במטבח בגלגול סושי, התפחת בצקים ומה לא. אני חושבת שאם היה לי יותר זמן הייתי הרבה יותר במטבח וגם הרבה יותר מפסלת, סורגת ומציירת

3. הייתי קצינת חינוך בצבא, שרתתי בבית ספר למכים, באבק ואח”כ  בג’וליס. למדתי הרבה בכמעט 3 שנים הללו על ההיסטוריה ועל המדינה ובעיקר על הפערים החברתיים העצומים שיש כאן במדינה.

טלי בריל:

1. אני מאמינה מאוד שאין דברים שאי אפשר לשנות, רק צריך לפעמים להסתכל אחרת

2. אני לא מוכנה להתייאש, אני רואה סביבי המון הורים מיואשים, חסרי אמונה שאפשר לשנות משהו, אומרים לי שאני נאיבית ואני אומרת – אם אנחנו לא ננסה לא נדע

3.  אני אוהבת לשמוע סיפורי הורים, גם מהיום וגם מפעם, זה נותן פרופורציות לחיים הקטנים

אז עכשיו, כל מה שנותר זה פשוט ללכת ולהצביע בבחירות המקומיות. או לפתח בלוג ולנסות להשפיע באון ליין על דברים שחשובים לכן. האמת, עשו לי חשק נוראי שתי אלה גם כן לעשות משהו, להתנדב, להשפיע, יש אולי מקום במועצת כפר סבא בשבילי?

תודה לטלי ולאפרת הנהדרות שמצאו זמן בלו”ז שלהן (שכולל הרבה יותר מ24 שעות כנראה). מאחלת לשתיכן בהצלחה ענקית.

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה